יעקב וולק, הקורבן השרוף של פוליטיקת הזהויות

אלמוני קטוע רגל נכנס לתחנת דלק בירושלים, שפך על עצמו בקבוק בנזין, והצית. לאחר יומיים בטיפול נמרץ, הוא מת מהכוויות. המשטרה איתרה קרובי משפחה רחוקים, וזהותו התבררה: יעקב וולק, חסר בית שהסתובב שנים באזור השוק, מלקט אוכל מהפחים. כמו שלאיש לא היה אכפת ממנו בחייו, גם מותו החריג לא עורר עניין: לא ראיתם עליו כתבה בטלוויזיה, שום "ויכוח ציבורי" לא פרץ, ואף אחד לא הובהל לאולפנים לעימות מתוקשר. כי וולק לא שייך למגזר זהותני ואין שום קבוצת לחץ זהותנית שפועלת בעניינו. הוא לא נפגע על רקע גזעני או לאומני, דתי...
More

תחבורה זה האמא של הפוליטי

במקום נורמלי, שבו סופרים את האזרח, שר התחבורה היה מתייצב באולפנים ומספק הסברים על קטל הילדים בכביש והאנרכיה של הכלים החשמליים. אבל לא כאן. פה כל שר הוא בעצם שר ביטחון. ישראל כץ אפילו נושא בתואר ״השר לענייני מודיעין״. לאולפנים הוא מזומן בכל נושא, חוץ מהעניין עליו הוא מופקד: התחבורה. מדוע? כי בישראל זה לא באמת חשוב. במדינה רצינית, עמיתו שר המשטרה, היה נשאל על האכיפה הכושלת, על זה שבעיר, היכן שנדרסים רוב הולכי הרגל, לא רואים כמעט משטרה. אבל גם גלעד ארדן הוא סוג של שר ביטחון: ״השר לנושאים אסטרטגיים״...
More

השמאל המחופש וחיסול המאבק החברתי

  נפגשתי לא מזמן עם חניכים במכינה קדם־צבאית. חיש מהר פרץ ביניהם הוויכוח הקבוע על השטחים והערבים ומי פטריוט ותורם יותר לצבא — החילונים או הדתיים. כששאלו לדעתי, אמרתי להם שהפטריוטיות היוקדת הזאת לא ממש נוגעת למי ששוכב במיטה בתוך ההפרשות שלו, ואף אחד לא דואג לו — מקרים שאני מכיר באופן אישי במוסדות ציבוריים. שאלתי למה במדינה עשירה כמו ישראל, יש אנשים שצריכים לבחור בין אוכל לתרופות. אולי נתווכח על זה? הצעתי. בחדר נפלה דממה. ברוב המסגרות האלה, כמו בשאר הזרועות של מערכת החינוך, מטפחים את אהבת ה...
More

הזכות להיות חזיר

מי שרוצה להבין מה עובר על הימין בישראל - עם האובססיה של הפצת נשק, ״המשפחה הטבעית״, גזענות, הדתה - צריך להביט על ארה״ב. כסף אמריקאי כבד ואג׳נדה קיצונית שמגיעה משם הם הבסיס לשיעתוק האמריקאי של הימין הישראלי: שילוב של ימין כלכלי אולטרה-קפיטליסטי עם ימין דתי שמרני קיצוני. עד לפני שנים מעטות, האג׳נדה הזו נראתה זרה ומוזרה לרוב הישראלים. הפלות, עונש מוות, תפילות בבית הספר, לימודי אבולוציה - כל אלה הסעירו את ארה״ב, אך נעדרו לחלוטין מהשיח הישראלי. מושגי מפתח בפוליטיקה האמריקאית כמו ״בעד חיים״ או ״בעד בחי...
More

נתניהו ירק לקהילת הלהט״ב בפרצוף

מי שלא חווה זאת על בשרו, יתקשה להבין את התסכול. אתם צופים במנהיגי המחאה הלהט״בית: אנשים ונשים רהוטים, מצליחים, בעלי קריירות בתקשורת, בהיי־טק, באמנות; רופאים, עורכי דין, אפילו חברי כנסת. מה רע להם? הצליחו בחיים. כן, הצלחנו, בזכות עצמנו ובמאמץ גדול, שרבים אינם מבינים את משמעותו. רבים עוד יותר אינם רואים בכלל את אלה שלא הצליחו, שחווים מצוקה ואפליה, גם אלימות, על בסיס יומיומי. מצעדי הגאווה והנראוּת התקשורתית יוצרים מצג ורוד־עז: האמת העגומה היא שהגברים והנשים האלה הם עדיין הרוב בקרב הלהט״ב בישראל. ...
More

השחיתות האמיתית מסריחה עד השמיים

״העירייה מושחתת״, אומרים לך אנשים בכל הארץ, והם צודקים. כרגע, ממתינים לא פחות משמונה ראשי ערים, חלקן ערים גדולות ומרכזיות כמו ראשון לציון, נתניה ורמת גן, להכרעת הפרקליטות או בית המשפט בעניינם. אגב, כמעט כל החשודים, ואפילו אלה שמשפטם מתנהל, מתכוונים להתמודד בבחירות. למה לא? אין שום חוק שמונע מהם לעשות זאת. ומה עם טוהר המידות, אתם שואלים? הצחקתם. השחיתות היא מגיפה. ברוב המקומות זה אותו סיפור: שוחד תמורת קידום פרויקטים, בדרך כלל מקבלנים. הפיתוי עצום. כן כן, אני יודע, לא כולם כאלה, הרוב ישרים. אבל ...
More

נתניהו שונא "ציבורי" והמדינה תקועה בפקק

"הם רואים פקקים, אני רואה מחלפים", סנט בנימין נתניהו בתקשורת באמירה בלתי־נשכחת. אמנם חלקים גדולים מהתקשורת שותפים לפולחן האישיות סביבו, אבל נתניהו, בדרכו התגרנית־הקורבנית, ממשיך לחבוט בה. "תעשייה של דכדוך", כינה אותה. אלא שדווקא הדוגמה שבחר מבליטה את אחד הכשלים הגדולים והמדכדכים שלו, שנובעים ישירות מתפישת עולמו הכלכלית־החברתית. בעידן נתניהו, כראש ממשלה וכשר אוצר, הוכנו בממשלה חמש תוכניות מקיפות על מצב התחבורה. בכולן הובהרו הנזקים העצומים הנובעים מהגידול בשימוש במכוניות במקום בתחבורה ציבורית....
More