מחירות לעבדות

בחודש החגיגי הזה, בין פסח ליום העצמאות, אנחנו מהללים את החירות וחוגגים את השחרור: חירות כעם, שחרור לאומי ועצמאות כמדינה. ומה עם השחרור והעצמאות האישיים שלנו? במדדים העולמיים שמדרגים אושר וסיפוק, גורם החרדה המרכזי של אנשים הוא חוסר ביטחון חברתי וכלכלי. קהילות שיודעות להעניק ביטחון כזה, לפרוש רשת של הגנה חברתית, נחשבות למדינות שהכי טוב לחיות בהן. אבל מדוע בעצם, בעידן של קדמה טכנולוגית, תפוקה אדירה של מזון ואנרגיה וזינוק ברפואה, בכלל ממשיכה לשרור חרדה כזו? כאשר כל צורכי האדם מצויים בשפע גדול, בוודא...
More

פולחן הסמל

 הימין עסוק מאוד, ידי השרים עמוסות עבודה. הנה מבחר קטן ממה שהם הספיקו לעשות בשבוע האחרון: למרגלות ההימלאיה וביערות האמזונס אותרו שבטים עלומים "בעלי זיקה לעם היהודי" — לא פחות מ–60 מיליון כאלה לפי הדו"ח שהזמין נפתלי בנט; משרד השיכון מתכנן להציב מאות מגיני דוד ענקיים מנירוסטה על מגדלים ומבנים בולטים ברחבי הארץ כדי "לשוות לקו הרקיע של ישראל מראה יהודי"; משרד הבריאות הורה למאבטחים בבתי החולים לערוך חיפוש מדוקדק בחפצים של מבקרים ולהחרים כל עוגייה, פיתה, או חמץ כלשהו, ואפשר להמשיך — הרשימה המביכה הזאת...
More

איך לא הגנתי בגופי על מירי רגב

לפני כמה ימים נאלצתי להאזין לפנינים של שרת התרבות. הייתי קהל שבוי: נהג האוטובוס פתח את הרדיו בקולי קולות. מירי רגב התנפלה על המעצרים והפשפשים בחקירות השחיתות. כששמעתי אותה זועקת ומאשימה את כל העולם בהתנכלות ״למלך״, כפי שחנפה לנתניהו עם שובו מאחד ממסעותיו, נזכרתי בפרשה אחרת, בה היינו שנינו מעורבים: מירי ואני. גם אז, כולם התנכלו, כולם היו אשמים - והיא, כמובן, הקורבן. הנה הסיפור, במלואו. ב-15 ביולי 2011, ביום השני של המחאה החברתית, הופיעה לפתע ח״כ רגב בשדרות רוטשילד בתל-אביב. אולי חשבה שהתדמית ה...
More

מה שקורה בגשר רוקח

בשדרות רוקח בתל-אביב יש גשר. אין נהג במרכז שלא מכיר את הגשר הזה. לא בגלל שהוא מרשים או יוצא דופן - זה באמת סתם גשר למכוניות - אלא בגלל שהגשר הזה הוא זירה להתרחשות מקוממת: בכל פינה בישראל אפשר למצוא כמוה. טור ארוך של מכוניות ממתין בסבלנות דקות ארוכות בנתיב המוביל אל הגשר. אך מדי כמה שניות טסה מכונית מהצד ונדחפת לראש התור. אתה מתנהג כמו שצריך, ומרגיש פראייר. אם רק היית מצפצף על התור ועל אנשים כמוך (ועל החוק), כבר מזמן היית על הגשר. אתה מנומס, אתה מתחשב, אתה רגוע, ואלה שחתכו אותך בלי בושה, לא מקבלי...
More

Profiteers for Expulsion: Brokers Want Africans Out, Filipinos In

MANILA – Millions of Filipino nationals work outside their country. It’s an important economic sector here; the money they send home constitutes 10 percent of the country’s gross national product. In some countries they work in construction, in others as cooks, while in Israel, as they well know here, “Filipina” generally describes the caregiver taking care of a frail grandparent or disabled child. This Filipina cooks and cleans, does the shopping and pushes the wheelchair for the daily outing,...
More

מבט מהפיליפינים: המתווכים החמדנים דוחפים לגירוש הפליטים

מנילה. מיליוני אזרחים פיליפינים עובדים מחוץ לארצם. זה ענף כלכלי חשוב כאן: הכסף שהם שולחים הביתה הוא כ-10 אחוזים מהתל״ג. בארצות מסויימות הם עובדים בבניין, באחרות כטבחים, ובישראל, כבר יודעים כאן היטב, ״פיליפינית״ היא המילה השגורה למטפלת של הסבתא הסיעודית או של הבן הנכה. הפיליפינית הזו מבשלת ומנקה, עושה את הקניות ודוחפת את כסא הגלגלים בטיול היומי, וגם רוחצת ודואגת לעניין השירותים. היא עובדת ביום ונמצאת גם בלילה. למעשה מדובר בלפחות שתי משרות יומיות. אך מעטים הבתים בישראל שמעסיקים שתי פיליפיניות. לכן...
More

תקועים

  העדות החותכת לזילזול של המדינה באזרחיה, חולפת על פנינו אינספור פעמים ביום: היא נוסעת באוטובוס. ההתנהלות ההרסנית של המדינה בתחום התחבורה היא הריחיים הכבדות על צווארה של החברה הישראלית. שורש הבעיה: משתמשי התחבורה הציבורית הם אנשים נחותים. לא סופרים אותם כי הם שווים פחות, בכסף. הם מבוגרים מדי או צעירים מדי, ובעיקר אין להם כסף להחזיק רכב או לנסוע במונית. לכן הם נאלצים להשתמש באוטובוס. נאלצים? בדיוק. הרוב הגורף של נוסעי האוטובוס בישראל עושה את זה מחוסר ברירה. ישראל משתרכת בתחתית הטבלה של מש...
More