דברים בוועידת האקלים של התנועה הסביבתית – ת״א, 2018
ההתחממות העולמית, משבר האקלים, קריסת האקלים – זה סיפור עולמי, ולכן אי אפשר לעסוק בסיקור שלו ובתיקשור שלו, בלי להביט קודם על העולם.
ההתפתחות החשובה ביותר בהקשר הזה – הקמפיין של טראמפ, הנצחון שלו בבחירות לנשיאות, והמדינויות שהוא מוביל בשנתיים שהוא נמצא בבית הלבן.
יש כאן שינוי חד, דרמטי, ממה שהיה בארה״ב קודם לכן, ויש לזה השפעה עצומה על העולם וגם עלינו, כחלק מהעולם, וכמדינה שמקורבת מאוד לארה״ב, וגם לנשיא טראמפ…
במהלך הקמפיין טראמפ הדגיש בלהט רב תמיכה גם במקורות אנרגיה מסורתיים, כל הדלקים, וגם ממקורות מתחדשים – במטרה לצמצם את התלות בנפט מהמזרח התיכון ולהפוך את ארה״ב ליצואנית אנרגיה.
העניין משתלב חזק מאוד במגמה אנטי-גלובלית שטראמפ מייצג , ההיפך ממשטר ההסכמים הקודם…
לכל העניין הוא נתן את הכותרת ״אמריקה תחילה״, ובמסגרת הזו הוא פירסם לאחר שניצח תכנית בשם ״תכנית האנרגיה של אמריקה תחילה״ – ופה כבר לא הזכירו שום אנרגיה מתחדשת, והתכנית התמקדה רק בדלקי מאובנים.
אנשי הסביבה באמריקה נחרדו כי הוא הכריז על קיצוצי קציב גדולים בתכניות של מחקר באנרגיה מתחדשת, ולבטל את המדיניות מתקופת אובמה שכוונה למאבק בשינויי אקלים וצמצום הזיהום הסביבתי.
אפילו חמור מכך – טראמפ דחה ולעג לקונצנזוס המדעי בעניין שינוי האקלים. וגם נהג בהתאם.
הוא מינה לראש ה EPA – הסוכנות להגנת הסביבה, את סקוט פרואיט, שהצהיר שאינו מאמין שפליטות מ=חמן הן הסיבה העיקרית להתחתממות העולמית. פרואיט אמנם מכיר בכך שיש התחממות, אבל לא חושב שהיא בהכרח מזיקה, ואפשר אפילו להרוויח ממנה.
הצעד הדרמטי ביותר היה ביוני שנה שעבר, כאשר טראמפ הודיע על יציאת ארה״ב מהסכם פאריס, ובכך ארה״ב היא המדינה היחידה בעולם שלא אישררה את ההסכם. אפילו סוריה אישררה אותו….
הכי מעניין בדיון הזה- סיפור של פייק ניוז מרתק
גם פה יש לטראמפ תרומה נאה – הרבה פעמים הוא כינה את כל הסיפור הזה ״מתיחה״ – HOAX .
ומה טראמפ אומר – אין משבר בכלל, זו המצאה של הסינים, זו מזימה לחבל בייצור האמריקאי…ֿ
וזה מצליח לו כי רוב האנשים לא יודעים על זה כלום…
וכדי שגם לא יידעו, מסתירים ומסרסים את מקורות המידע. כך למשל, לאחר שנבחר, חלקים גדולים המחומר על ההתחממות העולמית נחמקו מאתר הסוכנות להגנת הסביבה.
ההשלכות הן קשות מבחינת ההסברה של העניין הזה.
עכשיו, אחרי השריפות בקליפורניה והסופות הקשות בים הקריבי הוא מודה ש ״אולי בכל זאת ״יש בזה משהו״.
אבל בתכלס, המימשל האמריקאי ממשיך להיות עוין מאוד לנושא הזה.
טראמפ כבר העיף את פרואיט מהסוכנות להגנת הסביבה, ומינה במקומו את אנדרו ווילר, עו״ד ולוביסט, שייצג את ענק הפחם רוברט מארי, ונאבק נגד התקנות הסביבתיות של מימשל אובמה. הוא היה יועץ ראשי לוועדת הסנאט לענייני סביבה, שהיו״ר שלה, הסנטור ג׳יימס אינהוף, הוא מתנגד עקבי לנושאי אקלים. ווילר עצמו מתנגד להגבלות על פליטת גזי חממה ול-IPCC –
כך שבראש המדינה שהובילה את המאבק בהתחממות הגלובלית, שהיתה אדריכלית ההסכם הבינלאומי, שהנושא היה הבייבי של שר החוץ הקודם ג׳ון קרי – יש עכשיו הנהגה שלא רק דוחה את העניין, אלא אפילו פועלת נגד ההסכמים הבינלאומיים והתקנות והחוקים שהמדינה שלהם קיבלה בעניין הזה.
וכשהמדינה הזו היא ארה״ב, המדינה המובילה בעולם, אפשר להתחיל להבין למה כל כך קשה לקדם את הנושא כאן.
וכשהמעצמה המובילה הופכה להיות המכשול הגדול, יש הרבה ששמחים לקפוץ על העגלה הזו, כי אנחנו יודעים כמה בעלי אינטרסים יש בעולם שמאוד לא אוהבים הגבלות על פליטות ותקנות סביבתיות…
לנוכח זאת יהיה אפילו עוד יותר קשה להביא את ישראל ליוזמות בינלאומיות שונות. כי מלכתחילה ישראל מעולם לא התלהבה מהנושא הזה, ודי נגררה אליו. וכשיש עכשיו פתח בדמות המשיח טראמפ שנותן לכולם פטור מהעניין הזה, אז כמובן שרבים קופצים על העניין.
מבחינת התקשורת, דעת הקהל, יחסי הציבור – זה אחד הסיפורים הקשים ביותר לשיווק לציבור.
מדוע?
כי מדובר במשבר שהוא תהליכי, הדרגתי, רוב האיומים והתרחישים הם צופים פני עתיד, טרם קרו. קשה לעסוק בזה, בטח במדינה שטווח ההסתכלות שלה הוא שנתיים-שלוש קדימה ולא יותר.
זה גם סיפור שהוא מאוד לא לוקאלי וגם לא ישראלי בגדול
וכשמוסיפים לזה חוסר ידע לגבי המהות – ואת המורכבות – איך זה קשור לשטפונות, או מחלות…
זו גם סיטואציה שבה חלק מהגופים והחוקרים אומרים שזה כבר בלתי-הפיך –
אז בעצם מה הטעם – זה לא משנה… כל מה שנעשה, כבר לא יכול להחזיר את הגלגל לאחור. יש תהליכים של היזון חוזר, ולכן גם אם נעצור כליל את הפעילות הממוכנת – לא נצליח לבלום את זה.
אז אפשר להבין מדוע קשה כל כך לתקשר דבר כזה.
מה גם, שמראש, מבחינה תקשורתית, אנחנו מגיעים לנושא, מנקודת התחלה מאוד נמוכה של סיקור ועיסוק בנושאי סביבה בישראל. וכשעל המקום הזה שמים משהו שהןא כל כך רחוק וגדול וגם במובן מסויים ערטילאי ותיאורטי – מאוד קשה למכור את זה בתקשורת.
למרות זאת, מצליחים לפעמים, והנושא הזה, שאנחנו כבר עוסקים כ-15 שנה באינטנסיביות, הצליח לחדור באופן מסויים.
אלא שאז יש לנו עוד בעיה – בתוכנו.
קחו למשל סיפור ענק, דרמטי מאוד בארץ – הגז. קשור כמובן גם להתחממות , אנרגיה נקיה יותר, עד כמה היא נקיה יותר, איך מפיקים אותה, איפה – הרבה מחלוקת בתוך התנועה הסביבתית.
צריך לומר עוד דבר, ולא צריך להסתיר את זה. אנחנו רוצים דיון חופשי ופתוח. מבחינת פגיעות לשינויי אקלים, ישראל נמצאת יחסית למדינות אחרות במצב טוב יחסית
מים – אנחנו מתפילים – שוב, הכל יחסי – בטח כשמשווים למצריים או לסוריה…
ולכן קשה ״לאיים״ על הציבור הישראלי בכל מיני תרחישי אימה – כי רובם כנראה לא יתרחשו פה. הנקודה שאנחנו חלק מהעולם היא נכונה וזו הסתכלות ראויה אבל קשה להניע אנשים איתה.
אז איך בכל זאת, צריך לעשות את זה?
אז למה עושים את ועידת האקלים?
כדי להדגיש את הרלבנטיות של העניין לחיינו.
- קודם כל, לסתור את השיח הזה שאין מה לעשות. לישראל יש הרבה מאוד מה לעשות כדי לעבור לאנרגיה ממקורות נקיים, מתחדשים, ולעשות תכנון נכון של דיור ותחבורה וערים כדי שיהיו כמה שפחות פליטות –
2. הדגש צריך להיות שגם אם ההשפעה על העולם הגדול תהיה קטנה, אפילו קטנה מאוד, מזערית מבחינת ההתחממות העולמית, הרי ההשפעה על החיים שלנו כאן, תהיה גדולה, ותהיה רווח נקי שלנו.
לכן, האקלים, מבחינתנו כאן, הוא בעצם לא המטרה. אין טעם להגיד ״חייבים את הכדור״. כי מה שלא נעשה, פה, אצלנו, הוא קטן ביותר, וכל מי שיטען אחרת לא יקבל במה רצינית, כי זו האמת. מה שכן צריך להגיד – שהאקלים הוא עוד סיבה לעשות את מה שנכון לעשות גם מכל הסיבות האחרות. כשנקטין פליטות נצא נשכרים בראש ובראשונה מהפחתת הזיהום, ושיפור הבריאות שלנו.
וגם כאלה שלא מקבלים את התיאורה על ההתחממות , וכל הטראמפיסטים שחושבים שזה מתיחה – עדיין כל אלה יסכימו שטוב אם נצמצם את הזיהום!
3. חוץ מזה שיש גם הזדמנויות
היית בשבוע שעבר בכנס במשרד החוץ…
חבל שאת רוב הפיתוחים לא מיישמים בארץ – אלא מוכרים את הכל בעולם – לא פה…
אולי הכיוון בכלל צריך להיות כלפי חברות, כלפי השוק הפרטי – אלה יכולים להיות השותפים שלנו. אז אנחנו כאן בארץ הקטנה שלנו לא יכולים לעצור א ההתחממות העולמית, אבל אנחנו בהחלט יכולים לסייע למי שכן יכולים לעשות את זה בהיקפים הרבה יותר גדולים, וגם להרוויח מזה יפה.
רק שהממשלה והציבןר חייבים להבין שאם לא ניישם את הפיתוחים והטכנולוגיות האלה בארץ, ואם לא תהיה לנו מדיניות נכונה, זה יפגע מאוד במו״פ שלנו בנושאים האלה וביכולת של חברות ישראליות להתפתח, לגדול, לפרוש כנפיים, לקבל הזדמנות….
לכן אני מציע:
1. להדגיש את היכולת פלפעול בנושא. כשאומרים על משהו שהוא אבוד – זו לא גישה טובה.
2. להדגיש את ההשפעה עלינו – הצדדית או המשנית, שמבחינתנו היא בכל מקרה טובה.
3. להדגיש ההזדמנויות הגדולות שהנושא הזה יוצר לישראל, ולפעול יחד עם מי שיוצא נשכר מזה