הבית הירוק – חזון בהישג יד

מאמר לספרו של האדריכל דוד כנפו.

ניצן הורוביץ

המשרד להגנת הסביבה של מדינת ישראל מחזיק בשלוחה מרכזית בתל-אביב. היא שוכנת במגדל הממשלה בקרייה, יחד עם מיניסטריונים רבים אחרים. אלפי אזרחים מגיעים לשם מדי יום לקבלת שירותים חיוניים. כספים ציבוריים רבים הושקעו בהקמת המגדל, מתוך כוונה חיובית: לרכז את משרדי הממשלה השונים בבניין אחד, חדיש ומשוכלל. אלא שהתוצאה, בדומה לרוב רובם של הבניינים מהסוג הזה בישראל, היא בלתי-נסבלת מבחינה סביבתית וחברתית. הבניין נטול תריסים או הצללה כלשהי – כולו לוחות זכוכית, ולכן הוא דורש מיזוג חזק וקבוע. צריכת האנרגיה של הבניין עצומה. בסביבות המגדל אין רחוב עירוני, אלא כבישים גדולים, סואנים, ומסוכנים. וכך למרות קרבתו למוקדי תחבורה, ההליכה אליו אינה נוחה ואינה נעימה. סביב הבניין, בתוכו או מעליו, אין פיסת ירק. דומה שמגדל הממשלה בתל אביב הוקם כאנטי-תזה לכל עקרון של קיימות ושל בנייה ירוקה, וככזה הוא מסמל את החידלון והקיבעון המתמשך של מקבלי ההחלטות בתחום הזה. על רקע עגום זה, הביתן הישראלי באקספו 2015 עשוי לציין שינוי מרענן בגישה הציבורית לבנייה מקיימת.

שימוש נכון בגינון עירוני, הטמעת פרקטיקות חקלאיות בסביבת מגורים או משרדים, וניצול גגות, חצרות, ואף קירות באופן ורטיקאלי לצורך גידולים שונים – הם דרך נהדרת לחיסכון באנרגיה, לטיפול במים וביוב, לטיפול באשפה (קומפוסט), ולשימוש מיטבי בשטח. הגגות השטוחים בישראל שרובם לא מנוצלים כלל, החצרות שבין הבניינים המשותפים שרובן מוזנחות ומהוות מוקד של מטרדים ומיפגעים, הקירות החשופים, וכמובן אור השמש הרב בישראל, הם אידיאליים לצורך חקלאות עירונית.

גינון עירוני נכון טומן בחובו יתרון נוסף, בעל משמעות רבה: גידול מזון. כל אחד מאתנו מכיר את האדנית הקטנה בחלון המטבח עם צמחי התבלין. בהשקעה מינימלית ניתן לגדל הרבה יותר מזה, תוך שימוש בחלקי הבניין השונים. וכך, הנוי ואף יצור המזון עשויים להפוך לחלק בלתי נפרד מחללי המגורים – על-פי בחירתם וצרכיהם של הדיירים.

בישראל ניכרת בשנים האחרונות עלייה במספר הגינות קהילתיות שבהן מגדלים תושבים מזון לצריכה עצמית. יש גם גידול הדרגתי בגינות בבתים משותפים המיועדות לגידול ירקות למאכל. יש אפילו ניסיונות ראשונים של שימוש בגגות ירוקים, הכוללים מצע של אדמה ומערכת השקיה. זו תופעה מבורכת. מעבר לתועלת ולניצול חלקי הבניין והשטח סביבו, הגינון והחקלאות העירוניים הם חזיון משובב נפש. מנסיוני אני יודע עד כמה גינה טובה בסביבת המגורים, משפרת את איכות החיים, ועד כמה גינה כזו מבוקשת על-ידי הדיירים. העובדה שהעניין עדיין מצומצם מאוד, ולמעשה נמצא בחיתוליו, נובעת משמרנות וקיבעון של אדריכלים, קבלנים, ומקבלי ההחלטות ברמה המוניציפלית והארצית.

היבט נוסף של החקלאות והגינון העירוניים הוא ההקשר הקהילתי והחברתי. גינה קהילתית או גינה בבניין היא מכשיר חברתי ממדרגה ראשונה. היא יוצרת קשרים בין תושבים, מעודדת שיתוף, והיא מוקד לפעילות חברתית בשעות הפנאי. בגינה זו עובדים ונהנים ילדים ומבוגרים, צעירים וקשישים. כאשר גינה כזו מוקמת, חל שינוי בולט ביחס התושבים אל הבניין והשכונה. נוצר חיבור רגשי, ומעמיקה המודעות הסביבתית בכלל.

בשנים האחרונות ביקרתי וסייעתי לגינות קהילתיות ולפרוייקטים של חקלאות אורבנית בכל רחבי הארץ. כאמור, זו עדיין טיפה בים שלא מתקרבת אפילו למיצוי הפוטנציאל. אבל גם באיים הירוקים הקטנים הללו, היתרונות כבר בולטים מאוד. צריך לראות את האושר כאשר משפחה קוטפת עגבניות בשלות, מלון ריחני, מלפפונים טריים, כרוב וחסה לסלט, כדי להבין עד כמה השקעה קטנה יחסית יכולה להניב תועלת והנאה.