ראש העיר שלי

ראש עיר ותיק התוודה באוזני, שהרבה מעמיתיו לא אוהבים תושבים: הם נודניקים, זקוקים לשירותים עירוניים, ולכן עולים הרבה כסף. התושב הוא מטרד, נטל. עדיף עסקים גדולים: הם לא צריכים בית ספר, עובד סוציאלי, או גינה, והם מעשירים את קופת העירייה. ואם כבר תושבים, אז עדיף כמה שיותר מבוססים וכמה שפחות ״בעייתיים״. לכן ראשי ערים מעדיפים דירות גדולות ויקרות וחוסמים בנייה של דירות קטנות וזולות. כי הרי מי רוצה דירות כאלה? מבוגרים, משפחות חד־הוריות, צעירים. אבל אלה גם צורכים הרבה שירותים ולכן העירייה מנסה להיפטר מ...
More

תחבורה זה האמא של הפוליטי

במקום נורמלי, שבו סופרים את האזרח, שר התחבורה היה מתייצב באולפנים ומספק הסברים על קטל הילדים בכביש והאנרכיה של הכלים החשמליים. אבל לא כאן. פה כל שר הוא בעצם שר ביטחון. ישראל כץ אפילו נושא בתואר ״השר לענייני מודיעין״. לאולפנים הוא מזומן בכל נושא, חוץ מהעניין עליו הוא מופקד: התחבורה. מדוע? כי בישראל זה לא באמת חשוב. במדינה רצינית, עמיתו שר המשטרה, היה נשאל על האכיפה הכושלת, על זה שבעיר, היכן שנדרסים רוב הולכי הרגל, לא רואים כמעט משטרה. אבל גם גלעד ארדן הוא סוג של שר ביטחון: ״השר לנושאים אסטרטגיים״...
More

‘Israel Is Stuck in Traffic With a PM Who Hates the Word ‘Public

“They see traffic jams; I see interchanges,” was the unforgettable statement Prime Minister Benjamin Netanyahu once made to the media. While a good deal of the media is part of the personality cult around him, Netanyahu — in that haggling-victimized way of his — continues to strike out against it, calling it “an industry of despondency.” But it is actually the traffic example that he chose that highlights one of his biggest and most depressing failures, which is a direct result of his socioecono...
More

מה שקורה בגשר רוקח

בשדרות רוקח בתל-אביב יש גשר. אין נהג במרכז שלא מכיר את הגשר הזה. לא בגלל שהוא מרשים או יוצא דופן - זה באמת סתם גשר למכוניות - אלא בגלל שהגשר הזה הוא זירה להתרחשות מקוממת: בכל פינה בישראל אפשר למצוא כמוה. טור ארוך של מכוניות ממתין בסבלנות דקות ארוכות בנתיב המוביל אל הגשר. אך מדי כמה שניות טסה מכונית מהצד ונדחפת לראש התור. אתה מתנהג כמו שצריך, ומרגיש פראייר. אם רק היית מצפצף על התור ועל אנשים כמוך (ועל החוק), כבר מזמן היית על הגשר. אתה מנומס, אתה מתחשב, אתה רגוע, ואלה שחתכו אותך בלי בושה, לא מקבלי...
More

תקועים

  העדות החותכת לזילזול של המדינה באזרחיה, חולפת על פנינו אינספור פעמים ביום: היא נוסעת באוטובוס. ההתנהלות ההרסנית של המדינה בתחום התחבורה היא הריחיים הכבדות על צווארה של החברה הישראלית. שורש הבעיה: משתמשי התחבורה הציבורית הם אנשים נחותים. לא סופרים אותם כי הם שווים פחות, בכסף. הם מבוגרים מדי או צעירים מדי, ובעיקר אין להם כסף להחזיק רכב או לנסוע במונית. לכן הם נאלצים להשתמש באוטובוס. נאלצים? בדיוק. הרוב הגורף של נוסעי האוטובוס בישראל עושה את זה מחוסר ברירה. ישראל משתרכת בתחתית הטבלה של מש...
More

מסירים את המצור השבועי

מדי שבוע מוטל על ישראל עוצר. אין לזה אח ורע בעולם: כל התחבורה הציבורית מושבתת - בתוך הערים וביניהן. מי שאין לו רכב או שאינו נוהג, ומי שלא גר בחיפה או בעיר ערבית - מקורקע. אלא אם כן הוא מוכן להוציא מאות שקלים על מוניות. זה הביטוי המקומם ביותר לכפייה הדתית בארץ. בכל מדינה יש כמובן יום מנוחה שבועי ויש גם חגים, אבל איש לא מעלה בדעתו להשבית לחלוטין את התחבורה. לפעמים מפחיתים תדירות, משנים מסלולי קווים - אבל לעצור לגמרי? כל שבוע? זה הזוי. איך מתפקדת מדינה שכל מערך הרכבות והאוטובוסים שלה מושבת כל סוף ...
More

שקופים בכביש

מי בסך הכל מחכה בתחנה המאובקת? כוכבי קולנוע, טייקונים? לא. החיילת מרמת גן והסבתא שלה מבני ברק, הפקידה בחברת הביטוח ובעלה הגרפיקאי, ועוד ״סתם״ מישהו בדרך לרופא שיניים. כולנו. אלה החיים האמיתיים, היום-יומיים של העם הזה שממתין בתחנות ומשתרך בפקקים. הם לא ראש הממשלה ״שלא רואה פקקים״ כי מטיסים אותו במסוקים או בשיירה מהבהבת. הם אנשים רגילים, ״אזרחים קטנים״, כמו שקוראים להם בכל הקלישאות. אבל זה לא אומר שהם לא בני אדם. מה בסך הכל אני רוצה? להגיע מהקרייה בתל אביב לבורסה ברמת גן: אזור התעסוקה והשירותים ...
More