(דברים בכנס השנתי למניעת אובדנות, התיאטרון הקאמרי, ת״א).
משפחות יקרות, חברים, מתנדבים ואורחים נכבדים.
אנחנו נפגשים הערב לציון אחת המטרות הכי משמעותיות שלנו כחברה: הצלת חיים. מניעת אובדנות היא בדיוק זה – הניסיון להציל כל נפש אחת. בישראל כ-500 אנשים לפחות מתאבדים מדי שנה, ויש למעלה מ-6000 ניסיונות אובדניים. מאות ואלפי אנשים חווים מצוקה נפשית כל כך אקוטית וחמורה, שהם מנסים לקחת את חייהם, ולצערנו, חלקם מצליחים.
זוהי חובתנו המוסרית לראות את האדם סביבנו במצוקתו, לשכנע אותו לקבל טיפול ולהפנות אותו לגורם טיפולי מתאים. יש לראות כל אדם ביחס לתרבות שלו ולצרכים שלו. חובה עלינו לא להשאיר אף אחד מאחור, ודווקא מתוך הכאב שלו – להושיט לו יד.
חשוב לדעת שיש מה לעשות!
נושא בריאות הנפש תמיד היה משמעותי עבורי. כשהגעתי למשרד הבריאות, שמתי את הנושא בראש סדר העדיפות. אחד הקשיים במניעת אובדנות היא שאנחנו אולי לומדים איך לאתר, מי נמצא בסיכון, אבל בסוף השאלה היא לאן יפנו אותו? מי יטפל בו או בה? המענים הטיפוליים שלנו עדיין חסרים. המענים בתחום בריאות הנפש צריכים לתת שירות טוב, זמין ומהיר כדי שלא נגיע למצב בו יהיה מאוחר מדי. לצד התוכנית למניעת אובדנות, חייבים לחזק את מערך בריאות הנפש בקהילה, את הזיהוי המוקדם והמניעה, להנגיש את הטיפול המרפאתי ואת האופציות לשיקום לאחר משבר.
המשרד מתקצב את התכנית הלאומית למניעת אובדנות ודוחף לכך שבכל משרדי הממשלה יהיו פעולות למניעת אובדנות. במסגרת התכנית, משרד הבריאות מעביר תקציבים ומממן את המשאבים השונים לפעילות משרדי הממשלה השותפים, מערכת הבריאות, עמותות של קווים חמים ועוד.
אנחנו בתקופה של חילופי שלטון, והממשלה הבאה תצטרך מייד לגשת להעברת תקציב המדינה, ואני מקווה שאת המחוייבות לנושא הזה ימשיך גם השר הבא, באמצעות הרחבת המשאבים התקציביים. השנה, לשמחתי, אישרנו תקן לרופא שיהיה רשם אובדנות, כדי לערוך תיעוד יותר מדויק של התופעה.
כל משרד ממשלתי, כל ארגון, כל שותף – לא יוכל להצליח לבד במשימה ללא השותפים האחרים. לבד לא ניתן למנוע אובדנות! זה לא עניין למערך בריאות הנפש בלבד, זה לא רק האחריות של משרד הבריאות. וזה גם לא רק ענין לפסיכיאטרים. אלא זה נוגע לכל הגורמים ולכל השותפים. רק אם כולם יירתמו לנושא – נצליח. זו המשימה הלאומית עליה החליטה ממשלת ישראל בשנת 2013, וזו משימה ששמרנו עליה מכל משמר לאורך הדרך.
בהקשר הזה, חשוב לזכור: מניעת אובדנות היא לא רק תוכנית התערבות לאחר משבר, אלא גם חובה שלקחנו על עצמנו למנוע סבל. להקל על אנשים, לאפשר להם לחיות את חייהם בכבוד, בעצמאות, ולא להחמיר את הסיכון שלהם למצוקה נפשית ואובדנות.
אני שומע בשבועות האחרונים קולות נגד קהילות מסויימות בישראל, קהילת הלהט"ב והטרנסג'נדרים בפרט, שאורחות חייהם והצרכים הבריאותיים שלהם לא מקובלים על חלקים מחברי הקואליציה העתידית המתהווה. חשוב שנזכור כולנו: לנער טרנס, הנגישות לשירותי בריאות והתאמה מגדרית זו הצלת נפשות. לא סתם אסרנו השנה במשרד הבריאות על ביצוע טיפולי המרה והזהרנו את הציבור מפני קבלת טיפולים מסוג זה. אלו טיפולים שמלבד היותר משוללי כל יסוד רפואי או קליני, הוכחו כמגבירי אובדנות, דיכאון, וחרדה. אסור לנו להיכנע לפופוליזם או לדעות קדומות בנושא הזה. כי זה פיקוח נפש, זו הצלת חיים.
אחד מהדברים הכי קשים בתחום בריאות הנפש בכלל ואובדנות בפרט היא המשקולת של הבושה. אסור להסתיר, חייבים לדבר על זה. להתרגל לזהות את סימני הכאב והמצוקה של עצמנו והסובבים אותנו. צריך לנרמל את השיח על אובדנות. החשש לדבר – עלול לעלות לנו בחיי אדם.
היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות פועלת תחת המשנה למנכ"ל. היא מטמיעה את התוכנית הלאומית ומפעילה אותה ברשויות המקומיות, בארגוני הבריאות וארגונים רבים נוספים. נכון להיום, במסגרת התכנית הלאומית ישנן כ- 140 רשויות מקומיות, והמטרה להגיע לכל הרשויות בישראל עד שנת 2025. היחידה מקדישה משאבים לפיתוח מענים מותאמים לאוכלוסיות סיכון השונות, הכשרות, קידום מחקרים, הנגשת מידע ועוד.
אני רוצה להודות לשותפים לתוכנית: משרדי החינוך, הרווחה, העליה וקליטה, שוויון חברתי, פנים, בטחון פנים, השלטון המקומי, כמובן עמותת ״בשביל החיים״, עמותת אל"ה, חברת עמל, אנשי מקצוע מובילים ועוד רבים וטובים. תודה לכם על הדרך המשותפת ותודה על הסבלנות, אני בטוח שביחד נצליח לגבור על כל האתגרים בצמצום האובדנות בישראל.
כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו.