להיט! כל הקהל, כולל נשיא המדינה, קם על הרגליים והריע דקות ארוכות, עם שאגות בראבו וכל הכבוד. ובאמצע של כל החגיגה הזו – עידו ריקלין (עידו שלי!), שביים וגם כתב את הטקסט של ״תיאודור״: האופרה החדשה על הרצל. הרצל שלא הכרנו.
ההפקה הסוחפת הזו, חושפת את תיאודור הצעיר, הרבה לפני שהגיע לציונות. בחור שעובר משברים קשים בחיים האישיים שלו, ביחסים עם אשתו, נקרע ממש בין הרצון העמוק שלו להשתלב ולהיות כמו כולם לבין הדחיה והביזוי שעבר בגלל יהדותו.
הוא מגיע אל הפתרון הציוני, מדינה ליהודים, כמעט בלית ברירה, רק אחרי שעבר דרך יסורים. הרצל הצעיר ניסה כל מיני פתרונות אחרים לבעיה היהודית (ולבעיות האישיות שלו), אך סולק ונבעט והושפל.
הרצל הגדול, שאנחנו מכירים מהטקסים והנאומים וממה שלמדנו בבית ספר, מתגלה באופרה הזו כאדם מורכב – לטוב וגם לרע. בצד רגעי השיא המופלאים שנחרטו בהיסטוריה, יש גם תהומות של יאוש, התנכרות ובריחה. הרצל מאמלל את משפחתו שמשלמת מחיר נורא.
המוסיקה שהלחין יונתן כנען המדהים, מקפיצה את העלילה הזו לשמיים. היא נוגעת ללב, מרגשת ומסעירה, מורכבת כמו הרצל בעצמו. הניצוח של נמרוד דוד פפר תפר את הכל באופן מושלם.
קראתי ספרים על הרצל, ולמדתי עליו, ואפילו נאמתי עליו מעל דוכן הכנסת, אבל ההרצל שראיתי ושמעתי באופרה הזו ריגש אותי עד דמעות.
תודה עידו על החווייה שהענקת לנו בזכות הכשרון שלך, ותודה לאופרה הישראלית בניהולו של Zach Granit על ההפקה המוקפדת והמושקעת. שנים אני שומע על הרעיון לעשות אופרה על הרצל, והנה זה קרה. ויצא נהדר.
אם תרצו אין זו אגדה.