פקקים ושקרים

הדו"ח המזעזע של מבקר המדינה, ההאשמות נגד ישראל כץ, הפקקים האימתניים, תלאובות הרכבת, והנזק שכל זה מחולל בחיינו — לא יביאו לשינוי, כל עוד לא יגידו כאן את האמת. כל מי שמעורב מכיר את האמת הזו, אבל לאיש אין אומץ ליישם את מה שמתחייב ממנה: המכונית, בבת עיננו, היא הבעיה, וכל פתרון לקטסטרופת התחבורה מחייב לצמצם באופן דרסטי את המקום שהיא תופסת בחיינו. זה קשה, כי אנחנו מכורים. המכונית היא חלק בלתי נפרד מישותנו. ישראל הקטנה והצפופה, בעצם עיר־מדינה באזורים המאוכלסים שלה, מכורה למכונית כאילו היא אמריקה או אוס...
More

איך הפכו ראשי הערים בישראל לחזקים כל כך?

בימים האלה עושים את דרכם לפחי האשפה טונות של מדבקות וכרזות, השלטים נעלמים מהמירפסות, ועוד רגע איש לא יזכור מי הם אותן דמויות שהבליחו למשך כמה חודשים על לוחות המודעות, והבטיחו ״ראש טוב״, ״לנקות את העיר״, וכמובן ״לשים את התושב במרכז״. מבט מהיר בקמפיינים המוניציפליים, מדימונה ועד קריית שמונה, מגלה דמיון מביך בסיסמאות - כאילו כל הקמפיינים נוהלו ממטה מרכזי אחד. האמת היא שקופירייטר מוניציפלי לא צריך להתאמץ יתר על המידה: הסיסמאות חוזרות על עצמן כל חמש שנים. בתכלס, לא רק הקמפיינים דומים, גם העיריות כ...
More

ראש העיר שלי

ראש עיר ותיק התוודה באוזני, שהרבה מעמיתיו לא אוהבים תושבים: הם נודניקים, זקוקים לשירותים עירוניים, ולכן עולים הרבה כסף. התושב הוא מטרד, נטל. עדיף עסקים גדולים: הם לא צריכים בית ספר, עובד סוציאלי, או גינה, והם מעשירים את קופת העירייה. ואם כבר תושבים, אז עדיף כמה שיותר מבוססים וכמה שפחות ״בעייתיים״. לכן ראשי ערים מעדיפים דירות גדולות ויקרות וחוסמים בנייה של דירות קטנות וזולות. כי הרי מי רוצה דירות כאלה? מבוגרים, משפחות חד־הוריות, צעירים. אבל אלה גם צורכים הרבה שירותים ולכן העירייה מנסה להיפטר מ...
More תגובה אחת

השחיתות האמיתית מסריחה עד השמיים

״העירייה מושחתת״, אומרים לך אנשים בכל הארץ, והם צודקים. כרגע, ממתינים לא פחות משמונה ראשי ערים, חלקן ערים גדולות ומרכזיות כמו ראשון לציון, נתניה ורמת גן, להכרעת הפרקליטות או בית המשפט בעניינם. אגב, כמעט כל החשודים, ואפילו אלה שמשפטם מתנהל, מתכוונים להתמודד בבחירות. למה לא? אין שום חוק שמונע מהם לעשות זאת. ומה עם טוהר המידות, אתם שואלים? הצחקתם. השחיתות היא מגיפה. ברוב המקומות זה אותו סיפור: שוחד תמורת קידום פרויקטים, בדרך כלל מקבלנים. הפיתוי עצום. כן כן, אני יודע, לא כולם כאלה, הרוב ישרים. אבל ...
More

איך לא הגנתי בגופי על מירי רגב

לפני כמה ימים נאלצתי להאזין לפנינים של שרת התרבות. הייתי קהל שבוי: נהג האוטובוס פתח את הרדיו בקולי קולות. מירי רגב התנפלה על המעצרים והפשפשים בחקירות השחיתות. כששמעתי אותה זועקת ומאשימה את כל העולם בהתנכלות ״למלך״, כפי שחנפה לנתניהו עם שובו מאחד ממסעותיו, נזכרתי בפרשה אחרת, בה היינו שנינו מעורבים: מירי ואני. גם אז, כולם התנכלו, כולם היו אשמים - והיא, כמובן, הקורבן. הנה הסיפור, במלואו. ב-15 ביולי 2011, ביום השני של המחאה החברתית, הופיעה לפתע ח״כ רגב בשדרות רוטשילד בתל-אביב. אולי חשבה שהתדמית ה...
More

מה שקורה בגשר רוקח

בשדרות רוקח בתל-אביב יש גשר. אין נהג במרכז שלא מכיר את הגשר הזה. לא בגלל שהוא מרשים או יוצא דופן - זה באמת סתם גשר למכוניות - אלא בגלל שהגשר הזה הוא זירה להתרחשות מקוממת: בכל פינה בישראל אפשר למצוא כמוה. טור ארוך של מכוניות ממתין בסבלנות דקות ארוכות בנתיב המוביל אל הגשר. אך מדי כמה שניות טסה מכונית מהצד ונדחפת לראש התור. אתה מתנהג כמו שצריך, ומרגיש פראייר. אם רק היית מצפצף על התור ועל אנשים כמוך (ועל החוק), כבר מזמן היית על הגשר. אתה מנומס, אתה מתחשב, אתה רגוע, ואלה שחתכו אותך בלי בושה, לא מקבלי...
More

תקועים

  העדות החותכת לזילזול של המדינה באזרחיה, חולפת על פנינו אינספור פעמים ביום: היא נוסעת באוטובוס. ההתנהלות ההרסנית של המדינה בתחום התחבורה היא הריחיים הכבדות על צווארה של החברה הישראלית. שורש הבעיה: משתמשי התחבורה הציבורית הם אנשים נחותים. לא סופרים אותם כי הם שווים פחות, בכסף. הם מבוגרים מדי או צעירים מדי, ובעיקר אין להם כסף להחזיק רכב או לנסוע במונית. לכן הם נאלצים להשתמש באוטובוס. נאלצים? בדיוק. הרוב הגורף של נוסעי האוטובוס בישראל עושה את זה מחוסר ברירה. ישראל משתרכת בתחתית הטבלה של מש...
More