ראש העיר שלי

ראש עיר ותיק התוודה באוזני, שהרבה מעמיתיו לא אוהבים תושבים: הם נודניקים, זקוקים לשירותים עירוניים, ולכן עולים הרבה כסף. התושב הוא מטרד, נטל. עדיף עסקים גדולים: הם לא צריכים בית ספר, עובד סוציאלי, או גינה, והם מעשירים את קופת העירייה. ואם כבר תושבים, אז עדיף כמה שיותר מבוססים וכמה שפחות ״בעייתיים״. לכן ראשי ערים מעדיפים דירות גדולות ויקרות וחוסמים בנייה של דירות קטנות וזולות. כי הרי מי רוצה דירות כאלה? מבוגרים, משפחות חד־הוריות, צעירים. אבל אלה גם צורכים הרבה שירותים ולכן העירייה מנסה להיפטר מ...
More תגובה אחת

השחיתות האמיתית מסריחה עד השמיים

״העירייה מושחתת״, אומרים לך אנשים בכל הארץ, והם צודקים. כרגע, ממתינים לא פחות משמונה ראשי ערים, חלקן ערים גדולות ומרכזיות כמו ראשון לציון, נתניה ורמת גן, להכרעת הפרקליטות או בית המשפט בעניינם. אגב, כמעט כל החשודים, ואפילו אלה שמשפטם מתנהל, מתכוונים להתמודד בבחירות. למה לא? אין שום חוק שמונע מהם לעשות זאת. ומה עם טוהר המידות, אתם שואלים? הצחקתם. השחיתות היא מגיפה. ברוב המקומות זה אותו סיפור: שוחד תמורת קידום פרויקטים, בדרך כלל מקבלנים. הפיתוי עצום. כן כן, אני יודע, לא כולם כאלה, הרוב ישרים. אבל ...
More

איך לא הגנתי בגופי על מירי רגב

לפני כמה ימים נאלצתי להאזין לפנינים של שרת התרבות. הייתי קהל שבוי: נהג האוטובוס פתח את הרדיו בקולי קולות. מירי רגב התנפלה על המעצרים והפשפשים בחקירות השחיתות. כששמעתי אותה זועקת ומאשימה את כל העולם בהתנכלות ״למלך״, כפי שחנפה לנתניהו עם שובו מאחד ממסעותיו, נזכרתי בפרשה אחרת, בה היינו שנינו מעורבים: מירי ואני. גם אז, כולם התנכלו, כולם היו אשמים - והיא, כמובן, הקורבן. הנה הסיפור, במלואו. ב-15 ביולי 2011, ביום השני של המחאה החברתית, הופיעה לפתע ח״כ רגב בשדרות רוטשילד בתל-אביב. אולי חשבה שהתדמית ה...
More

מה שקורה בגשר רוקח

בשדרות רוקח בתל-אביב יש גשר. אין נהג במרכז שלא מכיר את הגשר הזה. לא בגלל שהוא מרשים או יוצא דופן - זה באמת סתם גשר למכוניות - אלא בגלל שהגשר הזה הוא זירה להתרחשות מקוממת: בכל פינה בישראל אפשר למצוא כמוה. טור ארוך של מכוניות ממתין בסבלנות דקות ארוכות בנתיב המוביל אל הגשר. אך מדי כמה שניות טסה מכונית מהצד ונדחפת לראש התור. אתה מתנהג כמו שצריך, ומרגיש פראייר. אם רק היית מצפצף על התור ועל אנשים כמוך (ועל החוק), כבר מזמן היית על הגשר. אתה מנומס, אתה מתחשב, אתה רגוע, ואלה שחתכו אותך בלי בושה, לא מקבלי...
More

תקועים

  העדות החותכת לזילזול של המדינה באזרחיה, חולפת על פנינו אינספור פעמים ביום: היא נוסעת באוטובוס. ההתנהלות ההרסנית של המדינה בתחום התחבורה היא הריחיים הכבדות על צווארה של החברה הישראלית. שורש הבעיה: משתמשי התחבורה הציבורית הם אנשים נחותים. לא סופרים אותם כי הם שווים פחות, בכסף. הם מבוגרים מדי או צעירים מדי, ובעיקר אין להם כסף להחזיק רכב או לנסוע במונית. לכן הם נאלצים להשתמש באוטובוס. נאלצים? בדיוק. הרוב הגורף של נוסעי האוטובוס בישראל עושה את זה מחוסר ברירה. ישראל משתרכת בתחתית הטבלה של מש...
More

שהשמאל יתפתל

בשיחות אישיות הם מודים: העליהום על השמאל מגוחך. עירום בתיאטרון ודרוויש בגרון, דגל בישבן ורדיפת ארגון קטן - גם ימנים רבים נבוכים: בזה מתעסקת צמרת המדינה, באובססיביות? הרי כבר שנים השמאל לא בשלטון, והאליטות, בוודאי אלה של הכסף הגדול, הן ברובן ימניות. אז מה העניין? העניין שזה עובד. הדמוניזציה, החלפת העיקר בטפל, הטפשת השיח, והשקרים - השקרים הבוטים היוצאים ממסדרונות הממשלה - אלה משאירים את הימין בשלטון. כל אחד היום בישראל מבין על איזה צד מרוחה החמאה. כל ילד, בוודאי אם הוא עובר במערכת החינוך הישראלית,...
More

מסירים את המצור השבועי

מדי שבוע מוטל על ישראל עוצר. אין לזה אח ורע בעולם: כל התחבורה הציבורית מושבתת - בתוך הערים וביניהן. מי שאין לו רכב או שאינו נוהג, ומי שלא גר בחיפה או בעיר ערבית - מקורקע. אלא אם כן הוא מוכן להוציא מאות שקלים על מוניות. זה הביטוי המקומם ביותר לכפייה הדתית בארץ. בכל מדינה יש כמובן יום מנוחה שבועי ויש גם חגים, אבל איש לא מעלה בדעתו להשבית לחלוטין את התחבורה. לפעמים מפחיתים תדירות, משנים מסלולי קווים - אבל לעצור לגמרי? כל שבוע? זה הזוי. איך מתפקדת מדינה שכל מערך הרכבות והאוטובוסים שלה מושבת כל סוף ...
More