(דברים באירוע הסיגד במשרד הבריאות בירושלים).
עובדי ועובדות משרד הבריאות, בני ובנות העדה האתיופית,
אני שמח על הארוע הזה ועל הזכות לציין פה אתכם את חג הסיגד.
מלקם יסגד בהל! חג סיגד מבורך!
חג הסיגד הוא רגע מאחד לעם ישראל ולבני הקהילה האתיופית על גווניה. הוא חג חשוב לשתף בו חוויות מהעבר, ללמוד על המסורת והמורשת המופלאה של בני ביתא ישראל וגם הזדמנות להנות מההווה המופלא שאנחנו זוכים לו, כאן בארץ ישראל, בירושלים.
חג הסיגד מסמל את הכיסופים והערגה של בני ביתא ישראל להגיע לארץ ישראל ומבטא את המסע המפרך בדרך לירושלים. זהו חג שכולו תקווה, תפילה ואופטימיות.
הדרך של בני העדה האתיופית ארצה היתה קשה מנשוא וכשכבר הגיעו נערמו בפניהם קשיים שהיו כרוכים בשפה זרה ותרבות שונה עם הליך קליטה קשה בפני עצמו בדרך להשתלבות בחברה. רבים גם חוו תחושות של אפליה, גזענות ועלבון.
חג הסיגד מחדד את מה שאסור לנו לשכוח- אין שווים יותר ושווים פחות. אסור שתהיה אפליה. אסור שהחברה הישראלית תהיה מחולקת לצבעים, למגדרים, לדתות. לכולם יש הזדמנות שווה. לכולם מגיעה הזדמנות שווה.
אני מכיר את הקשיים שהקהילה מתמודדת איתה, ואני לא מתעלם מהם, אבל אני גם מכיר את ההצלחות והן גדולות מן הקשיים. נציגי העדה משתלבים היום בעמדות בכירות בזכות ולא בחסד.
כך גם במערכת הבריאות – אנחנו רואים יותר רופאים ורופאות, אחים ואחיות, בכל התחומים ובכל המחלקות משתלבים מבני ובנות העדה האתיופית.
זו האגנ׳דה שלי במשרד הבריאות- לדאוג לכך שכלל האוכלוסיות במדינת ישראל יזכו בגישה שווה לשירותי בריאות. התעקשתי שסובלנות, הכלה, שוויון ואכפתיות לאוכלוסיות ייוחודיות במדינת ישראל יקבלו מענה בתוך מערכת הבריאות- ערכים השלובים במשמעויות חג הסיגד.
דאגתי לכך שאוכלוסיות שנעדרו מראש סדרי העדיפויות במשך שנים- יקבלו תשומת לב וקשב מחדש.
זו המשמעות האמיתית של הזכות לבריאות, שהיא הזכות החשובה ביותר מבין הזכויות, כי בלעדיה לא ניתן לקיים ולהבטיח את שאר הזכויות.
אני מאחל לכל בני ובנות העדה האתיופית, ולכל החוגגים והחוגגות, חג סיגד שמח.