פוליטי

עשן לבן לא היתמר מעל כפר המכביה, ואיש לא יצא אל המירפסת והכריז Habemus imperium - יש לנו ממשלה, אבל כל ילד בישראל כבר מכיר את צמד המילים ״עלה בידי״, וכן, עלה בידינו! הנאשם יעזוב את בלפור ובפעם הראשונה אחרי 21 שנה, מרצ תהיה בממשלה. נכון, אתם צודקים, הכל עלול להתרחש עד רגע ההצבעה בכנסת, ומייד נפרט כמה מהסכנות שיש מי שכבר מלבה אותן כדי להצית כאן תבערה גדולה. ובכל זאת, ההבנות הושגו, ההסכמים סוכמו, ההודעות נמסרו, וממשלת השינוי עומדת לקום. זה מעשה היסטורי. לא היתה ממשלה כזו מאז קום המדינה - שותפ...

אלה אמורים להיות הימים המרגשים ביותר בלוח השנה הישראלי. קצת אחרי פסח, בין יום השואה לבין יום הזיכרון ויום העצמאות, כשהפעם נוספת אליהם גם הקמת ממשלה והשבעת כנסת חדשה, וגם תחילת חזרה לשיגרה שאחרי הקורונה. אלא שהימים האלה הם הכל מלבד מרגשים ומרוממי רוח. אלה ימים שחורים על רצף של הרס שיטתי של הדמוקרטיה שלנו. שלילת פרס ישראל מפרופ׳ עודד גולדרייך, פתיחת שלב העדויות במשפטו של המושחת, ההתקפה האלימה על הרב אריק אשרמן בידי מתנחלים רעולי פנים, פעולת השנאה המכונה ״תג מחיר״ בכפר כמאנה, אלימות המשטרה כלפי ...

אלה היו הבחירות הכי קשות וגם הכי מוצלחות של מרצ מזה שנים. הסיום היה מרגש מאוד. למרות נבואות השחור, הכפלנו את כוחנו. ומה שהכי משמח אותי זה שרבים מהמצביעים שלנו הפעם הם צעירים מאוד, ומתוכם הרבה מצביעי פעם ראשונה. ראינו את זה היטב בקלפיות, ובמיוחד ברשתות החברתיות. ניטור ממוקד שערכנו, מגלה שקיבלנו עשרות אלפי קולות של מצביעים מתחת לגיל 25, ובאופן מיוחד אלפי קולות של מצביעי פעם ראשונה - תלמידי י״ב וחיילים. הם לא היו נרגנים ומתוסכלים, אלא באו אלינו בשמחה ובהתרגשות והסבירו שהם אוהבים את מרצ כי היא מפלגה...

חברות וחברים יקרים שלי, עוד לא נספרו כל הקולות, אבל חשוב לי לכתוב לכם כמה דברים כבר עכשיו. קודם כל, יום לאחר הבחירות עניין אחד כבר ברור: קיבלנו אמון מרגש של כמעט 200 אלף איש. זה מספר הקולות הגבוה ביותר שמרצ קיבלה מזה שנים רבות. אסור לנו לאכזב את המצביעים שלנו, אתכם. נהפוך כל אבן בדרך להחלפת נתניהו ולמען שינוי אמיתי במדינה. ההישג של מרצ בבחירות האלה הוא של כל אחת ואחד מכם. אני רוצה להודות לכם, מעומק הלב, על האמון ועל התמיכה. היינו המפלגה עם התקציב הכי קטן בבחירות האלה, ונעזרנו באלפי מתנדבים...

מאז שבחרתי בפעם הראשונה כשהייתי בן 19, זה תמיד היה עניין רגשי לחלוטין. ככה זה גם היום, ואני בטוח שזה אותו הדבר אצל רובכם. תמיד הרגשתי שהבחירות הן לא רק על משהו שקורה באיזשהו בניין בירושלים, אלא על המקום שלי במדינה הזו, על הזהות שלי והחיים שלי. וזה תמיד היה מאוד אישי בעיני. שכנעתי חברים וקרובים להצביע ״נכון״, התרגשתי כשנכנסתי לקלפי ושמתי את ״הפתק שלי״ במעטפה, ותמיד נשארתי כל הלילה לעקוב אחרי התוצאות. התרגשות הזו אף פעם לא עברה. עכשיו אני עומד בראש המפלגה לה הצבעתי עוד לפני שחלמתי בכלל על הכנסת...