הפרדת נשים – חרפת האקדמיה

הנה ילדה שנפתלי בנט וראשי האקדמיה צריכים להכיר: לינדה בראון, אמריקאית מהעיר טופיקה בקנזס. הוריה רשמו אותה לבית הספר הקרוב, ונתקלו בסירוב. יש עוד פרט חשוב בסיפור: בראון היתה שחורה, וזה היה בית ספר ללבנים בלבד. אביה, יחד עם עוד הורים שחורים, תבעו את מועצת החינוך העירונית. התיק הגיע עד בית המשפט העליון. דווקא שופט שמרן, הנשיא ארל וורן, שיכנע את שאר השופטים השמרנים, וכך התקבלה החלטה פה אחד, עניין נדיר ביותר, שטילטלה את העולם: ההפרדה פסולה, משום שהיא גורמת לנזק ממשי למעמדו של התלמיד המופרד, ולכן היא ...
More

מזימות באפילה

תיאוריות קונספירציה הן רעל. הן מזהמות את הפוליטיקה וקורעות את החברה. ״הכל מזימה, אל תאמינו במה שמספרים לכם, הכל שקרים״. ככל שהתיאוריה עקומה יותר, ככל שהיא נעדרת ראיות, כך גדול מספר חסידיה. האובססיה הזו, כמו מאפיינים אחרים של הימין הקיצוני האמריקאי, הגיעה גם לכאן, והיא מזינה את השיח הגועש של הימין החדש: מי באמת עומד מאחורי החקירות נגד ראש הממשלה וטופל עליו עלילות? מיהם הגורמים החשאיים המכוונים ומממנים את השמאל? וכמובן, איך אפשר בלי: מי באמת רצח את רבין?   בעידן טראמפ ונתניהו עבר נגיף ה...
More

איך הפכו ראשי הערים בישראל לחזקים כל כך?

בימים האלה עושים את דרכם לפחי האשפה טונות של מדבקות וכרזות, השלטים נעלמים מהמירפסות, ועוד רגע איש לא יזכור מי הם אותן דמויות שהבליחו למשך כמה חודשים על לוחות המודעות, והבטיחו ״ראש טוב״, ״לנקות את העיר״, וכמובן ״לשים את התושב במרכז״. מבט מהיר בקמפיינים המוניציפליים, מדימונה ועד קריית שמונה, מגלה דמיון מביך בסיסמאות - כאילו כל הקמפיינים נוהלו ממטה מרכזי אחד. האמת היא שקופירייטר מוניציפלי לא צריך להתאמץ יתר על המידה: הסיסמאות חוזרות על עצמן כל חמש שנים. בתכלס, לא רק הקמפיינים דומים, גם העיריות כ...
More

ראש העיר שלי

ראש עיר ותיק התוודה באוזני, שהרבה מעמיתיו לא אוהבים תושבים: הם נודניקים, זקוקים לשירותים עירוניים, ולכן עולים הרבה כסף. התושב הוא מטרד, נטל. עדיף עסקים גדולים: הם לא צריכים בית ספר, עובד סוציאלי, או גינה, והם מעשירים את קופת העירייה. ואם כבר תושבים, אז עדיף כמה שיותר מבוססים וכמה שפחות ״בעייתיים״. לכן ראשי ערים מעדיפים דירות גדולות ויקרות וחוסמים בנייה של דירות קטנות וזולות. כי הרי מי רוצה דירות כאלה? מבוגרים, משפחות חד־הוריות, צעירים. אבל אלה גם צורכים הרבה שירותים ולכן העירייה מנסה להיפטר מ...
More תגובה אחת

יעקב וולק, הקורבן השרוף של פוליטיקת הזהויות

אלמוני קטוע רגל נכנס לתחנת דלק בירושלים, שפך על עצמו בקבוק בנזין, והצית. לאחר יומיים בטיפול נמרץ, הוא מת מהכוויות. המשטרה איתרה קרובי משפחה רחוקים, וזהותו התבררה: יעקב וולק, חסר בית שהסתובב שנים באזור השוק, מלקט אוכל מהפחים. כמו שלאיש לא היה אכפת ממנו בחייו, גם מותו החריג לא עורר עניין: לא ראיתם עליו כתבה בטלוויזיה, שום "ויכוח ציבורי" לא פרץ, ואף אחד לא הובהל לאולפנים לעימות מתוקשר. כי וולק לא שייך למגזר זהותני ואין שום קבוצת לחץ זהותנית שפועלת בעניינו. הוא לא נפגע על רקע גזעני או לאומני, דתי...
More

עליית הציר האנטי-דמוקרטי בעולם

השגריר הטרי של טראמפ בגרמניה לא ביזבז זמן. חודש בלבד לאחר שהגיש את כתב האמנתו בברלין, הכריז ריצ׳רד גרנל שהמימשל האמריקאי תומך בתנועות ימין קיצוני באירופה. הכרזה כזו היתה נחשבת דמיונית לחלוטין עד לפני זמן קצר - אך זו המציאות הבינלאומית בימינו. השגריר חרג באופן גס מהכלל הדיפלומטי האוסר על התערבות (לפחות בגלוי) בעניינים פוליטיים, ודבריו חושפים את עומק השבר בין ארה״ב לבין אירופה.   הזירה העולמית כולה עוברת זעזוע, שמשנה באופן חד את מערך הכוחות. לאחר שעודד בגלוי את מתנגדי האיחוד האירופי בהצ...
More

תחבורה זה האמא של הפוליטי

במקום נורמלי, שבו סופרים את האזרח, שר התחבורה היה מתייצב באולפנים ומספק הסברים על קטל הילדים בכביש והאנרכיה של הכלים החשמליים. אבל לא כאן. פה כל שר הוא בעצם שר ביטחון. ישראל כץ אפילו נושא בתואר ״השר לענייני מודיעין״. לאולפנים הוא מזומן בכל נושא, חוץ מהעניין עליו הוא מופקד: התחבורה. מדוע? כי בישראל זה לא באמת חשוב. במדינה רצינית, עמיתו שר המשטרה, היה נשאל על האכיפה הכושלת, על זה שבעיר, היכן שנדרסים רוב הולכי הרגל, לא רואים כמעט משטרה. אבל גם גלעד ארדן הוא סוג של שר ביטחון: ״השר לנושאים אסטרטגיים״...
More