איך לא הגנתי בגופי על מירי רגב

לפני כמה ימים נאלצתי להאזין לפנינים של שרת התרבות. הייתי קהל שבוי: נהג האוטובוס פתח את הרדיו בקולי קולות. מירי רגב התנפלה על המעצרים והפשפשים בחקירות השחיתות. כששמעתי אותה זועקת ומאשימה את כל העולם בהתנכלות ״למלך״, כפי שחנפה לנתניהו עם שובו מאחד ממסעותיו, נזכרתי בפרשה אחרת, בה היינו שנינו מעורבים: מירי ואני. גם אז, כולם התנכלו, כולם היו אשמים - והיא, כמובן, הקורבן. הנה הסיפור, במלואו. ב-15 ביולי 2011, ביום השני של המחאה החברתית, הופיעה לפתע ח״כ רגב בשדרות רוטשילד בתל-אביב. אולי חשבה שהתדמית ה...
More

מה שקורה בגשר רוקח

בשדרות רוקח בתל-אביב יש גשר. אין נהג במרכז שלא מכיר את הגשר הזה. לא בגלל שהוא מרשים או יוצא דופן - זה באמת סתם גשר למכוניות - אלא בגלל שהגשר הזה הוא זירה להתרחשות מקוממת: בכל פינה בישראל אפשר למצוא כמוה. טור ארוך של מכוניות ממתין בסבלנות דקות ארוכות בנתיב המוביל אל הגשר. אך מדי כמה שניות טסה מכונית מהצד ונדחפת לראש התור. אתה מתנהג כמו שצריך, ומרגיש פראייר. אם רק היית מצפצף על התור ועל אנשים כמוך (ועל החוק), כבר מזמן היית על הגשר. אתה מנומס, אתה מתחשב, אתה רגוע, ואלה שחתכו אותך בלי בושה, לא מקבלי...
More

תקועים

  העדות החותכת לזילזול של המדינה באזרחיה, חולפת על פנינו אינספור פעמים ביום: היא נוסעת באוטובוס. ההתנהלות ההרסנית של המדינה בתחום התחבורה היא הריחיים הכבדות על צווארה של החברה הישראלית. שורש הבעיה: משתמשי התחבורה הציבורית הם אנשים נחותים. לא סופרים אותם כי הם שווים פחות, בכסף. הם מבוגרים מדי או צעירים מדי, ובעיקר אין להם כסף להחזיק רכב או לנסוע במונית. לכן הם נאלצים להשתמש באוטובוס. נאלצים? בדיוק. הרוב הגורף של נוסעי האוטובוס בישראל עושה את זה מחוסר ברירה. ישראל משתרכת בתחתית הטבלה של מש...
More

שהשמאל יתפתל

בשיחות אישיות הם מודים: העליהום על השמאל מגוחך. עירום בתיאטרון ודרוויש בגרון, דגל בישבן ורדיפת ארגון קטן - גם ימנים רבים נבוכים: בזה מתעסקת צמרת המדינה, באובססיביות? הרי כבר שנים השמאל לא בשלטון, והאליטות, בוודאי אלה של הכסף הגדול, הן ברובן ימניות. אז מה העניין? העניין שזה עובד. הדמוניזציה, החלפת העיקר בטפל, הטפשת השיח, והשקרים - השקרים הבוטים היוצאים ממסדרונות הממשלה - אלה משאירים את הימין בשלטון. כל אחד היום בישראל מבין על איזה צד מרוחה החמאה. כל ילד, בוודאי אם הוא עובר במערכת החינוך הישראלית,...
More

מסירים את המצור השבועי

מדי שבוע מוטל על ישראל עוצר. אין לזה אח ורע בעולם: כל התחבורה הציבורית מושבתת - בתוך הערים וביניהן. מי שאין לו רכב או שאינו נוהג, ומי שלא גר בחיפה או בעיר ערבית - מקורקע. אלא אם כן הוא מוכן להוציא מאות שקלים על מוניות. זה הביטוי המקומם ביותר לכפייה הדתית בארץ. בכל מדינה יש כמובן יום מנוחה שבועי ויש גם חגים, אבל איש לא מעלה בדעתו להשבית לחלוטין את התחבורה. לפעמים מפחיתים תדירות, משנים מסלולי קווים - אבל לעצור לגמרי? כל שבוע? זה הזוי. איך מתפקדת מדינה שכל מערך הרכבות והאוטובוסים שלה מושבת כל סוף ...
More

953 מכוניות ביום

שום עיר, שום מדינה, גם כזו שסוללת כבישים בקצב קדחתני ובעלויות של מיליארדי שקלים בשנה, לא מסוגלת להתמודד עם 953 מכוניות חדשות שעולות על הכביש מדי יום, כל יום. כל תכנוני התחבורה, כל חישובי הנזקים למשק, נישאים ברוח כעשן אגזוזים לנוכח כמויות כאלה. דמיינו לעצמכם מגרש עצום מלא במכוניות מאופק עד אופק - למשל חניון שפירים על כביש מס׳ 1. עכשיו תחשבו שכל שבוע ושבוע מכסים את כבישי הארץ הקטנה הזו עוד שלושה מיגרשי ענק שכאלה, במלואם. איך מכילים גידול אימתני כזה של נפחי התנועה? לא מכילים. אי אפשר. לא צריך להיות...
More

הצביעות הענקית בעניין תחבורה ציבורית בשבת

כמה צביעות יש בכל זעקות השבת של העסקנים והפוליטיקאים עם הכפייה הדתית שלהם. הרבה? אתם אפילו לא מתארים כמה. יום אחד דיברתי, ככה באופן אישי, עם ח״כ חרדי שכולכם מכירים מצויין. איש פיקח מאוד. ניסיתי להבין, באמת בראש פתוח, למה הם חוסמים כל נסיון לתחבורה ציבורית בסופי שבוע. אפילו קווים חיוניים בודדים, אפילו בתדירות נמוכה, אפילו בלי להיכנס לשכונות דתיות. אבל שיהיה איזה מינימום של אפשרות תנועה למי שאין לו רכב וגם אין לו מאות שקלים למוניות בין-עירוניות. הרי המוני אנשים נמצאים במצב הזה. אני כבר לא...
More