(כנס בכירי מערכת הבריאות לגיבוש אסטרטגיית-על למערכת – בי״ח גהה, פ״ת).
אני רוצה לפתוח ולהגיד לכם תודה על השותפות לדרך, לטובת שיפור מערכת הבריאות בישראל. כולכם השקעתם לאורך הקדנציה האחרונה מנסיונכם, זמנכם והידע שלכם כדי לעזור לנו להתוות את הדרך של מערכת הבריאות הישראלית שנים קדימה. ואני אסיר תודה על כך.
לא במקרה הכינוס היום מתקיים כאן בגהה, ואני שמח להיות איתכם היום פה, במקום הזה, שמסמל את ההיסטוריה של שירותי בריאות הנפש בישראל, וגם עבורי מזכיר כל פעם את חשיבות בריאות הנפש לבריאות הגוף, ואת החיבור הבלתי נפרד של השניים. הצבתי את בריאות הנפש בראש סדר העדיפויות של המשרד, ואני גאה בזה מאוד.
אנחנו נדבר היום בכנס על אתגרי המחר והאסטרטגיה של משרד הבריאות לשנים הקרובות, אבל בשנה האחרונה כבר התחלנו לצעוד בדרך הזאת, עם הישגים משמעותיים, שרובם לא ידועים לציבור הרחב:
1. מודל התקצוב, שנכנס כחלק מחוק ההתחשבנות בין קופות חולים לבתי חולים, נותן לראשונה וודאות תקציבית לכלל בתי החולים בישראל, הממשלתיים, של כללית וגם העצמאיים שלא יהיו יותר ילדים חורגים במערכת. המנגנון נותן ודאות תקציבית ותקצוב שוטף בבסיס התקציב, ולא במסגרת מבחני תמיכה בדיעבד, ונותן לממשלה גם כלים להתמודד עם בתי חולים המתנהלים בצורה לא מיטבית או גרעונית.
2. המקדם הדמוגרפי – קיבענו בבסיס התקציב של סל שירותי הבריאות מקדם דמוגרפי, כדי למנוע את המשך שחיקת תקציב הסל, ולעדכן את הסל בהתאם לקצב גידול האוכלוסיה והזדקנותה. מובן מאליו, נכון? אבל זה לא היה. זה חדש.
3. התוספת הטכנולוגית – הגדלנו את התוספת הטכנולוגית לסל התרופות וקיבענו אותה בנומרטור, כדי לייצר וודאות במנגנון עדכון הסל גם בהסכם התלת-שנתי, וגם לזה שאחריו.
4. כוח אדם – התחלנו להתמודד עם המחסור האקוטי בכוח אדם במערכת הבריאות באמצעות תוספת כיתות לימוד בבתי הספר לרפואה ולסיעוד בישראל, במסגרת תוכנית רב שנתית ובשיתוף פעולה עם המל”ג. החלטנו על ביטול תוכניות הלימוד לסטודנטים בינלאומיים ברפואה בישראל כדי לאפשר מקומות נוספים לסטודנטים ישראלים העתידים להמשיך לעבוד וללמוד כאן בארץ.
תחת הנהגתן של איילת גרינבאום ורייצ'ל ברנר, התחלנו להדק את הקשר עם סטודנטים ישראלים הלומדים בחו"ל, תחת ההבנה שאנחנו צריכים אותם כחלק ממערכת הבריאות הישראלית בעתיד.
משרד הבריאות מתחיל בחודש הבא, בהתאם לתקנות החדשות, לפקח ולאשר פתיחת פנקסי התמחויות לרופאים מתמחים בישראל, מה שעד עכשיו התבצע לחלוטין במנותק מהמשרד. זאת במטרה להבנות מסד נתונים וידע לתכנן גם אילו רופאים מומחים ישראל תצטרך היום ובעתיד. עניין חשוב ביותר!
5. בתי חולים חדשים – אנחנו מתכננים הקמת 2 בתי חולים חדשים בישראל, בבאר שבע ובקריית אתא. במסגרת הדיונים על תמ"א 49, אנו מתכננים כבר את עתודת השטח העתידית שתידרש למערכת הבריאות הישראלית.
עם זאת, אנחנו מבינים שלא משנה כמה מבנים נוסיף, כמה חדרים נוספים, מיטות אשפוז, אנשי צוות – מערכת הבריאות לעולם לא תצליח לתת מענה ראוי ואיכותי על בסיס הגדלת הקיים בלבד. אנחנו צריכים להתחדש, להטמיע טכנולוגיות ולמצוא מנגנוני מימון עבור טכנולוגיות ותרופות יקרות ומדוייקות יותר, להשתמש במיחשוב מרחוק, להרחיב את היכולת של הקהילה לטפל בחולים מחוץ לכותלי בתי החולים, ולהגדיל את האפשרות של מטופלים להישאר בבתיהם – בעזרת אמצעי ניטור ומעקב מתקדמים, ובאמצעות תקשורת מקוונת. מה שהיה במערכת הבריאות הוא לא מה שיהיה, ואנחנו צריכים לא לפחד להתקדם ולהתחדש.
6. קורונה – וכמובן הקורונה… מה שהיה חשוב לי זה לקבע בתוך המערכת את מה שהיא קיבלה בקורונה – אלפי התקנים, המשאבים, הכוחות… האוצר לא אוהב את זה, אבל הקורונה הוכיחה שרק מערכת בריאות ציבורית חזקה יכולה לתת מענה טוב למצבי חירום שכאלה.
במבט קדימה
במבט קדימה אני רוצה לעמוד על חמש נקודות קריטיות למערכת הבריאות ולחברה הישראלית.
א. התקציב – מערכת הבריאות מתוקצבת בחסר. חסר מכוון. באוצר יודעים שהתיקצוב חסר, כי הרי יש השוואות בינלאומיות. החור הזה גדל משנה לשנה. מאז שהתקבל חוק ביטוח בריאות ממלכתי, נפער בולען של לפחות 25 מיליארד שקל שחסרים למערכת הבריאות. מדוע מתקצבים בחסר? כדי להחליש את המערכת הציבורית.
בתקציב האחרון השגתי תוספת ריאלית יפה. 2 מיליארד שקל מעבר לעדכון האוטומטי. זה חייב להיות כך גם בתקציבים הבאים. אם יהיה גידול מתמיד באופן הזה של תקציב הבריאות – נוכל תוך כמה שנים להגיע לסטנדרט ראוי בהשוואה בינלאומית.
ב. הרפואה הפרטית –
ניסינו להתמודד, באמצעות ועדת אש, עם אחד האתגרים והסיכונים הגדולים ביותר של מערכת הבריאות הישראלית – וזה שמערכת הבריאות הפרטית גדלה יותר ויותר, וללא אמצעי ריסון אפקטיביים, הסכנה לציבורית ולאוניברסליות של המערכת היא ודאית.
בסוף, המשאבים מוגבלים, כוח האדם מוגבל, הידע, השטח, המיכשור. מערכת הבריאות הפרטית לעולם לא תתן מענה לצרכים האקוטיים ביותר – לא קורונה, ולא בריאות הנפש, ולא גריאטריה פעילה, ולא פנימיות, והלאה והלאה – אבל היא יכולה לפגוע חד משמעית ביכולת של המערכת הציבורית להמשיך לתפקד. אני מקווה שלא נפסיד במערכה הזאת.
חובה לעמוד על המשמר, כי הלחצים של הכסף הגדול כאן הם עצומים.
ג. פערי בריאות – החלשת המערכת הציבורית תביא באופן מהיר ביותר להגדלת פערי הבריאות. לאורך הקדנציה הזאת, התמקדתי בצרכים של קבוצות אוכלוסיה שונות. נשים, ערבים , להט״ב, זקנים. אני גאה בכך. אחד האתגרים המשמעותיים של המערכת המצויינת שלנו היא הנגישות שלה לאוכלוסיות שונות. לאדם אמיד ומקושר ומשכיל במרכז הארץ, אנחנו נותנים שירותים נהדרים. אבל אנחנו מתמודדים עם פערי בריאות משמעותיים בין מרכז לפריפריה, בזמינות, נגישות ואיכות השירותים, בין יהודים לערבים, דתיים, חרדים וחילונים, עשירים ועניים, וגם על רקע זהות מגדרית ונטייה מינית. ההתמודדות עם הפערים האלה ושימת הדגש על אוכלוסיות קצה או על נגישות שוויונית לבריאות היא לא פריבילגיה או נישתיות, אלא הכרח המציאות.
ד. בריאות הנפש – מערכת הבריאות הכללית שלנו, עם כל האתגרים שמנינו פה, היא מערכת מפוארת, שמעודדת חדשנות ומצויינות, ועומדת איתנה – באופן יחסי. לעומתה, מערכות בריאות הנפש, הגריאטריה והשיקום סובלות מאותם האתגרים אבל בקיצוניות. כדי לשמר את איתנות המערכת שלנו צריך לתת קפיצת מדרגה, בהיבטי תקציב, קשב ניהולי, וחדשנות, ב-3 החלקים האלו. במהלך הקדנציה שלי פניתי למועצת הבריאות בשאלה – מהו תקציב הבריאות הריאלי הנדרש לישראל? קיוויתי שאהיה לקראת תקציב מדינה נוסף, ורציתי קריאת כיוון. המועצה הנכבדת, נתנה נתון ראשוני שהחריג את מערכי הנפש, הגריאטריה והשיקום, כאילו יש מערכת בריאות כללית מנותקת מהצרכים האלו. אין אחת כזאת. כולנו חווים משברים נפשיים, כולנו בתקווה מזדקנים, ובשיעור גבוה מאי פעם לאור העליה בתוחלת החיים, וכולנו נידרש לשיקום כשחלילה נעבור פציעה, מחלה, או צורך אחר. צריך להפנים שאין מערכות נפרדות, שכולם עובדים ביחד, כחלק מגוף אחד.
התנופה שנתנו בקדנציה הזו לבריאות הנפש חייבת להימשך. אם היא תיעצר – הנזק לציבור יהיה קשה ביותר.
ה. מניעה – נקודה מרכזית אחרונה – אחד האתגרים הכי משמעותיים שלנו זה איך להפוך ממערכת הרפואה למערכת הבריאות. איך לקדם בריאות ולמנוע חולי לכל אורך החיים, כשאנחנו יודעים שמרבית ההשפעה הבריאותית קורית בבית, בחינוך, באוכל, באורך החיים, בביטחון האישי, בחיי הקהילה, במרחב הציבורי, ורחוק מאוד מהמרפאות ומבתי החולים. היום אנחנו מקדישים 98% מתקציב הבריאות להתמודדות עם תחלואה, ורק 2% למניעה – וגם זה למניעה במובן הצר שלה, בזיהוי ואיתור מוקדם, בדיקות סקר. צריך להפוך את הפירמידה הזאת.
אלו באמת, על קצה המזלג, מעט מאתגרי המערכת והדגשים של משרד הבריאות מהשנה וחצי שלי כשר, עם הסתכלות קדימה. מערכת הבריאות הציבורית של ישראל היא מופת בעולם כולו, וזה התפקיד שלנו לשמור עליה ככזאת. להפוך אותה לספינת הדגל של שוויון ואנושיות, ולחזק את התשתיות שלה כדי שתוכל להתמודד עם אתגרי המחר.