הסוציאליזם האורטופדי של אילן גילאון

(דברים בכנסת לזכרו של אילן גילאון).

(תמונה: אילן ואני במסע הבחירות שלי לראשות העיר ת״א, 2013).

החיים הפוליטיים הם קשים ותובעניים, לחוצים ומתוחים. הם מבוססים על עימותים – רבים וריבים בלי הפסקה. קשה לחיות כך, וזה גם גובה מחיר, מחיר לא פשוט, צריך להגיד את זה.
אבל אילן ידע, איך להכניס בתוך המאמץ המפרך הזה, דווקא המון אהבה וחום. ומעבר לכל האידיאולוגיה האנושית שלו/שלנו, אני חושב שזה מה שכל כך ייחד אותו בנוף הפוליטי והציבורי.
הוא היה מקבל כל בנאדם בחיוך, בחיבוק, בנשיקה. כשהיית מתקרב אליו, אפילו כמה מטרים, הוא כבר היה פותח את הרועות ומזמין לחיבוק.
וזה לא פיזי. הוא היה תומך ומעודד. נותן ביטחון. ואני אומר את זה גם מהחוויה האישית שלי אתו. אף פעם לא הרגשת שזה על תנאי, ולא הרגשת שזה מזוייף, שזו הצגה של פוליטיקאים. הוא באמת כזה – אני פשוט לא מסוגל לדבר עליו בלשון עבר…

אילן אהב אנשים. פשוט אהב אנשים.
והם החזירו לו אהבה גדולה.
אילן הוא בנאדם אהוב – תראו את כל האהבה העצומה הזו כאן מסביב. כמה אנשים כאלה יש בציבוריות שלנו, שאהובים כל כך? אתם חושבים שזה קל להיות אהוב, וגם לעמוד על דעותיך ועל אידיאולוגיה שמותקפת בצורה קשה כל כך כבר המון שנים?
זה קשה, אבל אילן הצליח. איש אוהב ואהוב וגם אידיאולוג ופוליטיקאי נחוש. וחשוב להגיד – אילן לא היה נאיבי, ולא היה רק נחמד כזה. אילן ידע להיאבק, אילן ידע לעשות מלחמות, אילן ידע לעמוד על שלו ועל דעתו. וכן, גם להתעמת ובצורה חריפה. לא איש של פוצי מוצי. וזו היתה השליחות הציבורית הגדולה שלו, והוא מילא אותה בהצטיינות מופלגת.

אבל אצלו, וזו גדולתו בעיני, גם היה המון רגש חיובי, המון חיוכים, וחום, ונתינה. הוא הכי שמאלני, ושאף אחד לא יטעה, כי אני רואה שאומרים כל מיני דברים – אילן היה שמאלני בריבוע, פי אלף שמאלני, מלא מלא. וגם האיש הכי פחות חמוץ ומריר שאני מכיר. אוהב לחיות, אוהב להינות – יש אנשים שלא אוהבים שטוב להם, אוהבים לזעוף – הוא היה צוחק על זה הרבה, גם עלי קצת בהקשר הזה…

אילן ידע לאהוב, וידע גם להראות את זה. פעם אחת הבאתי להורים שלי ריבה שלו, ריבת ורדים, אחר כך אמרתי לו שאבא שלי מאוד אהב את הריבת ורדים. זהו, מאז כל פעם היה מביא לי ריבת ורדים שאתן לאבא, זכר את זה שנים. וכל פעם היה שואל – הוא אכל, הוא נהנה?
המתיקות הזו בריבה זה המתיקות של האיש הזה.

אילן היה איש נדיב. זה היה מאוד חזק אצלו – איש לארג׳, נדיב, נותן, אולי לפעמים יותר מדי. הכמות העצומה של פניות ציבור שהוא היה מטפל בהן בכנסת ומחוץ לכנסת. מנסה לתקן לבד את כל העוולות, את כל האכזריות וההתעמרות והניצול. זה סוציאליזם אנושי, שבא לביטוי קודם כל באופן ההתנהגות האישי, ובהלימה מוחלטת – כך זה אצל אילן – לאידיאולוגיה ולפעולה הפוליטית. הוא קרא לעצמו ״משרת ציבור״. החיים שלו ביטאו את הרעיונות שלו. לא היה דיסוננס. אחדות הרעיון והמעשה.
מהטמה גאנדי אמר: תהיה אתה השינוי שאתה רוצה לחולל בעולם – ואילן היה.

אני רוצה להקדיש את הדברים שלי כאן למורשת של אילן גילאון, ואני חושב שהוא בהחלט השאיר מורשת, שצריך להדגיש אותה. וזה התפקיד שלנו, ושלי כיו"ר מרצ.

אם צריך להגדיר את זה על רגל אחת, והוא בעצמו הרי היה אומר שהוא עושה הכל על רגל אחת, כי הרגל השניה היתה משותקת…
אגב, הוא גם התייחס לזה בהומור, לא עשה לעצמו הנחות, וגם לא פעם ליגלג על עצמו. היה לו חוש הומור אדיר, וזה לגמרי חלק ממי שהוא היה ומהקסם שלו.

כדי להגדיר את השקפתו על רגל אחת – אני אצטט אותו:
"התפיסה הבסיסית ביותר בסוציאליזם אומרת שאתה מכבד את האדם כמרכז ההוויה כולה. ואתה נותן לו כבוד. זה מה שזה אומר." – דברי אילן.
האדם במרכז,
כבוד האדם.

הסוציאליזם שלו לא היה תיאורטי. הוא לא היה דקדקן של דיאלקטיקה, וללא ציטט את התיאוריות של פרידריך אנגלס. הוא הגדיר את הסוציאליזם שלו "כסוציאליזם אורטופדי". לא, לא רק בגלל הרגל…
הסוציאליזם האורטופדי של אילן הוא קודם כל מאוד נגישותי. משהו שהוא לחלוטין לא תיאורטי ולא ערטילאי, אלא משהו שאתה יכול להרגיש אותו, לגעת בו ביד, לנסוע עליו בכסא גלגלים.
הוא אמר לי שפעם הוא קרא לעצמו סוציאליסט, ועכשיו הוא קורא לעצמו ״נגישיסט״.
הנגשת הסביבה לבני אדם – ולא התאמת בני האדם לסביבה.
הסוציאליזם שלו, המאוד מעשי, היה מלחמה למען החלשים ביותר בחברה. והוא בא לזה גם ממקום אישי. "אני אדם חלש מספיק כדי להרגיש יותר טוב את זולתי, ואני משתדל להיות חזק כדי לשנות את המציאות, זה המוטיב של החיים שלי", הוא אמר.
אלא שבמאבקים שאילן הוביל לא היה גרם אחד של מסכנות. הם היו ביטוי לתפיסת עולם יסודית, הרואה באנשים עם מוגבלות חלק אינטגרלי מהחברה, שווי-זכויות במובן הרחב ביותר שלהן. כך היה במאבק להעלאת קצבאות הנכים, כמו גם בפעילות שלו לקידום תקנות הנגישות או לטיפול במוסדות סגורים שהתנאים בהם לא ראויים לחיי אדם.

אור קשתי כתב כך בהארץ:
"בכנסת, הלשכה של גילאון היתה פתוחה לכל מי שנפל, או ליתר דיוק – הופל, בין נציגי השלטון השונים, משווע לעזרה או לפחות שיקשיבו לו. אילן היה שליח ציבור אמיתי. לצד הטיפול הפרטני, גילאון לא ויתר על ראייה עקרונית, רחבה יותר – על גובה קצבאות הנכים, על תקנות הנגישות שמשרדי הממשלה אינם מקדמים, על השירותים שהופרטו ונמסרו לחברות כוח אדם. אחד לא בא על חשבון השני. ההפך: שני הצדדים משלימים זה את זה. סוציאליזם בגובה בני אדם."
אורטופדי
נגיש.
גם בעניין הזה היתה לו הסתכלות כוללת.
"הוא אמר כך:
"אני יוצא מנקודת הנחה שאין דבר כזה אנשים מוגבלים או לא מוגבלים, כל בני האדם הם מוגבלים או נשאי מוגבלות או מוגבלים לפרקים או שיש בסביבתם מוגבלים או כשיזדקנו יהפכו למוגבלים. לכן אני אומר שלא צריך חסד ורחמים, אני רוצה ערבות הדדית. בעיני עוני זו חלוקה לא נכונה של העושר. החברה הישראלית נמצאת במצב כלכלי יחסי איתן וטוב ויכולה לחלק קצת אחרת את העוגה, לתת לאנשים בשלב התחתון, שנמצאים בחרדה קיומית שלא יהיה להם יותר מדי קר בחורף, שיהיה להם כסף לאוכל ולתרופות. אלה צרכים מיידיים שאנחנו חייבים לאפשר אותם לכולם. כולם נבראו בצלם”.

ופה היתה אחדות בין המסר הפוליטי למסלול האישי. הוא אמר כך:
• "חבר כנסת צריך לקבל החלטות כאילו הוא זקן, עני, וחולה ולא כאילו הוא צעיר, עשיר ובריא."

אבל מי שמנסה להציג את אילן ותפיסת העולם כמשהו "רק חברתי", ויש הרבה פעמים נטייה כזו, להגיד – אנחנו תומכים במצע החברתי שלכם, אבל לא במדיני, לא בפוליטי.
אילן ממש התנגד לזה. וכשהיו אומרים לו – אנחנו אוהבים אותך כי אתה חברתי, אבל חבל שאתה שמאלני…
אז היה לו משפט קבוע:
"אין שמאל שהוא לא סוציאליסטי,
אין סוציאליזם שהוא לא שוחר שלום,
אין שוחר שלום שלא מצביע על פיתרון קונקרטי,
אין פיתרון קונקרטי זולת חלוקת הארץ,"

והנה עוד ציטוט זהב של אילן:
"תפיסת עולמי היא שלושה דברים: חלוקת העושר, חלוקת הארץ, חלוקת הדת מהמדינה".
אגב, בעניין הזה של חלוקת הארץ – לאנשי ימין שלא אהבו לשמוע אותו בנושאים האלה, הוא היה אומר: "אני כל כך אוהב את הארץ שאני מוכן להסתפק בחלק ממנה".
היתה לו תפיסת עולם שמאלית שלמה. על מרצ הוא אהב להגיד כך: "מרצ היא המפלגה הכי ירוקה מבחינה סביבתית, הכי שקופה מבחינת נקיון כפיים, הכי אדומה מבחינה חברתית, והכי אפורה מבחינת הסיזיפיות של העבודה שלה".
אגב, הוא תמיד צחק ואמר "איך הגענו למצב שאני מכיר את כל המצביעים של מרצ בארץ?"

יחד עם האידיאולוגיה הלוהטת הוא היה איש פרגמטי. אני חושב שזה חלק מהסוציאליזם האורתופדי, הנגישותי, שלו.
עוד הרבה לפני שחלמנו להיות בממשלה, אילן אמר כך: "אני מאוד בעד להיות בממשלה, אני רוצה שנשנה, אני לא רוצה להיות מבקר המדינה. יש תחושה שלשמאל רק חשוב להגיד ולא לשנות מציאות". והיה לו מאוד חשוב שדברים יקרו – מהרמה הלאומית ועד רמת הפרט.
• "עלינו להיות תמיד מספיק חלשים כדי להרגיש את זולתנו ומספיק חזקים כדי לשנות את המציאות."

סוציאליסט יקר שלנו, אחי האהוב – הלכת מאתנו צעיר, בן 65 בסך הכל. אבל הספקת לעשות כל כך הרבה טוב לכל כך הרבה אנשים. צדיק אמיתי. אני אוהב אותך מאוד.

יהי זכרו ברוך.