משבר האקלים – פגיעה ישירה וקטלנית באדם

(ועידת האקלים של מרצ, ת״א).

(תמונה: מצעד האקלים 2021, ת״א).

איזה כיף לעמוד כאן על הבמה בוועידת האקלים של מרצ!
בזמן האחרון המאבק במשבר האקלים תופס מקום מרכזי בשיח הפוליטי בישראל ובכל העולם. זה ממש, אבל ממש לא תמיד היה ככה. המון שנים שהנושא הסביבתי נדחק לאחורי השיח הציבורי. המון שנים שהוא היה נחשב כנושא לוקסוס, כנושא שמי שאין לו בעיות מתעסק בו, אבל הדבר הזה משתנה.
אני פעיל בנושאים סביבתיים שנים ארוכות. עוד מימי כעיתונאי, כיוצר דוקומנטרי, כפעיל בחברה האזרחית וכמובן בזירה הפוליטית. זה אחד הנושאים שהביאו אותי לפעילות פוליטית ושהעיסוק בהם מעצב את תפיסת עולמי. אני מכיר היטב את הקהילה הסביבתית בישראל, את האנשים שמובילים את המאבק הזה, רבים מהם נמצאים כאן היום איתנו.
כל מי שכמוני, עוסק בנושא הזה כבר שנים רבות, מכיר את ההרגשה – אתה נאבק, פועל, מקדם מדיניות ועדיין, העניין הציבורי נמוך. שנים ארוכות שהמאבק הסביבתי הרגיש קצת כמו מאבק בתחנות רוח, ממש כמו דון קישוט. העניין פשוט לא היה על סדר היום הציבורי. "יש לנו בעיות דחופות יותר" אמרו לנו, אבל אנחנו לא ויתרנו.
אני רוצה להתעכב רגע על ה"יש לנו בעיות דחופות יותר" הזה, כי אני חושב שאחד הגורמים המרכזיים שהביאו את השיח הסביבתי בכלל, ואת השיח על משבר האקלים בפרט, לקידמת הבמה הציבורית, זה ההבנה שבעצם אין לנו בעיות דחופות יותר. שבעצם, זה ממש דחוף, ובקרוב אולי כבר יהיה מאוחר מדי. משבר האקלים כבר כאן, הוא קורה עכשיו, הוא משפיע על החיים שלנו באופן ישיר ואין לנו את הפריווילגיה להתעלם ממנו.
מספיק להסתכל על הדימוי הוויזואלי שיש לאנשים על המאבק הזה כדי להבין את השינוי. פעם, "נער הפוסטר" של המאבק במשבר האקלים היה דב קוטב מסכן על קרחון שנמס. כולכם מבינים על מה אני מדבר, יש לנו את התמונה בראש. דב הקוטב המסכן בהחלט מעורר אמפטיה, חייו חשובים וצריך לשמור עליהם ובכל זאת, משהו בתמונה הזאת אומר לנו שמשבר האקלים הוא לא בעיה שלנו. הוא אולי בעיה של הדובים אי שם באנטארקטיקה, אבל זה לא קשור אלינו, בני האדם כאן בישראל.
אבל היום, כשאנחנו חושבים על משבר האקלים, התמונות שעולות לנו בראש הן לא של דובי קוטב, אלא של שיטפונות ענק שמחסלים כפרים שלמים, של גלי חום קיצוניים שמובילים למוות ובצורת, של שריפות אדירות וענני עשן שמסתירים את השמיים. כמו שכבר אמרנו – משבר האקלים כבר כאן, ובשנים האחרונות יש לנו עדויות רבות להשפעות ההרסניות שלו על חיי האדם.
וזאת בעיני הסיבה השנייה שמשבר האקלים הולך ותופס מקום מרכזי בשיח הציבורי – ההבנה שלא מדובר רק בפגיעה בטבע, "בסביבה", אלא בפגיעה ישירה וקטלנית באדם. משבר האקלים מאיים על האינטרסים האישיים שלנו כפרטים, אבל הוא גם איום על כל אדם באשר הוא ויותר מזה, הוא איום על האנושות כולה. כשאנחנו נאבקים במשבר האקלים אנחנו נאבקים על החיים שלנו, אבל גם על החיים של הגרמני שביתו עלה באש בשריפה ושל האמריקאי שמשפחתו נספתה בשיטפון.
במובן הזה המאבק והמחשבה הסביבתית הם חלק מתפיסת עולם רחבה יותר. תפיסה של אוניברסליזם ושל הומניזם, של דאגה לאדם, של סולידריות חברתית. המאבק הסביבתי קשור קשר הדוק למאבק החברתי ולערכים של צדק חברתי ושוויון. בעיני המאבק הסביבתי נובע מהמאבק החברתי. וקיימות היא ברא ובראשונה בעיני – רעיון חברתי. כי הנפגעים הראשונים מאסונות אקלימיים הם פעמים רבות החלשים בחברה, והפגיעות האנושות ביותר בסביבה מונעות לרוב מתאוות בצע תאגידית. המאבקים לצדק חברתי ולצדק אקלימי הם בעצם שני צדדים של מטבע אחד.
בעיני, הערכים האלה, של שוויון ודאגה לחלש, של הומניזם וסולידריות – הם ערכי שמאל מובהקים. וזה לא במקרה שברוב העולם המאבק במשבר האקלים מובל על ידי מפלגות וארגונים מהשמאל הפוליטי. גם כאן בישראל, מרצ גאה להוביל את המאבק הסביבתי כבר מיום הקמתה.
מרצ היא מפלגה ירוקה, לא רק בצבע של המותג, אלא גם בנשמה. תמיד הובלנו את המאבק בכנסת ותמיד היו לנו את הלוחמים הסביבתיים הגדולים ביותר. שנים שאנחנו מקדמים חקיקה ירוקה ועכשיו אני גאה שחברתי תמר זנדברג מובילה את הנושא גם מהממשלה כשרה להגנת הסביבה.
זה אחד המשרדים החשובים ביותר להגשמת תפיסת העולם שלנו ולא סתם התעקשנו עליו במו"מ הקואליציוני. זה משרד שפעילותו קריטית לעתיד המדינה וכבר עכשיו, אחרי פחות משנה של עשייה, כבר מתחילים להרגיש את השינוי. חוק אקלים מהפכני, תכנית של 15 מיליארד ₪ למאבק במשבר האקלים, מס על פליטות פחמן ועל כלים חד-פעמיים, בלימת הסכם קצא"א וקידום תכניות סביבתיות בחברה הערבית – אלא רק חלק מההישגים של תמר ומרצ ובמשרד להגנת הסביבה בממשלה הזאת.
גם לי במשרד הבריאות יש נגיעה ישירה לנושאים סביבתיים. הזיהום והפגיעה הסביבתית הם מהגורמים המובילים לתחלואה והתפיסה של רפואה מניעתית מחייבת אותנו לטפל בגורמים האלה.
למשרד הבריאות פרויקטים משותפים רבים עם המשרד להגנת הסביבה והעובדה ששני שרי מרצ מופקדים על המשרדים מאפשרת לנו לקדם אותם ולשים אותם בקידמת העשייה.
הממשלה הזאת הביאה להתחלה של שינוי גישה כלפי המאבק במשבר האקלים, אבל יש עוד הרבה עבודה. אנשים חושבים שהטיפול במשבר האקלים הוא עניין של זבנג וגמרנו, שזה משבר שאפשר לטפל בו ולעבור לדבר הבא. אבל אנחנו, שפעילים בנושאים האלה כבר זמן רב, יודעים שזה ממש לא המצב. כדי להביא לשינוי סביבתי אמיתי לא דרושה רק פעולה נקודתית, אלא שינוי פרדיגמה כולל. זה לא רק אחריות של המשרד להגנת הסביבה, אלא של כל חבר בממשלה הזאת, ושל כל אדם שחרד לעתיד החיים שלנו. זאת בדיוק הגישה שלנו במרצ, ואנחנו מתכוונים להביא לשינוי.
לסיום, אני רוצה להתייחס בקצרה למצב הפוליטי – אני חושב שהממשלה הזאת הביאה שינוי אמיתי והצילה את הדמוקרטיה הישראלית, לא פחות. נכון, זאת ממשלה מורכבת שיושבים בה אנשים עם דעות שונות, אבל אפשר וצריך לדעת להסתדר, כי המטרה גדולה וחשובה יותר. שלמות הממשלה היא קריטית. עשיתי ואני עדיין עושה כל שביכולתי כדי לשמור עליה. אני עדין מאמין שנכון לשים את חילוקי הדעות בצד ולהמשיך יחד כדי למנוע מישראל להתדרדר שוב לכאוס.
אני מודה לכולכם שהגעתם היום לכנס החשוב הזה ומאחל לכולנו דיון מרתק ופורה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לקרוא לכולם להתפקד למרצ ולעזור לנו להביא שינוי חברתי וסביבתי אמיתי. ההתפקדות שלכם היא שנותנת לנו את הכוח לפעול. כשאנחנו יושבים בשולחן הממשלה אתם, המתפקדות והמתפקדים של מרצ, יושבים שם איתנו. אני מזמין אתכם להיכנס לאתר המפלגה ולהצטרף.
תודה.