יום בריאות הנפש הבינלאומי – הצבתי את בריאות הנפש בראש סדר העדיפויות ואנחנו עושים מהפכה

מחזור ראשון של מתנדבי שנת שירות - שין-שינים - שעושים את שנת השירות שלהם בבבריאות הנפש, בבי״ח אברבנאל.

(דברים בארוע של חטיבת המרכזית הרפואיים לרגל יום בריאות הנפש הבינלאומי – בי״ח לב השרון).

מנכ״ל משרד הבריאות פרופ נחמן אש
ראש חטיבה בתי החולים הממשלתיים דודו דגן
פרופ׳ צבי פישל, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש,
מנהלי בתי החולים והמרכז לבריאות הנפש, מנהל לב השרון דר שמואל הירשמן שמארח אותנו כאן.
אנשי משרד הבריאות והאגף לבריאות הנפש וראשת האגף ד״ר טל ברגמן
עובדים יקרים, משפחות יקרות ומטופלים.

אני שמח מאוד להיות כאן איתכם ולראות את כולכם באירוע המיוחד הזה. זו בעצם הפעם הראשונה שאנחנו מציינים את יום בריאות הנפש באירוע מרכזי של המרכזים הממשלתיים לבריאות הנפש ושל משרד הבריאות. פעם ראשונה, כאשר המטרה היא לעשות זאת מעכשיו בכל שנה. יום בריאות הנפש מצויין בכל העולם ב10.10 אנחנו מקיימים את האירוע היום, אבל המטרה של אותה מטרה – לשים זרקור גדול על בריאות הנפש. לעלות את המודעות לנושא. לדבר יותר, להגביר את הנראות, לשבור את החומות ולהפטר מהסטיגמות.

הקדנציה הזו מסתיימת בקרוב, אולי תוך ימים, היא לא היתה מאוד ארוכה, אבל בהחלט הספקנו לא מעט. אתם יודעים, שבמה שהצלחנו להזיז בתחום הזה, בבריאות הנפש, אני גאה במיוחד. את כהונתי פתחתי בביקור באברבנאל, כדי לסמן את המטרה – לשים את הזרקור על התחום שהוחשך, שהוזנח יותר מכל. התחייבתי להעביר את בריאות הנפש מהחצר האחורית לקדמת הבמה. היה ברור שזה תהליך ארוך, אבל אם לא מתחילים זה לא יזוז לעולם.

יצאנו לדרך, ותחום בריאות הנפש עובר לאחרונה מהפכה. כל שינוי הוא קודם כל בהקצאת משאבים. כסף. בתקציב האחרון הקצנו סכומים תקדימיים של מאות מיליוני שקלים לשיקום מערך בריאות הנפש. הפרוייקטים החדשים עוסקים בשיקום התשתיות, בהתמודדות עם משבר כח האדם והעומסים הכבדים. מדובר בהליך מורכב שמתפרס על פני שנים, אבל את השינוי מתחילים כבר לראות.

הייתי במרכזי בריאות הנפש בכל הארץ בשנה וחצי האחרונות, בחלק מהמקומות זה היה פשוט בלתי נסבל. תשתיות שאינן ראויות לשימוש, לא למטפלים ולא למטופלים. בפער גדול מבתי החולים הכלליים שנמצאים רק כמה ק״מ משם. זו תוצאה של הסטת המבט ותשומת הלב של החברה והמדינה, וכתוצאה מכך באופן טבעי, גם נגישות נמוכה הרבה יותר למשאבים עבור התחום, שסובל מדעות קדומות יותר מכל תחום בריאות אחר.

אבל הדברים משתנים. שמחתי לבקר לאחרונה בכמה מחלקות חדשות ונוצצות שנפתחו במרכזים לבריאות הנפש – מחלקות בסטנדט הכי גבוה. מרווח, נקי, חדש. מבנה שמאפשר פרטיות ומרחב אישי למטופלים, וסביבת עבודה מכבדת עבור צוות המטפלים.

זה צריך להיות הסטנדרט, לא החריג.

לצד שיפור התשתיות במרכזים הרפואיים, צריך מענה כולל גם מצד הטיפול בקהילה, המניעה, והשיקום. הם קריטיים.

השנה, כידוע לכם, התחלנו בהקמת מסגרות משקמות עבור מאות חולים כרוניים שעבורם בית החולים הפך לבית. זה לא תקין. בית חולים הוא לא בית ולעולם לא יהיה.

אנחנו מנסים לייצר רצף מענים שמחד יפחית את העומס בבתי החולים, ומאידך יתן שירות וטיפול טובים יותר עבור האנשים הזקוקים לכך.

אנחנו תומכים בקופות החולים שיפתחו מענים כמו בתים מאזנים וצוותי התערבות במשבר, לצד השקעת משאבים בקיצור תורים לטיפול בקהילה וטיפולי יום.

בריאות הנפש היא לא אחות חורגת לבריאות הגוף. המערכות מבחינה היסטורית נוהלו בנפרד, אך זה יוצר עיוותים לא בריאים, לא למערכת ולא למטופלים. לכן, התחלנו הליך לאחד או לסנף בתי חולים פסיכיאטריים למרכזים הרפואיים הגדולים. גם כדי להגדיל את הנגישות שלהם למשאבים, וגם כדי לשפר את הסטנדרט הרפואי עבור כלל המטופלים בשתי המערכות.

התחלנו השנה לצעוד בדרך חדשה במערכת הזאת, ויש עוד כברת דרך לעשות. הנהלת משרד הבריאות מחוייבת להמשיך להצעיד את התחום קדימה, וכולכם שותפינו.

ממש לפני כמה ימים אימצנו באופן רשמי את דוח הוועדה למערך האשפוז בבריאות הנפש בישראל, וועדה שכוללת נציגי מערך האשפוז, חטיבת בתי החולים, האגף לבריאות הנפש ומשרד האוצר, ולשמחתי הגיע למסקנות משותפות וקריאת כיוון חד משמעית.

מערכת בריאות הנפש מלכתחילה היא מערכת שנמתחה עד הקצה וסובלת מתת תקצוב שנים רבות, אבל הקורונה, שאיתגרה אותנו בשנתיים וחצי האחרונות, היתה בעלת השפעות הרסניות. כל העולם ראה ושמע על השפעות הקורנה על הגוף, אבל מתחת לפני השטח, פרצה מגיפה נוספת, מגיפה שקטה – בריאות הנפש של כולנו התערערה בתקופת הקורונה, וילדים ונוער נפגעו במיוחד.

ראינו עלייה דרסטית של עשרות אחוזים בשיעור המתמודדים עם מצוקות בתחום בריאות הנפש, חרדה, מצוקה נפשית, ובמיוחד הפרעות אכילה. עשינו מאמץ גדול לשים דגש גם על ההשלכות הנפשיות של הקורונה, וזה בהחלט היה שיקול מרכזי בשינוי המדיניות שהובלנו – לא לסגרים, לא להשבתות החינוך, ושמירה על שגרת חיים, בלי הפחדות ובלי לעורר חרדה מיותר בציבור. צוותי בריאות הנפש נאלצו להתמודד בקורונה באתגר כפול ומכופל, גם ככה העומס כבד, ובעת מגיפה היא הוכפלה. נתתם את הנשמה עד הסוף, ויותר מזה, כדי להציל חיים ונפשות. וזו הזדמנות חשובה להגיד לכם שוב – בלעדכם לא היינו עוברים את זה, תודה לכם.

חוץ ממחסור במשאבים והעומס, יש משקולת נוספת על תחום בריאות הנפש, על מתמודדי הנפש, משקולת ענקית שמונעת מהם טיפול, ומסכנת את מי שזקוק לטיפול – וזו הסטיגמה, הבושה.

זו התמודדות על התמודדות, והיא כל כך מיותרת. אנחנו נאבקים יחד גם בעניין הזה. השקנו לאחרונה קמפיין ראשון מסוגו, אני מניח שראיתם את התשדירים החדשים שלנו למאבק בסטיגמה – שמובילים מתמודדי נפש בקולם ובפניהם ואומרים בפתיחות מעוררת השראה – אנחנו מתמודדי נפש, אין לנו במה להתבייש, אין לנו מה להסתיר, אז אל תתביישו בשבילנו. טובה, עמרי, עינב, שי, רותם, יואל, ועוד ועוד מתמודדי נפש שהשתתפו בקמפיין המרגש הזה שעשה אימפקט חזק בציבור. גם האירוע החשוב הזה היום נועד לאותה מטרה – אנחנו פותחים את בתי החולים של בריאות הנפש לקהל, חוגגים את הנראות, ומכאן יוצאת אותה אמירה – התמודדות נפשית היא לא בושה, סכיזופרניה היא לא בושה, מאניה – דיפרסיה היא לא בושה, דיכאון מז'ורי, מחשבות אובדניות, חרדות –  הן לא בושה. בדיוק כמו שכל מצב רפואי אחר הוא לא בושה. המתמודדים לא אשמים ואין שום סיבה שתסתתרו – להפך. בדיוק להפך.

לסיום אני רוצה להחזיק את הזרקור שוב לאנשים שבלעדיים אין טיפול ואין בריאות נפש, בלעדיהם מרכזי בריאות הנפש לא היו יכולים לתפקד יום אחד. צוותי הרפואה, הסיעוד והמטפלים בבריאות הנפש וצוותי המשק והמנהל וכל עובדות ועובדי מערך בריאות הנפש – ראיתי אתכם, שפגשתי רבים מכם אישית ואני יודע בדיוק מה אתם עוברים, את המשמרות הקשות, את הלחץ, המחסור בכח אדם, וגם הסיכון שאתם לוקחים, והמקרים הקשים שאתם נאלצים להתמודד איתם.

הלב הענק שלכם והמסירות אין קץ, היא המשאב היסודי והחשוב ביותר במערכת. אנחנו חייבים לאפשר לכם לעשות את עבודתכם בסביבה הכי ראויה, והכי בטוחה. אנחנו מחוייבים לתת לכם בתנאי העסקה הוגנים. עשינו לא מעט צעדים בנושא אבל זה לא מספיק. חייבים להמשיך ולדחוף את המהפכה בבריאות הנפש. להמשיך בהגדלת המשאבים, המשיך במאבק בסטיגמה עד שלא ישאר ממנה זכר. זו לא איזו טובה שמישהו עושה, זו החובה הכי בסיסית של מדינה למטופלים למשפחות, ולמטפלים.
.

תודה רבה