איסור הרג בעלי חיים
לאחרונה נפוצו מקרים מזעזעים של הרג כלבים, חתולים ובעלי חיים חסרי ישע אחרים. כיום החוק אוסר התעללות או פגיעה בבעלי חיים אך אין כל סעיף בחוק האוסר הרג מכוון של בעלי חיים. על מנת למגר תופעה מזוויעה זו ולהרתיע מעשיית מעשים מסוג זה, יש לקבוע איסור ברור ורף ענישה מחמיר נגד הרג מכוון של בעלי חיים.
מוצע בזה לאסור על הרג בכוונה תחילה של כל חיית בית או משק באמצעות איסור על הרג כל חיה שאינה חיית בר (אשר מוגדרת בחוק כחיה שאין טבעה לחיות במחיצתו של אדם וכוללת גם חיות כגון חרקים, מכרסמי שדה וכו'), למעט במקרים של חקלאות או מאכל, פעילות וטרינרית, המתה לצורכי חסד, הגנה עצמית מפני חיה תוקפת או מסוכנת, המתה לצורכי ניסויים מדעיים שאינם מאושרים, מניעת נזק בריאותי או מניעת נזק כלכלי. כמו כן מוצע לקבוע עונש מאסר של חמש שנים על הרג מכוון מסוג זה, ובכך לקבוע רף ענישה מחמיר יותר מהעונש הקיים בחוק עבור התעללות בבעלי חיים (שלוש שנות מאסר).
התעללות
בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994, בסעיף 2(א), קיימים שלושה איסורים: עינוי בעל-חיים ("לא יענה"); התאכזרות לבעל-חיים ("לא יתאכזר"); והתעללות בבעל-חיים ("לא יתעלל בו בדרך כלשהי"). שלושת הפעלים האלה: עינוי, התאכזרות והתעללות, אין הם "מושגי משפט" אלא מושגים הבאים לתאר תופעות חברתיות מסוימות. בשל כך בית המשפט מתקשה לפרש את המושגים הללו, ולעיתים מפרש לחומרה את הפעלים, למשל התעללות מפורשת כ"התעללות אכזרית".
הצעת חוק זו באה להשלים את עבודת המחוקק בעת חקיקת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994, ולקבוע באופן מפורש איסור על הפיכה, גרירה, טלטול, הפעלת לחץ על אברים בעת מופע, פיטום, הרעבה, הצמאה, מניעת שינה, ואלימות פיזית. החוק המתוקן והמפורט יקל על הרשות המבצעת ועל הרשות השופטת לקיים את כוונת החוק.
הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית במליאת הכנסת.
איסור עקירת ציפורני חתול
שיוף הציפורניים מהווה התנהגות טבעית לחתול, אך לעתים היא מפריעה למחזיקו והפתרון בדרך כלל הוא עקירת ציפורניים, הליך כירורגי אכזרי המביא לשלילת ההתנהגות הטבעית של החתולים. בניתוח זה כורתים את הפרק הדיסטלי (השלישי) שעליו נמצאת הציפורן ורבים מהחתולים חשים כאבים בזמן הניתוח ולאחריו כאשר הביטוי לכאבים אלה הוא חום, דופק גבוה וצליעה. מחקרים מראים שעקירת ציפורניים קשורה הן בסיבוכים מיידים כגון דימומים, נפיחות וזיהום והן לסיבוכים אקוטיים כדון חדירת העצם לבשר כף הרגל ובעיות בדרכי השתן.
הצעת החוק באה לאסור על חיתוך או כריתה של פרקיו, גידיו או החלק החי של ציפורניו של חתול ולאסור על ביצוע הניתוח הלא מוסרי, המנוגד לשבועת הווטרינרים והמיותר לחלוטין נוכח זמינותם של פתרונות הומאניים יותר שאינם גורמים סבל לחתולים (לדוגמא כיסויים לציפורניים, ייעוץ התנהגותי ועוד).
עוד מוצע לסייג את הצעת החוק כך שניתן יהא לעקור את ציפורניי החתול לצורך שמירה על בריאותו ועל בריאות מחזיקו שכן ישנם מחזיקים אשר יכולים להינזק כתוצאה משריטת חתול כמו מחזיק שעבר ניתוח לב או מי שהמערכת החיסונית שלו חלשה. אולם, סייגים אלו יחולו רק במידה שמדובר בחתול המוחזק במקום סגור וכך תימנע סכנה לחייו במקרה שייצא לרחוב ולא יוכל לטפס על עצים וחפצים לדוגמה על מנת להגן על עצמו מרודפיו. יש לציין כי חקיקה המטילה מגבלות על עקירת ציפורניים קיימת כבר במדינות אחרות.
אלטע זאכן
סוסים וחמורים רבים בישובים העירוניים, ובעיקר בעיר תל אביב-יפו, מנוצלים לעבודה קשה ולעיתים אף לעבודת פרך. על פי נתונים שבידי ארגוני בעלי חיים, בישובים רבים באזור המרכז מתרחשת פעילות ענפה של רוכלים אשר עושים שימוש בסוסים וחמורים למסחר, לסבלות ולאיסוף של "אלטע זאכן".
לעיתים קרובות אותם בעלי חיים, במצב גופני בלתי ראוי והם נאלצים לעבור בין מכוניות משאיות ואוטובוסים בתנועת שיא, בימים הקרים של החורף ובימים החמים של הקיץ כשלעיתים הם שדופים, פצועים וחולים, וכשהם נאלצים לסחוב עגלות ולשאת משאות כבדים ביותר של סחורות, ברזלים, מיטלטלין שונים, חומרי בניין וכו'. כולנו פוגשים בסוסים ובחמורים הללו כשהם מפלסים דרכם בין מכוניות בכבישים סואנים, כשהם עוצרים לצד הדרך לצורך העמסת גרוטאות ולעיתים כשהם קורסים מפאת עומס המשא ופגעי מזג האוויר.
שימוש זה בבעלי חיים בסביבה עירונית, ולא בסביבתם הטבעית הינו שימוש שיש לו כיום חלופות רבות, על כן מוצע לאסור שימוש בבעלי חיים לצרכי עבודה בשטח עירוני ולדאוג לתזונה ראויה של בעלי חיים בכלל.
חוק צער בעלי חיים קובע כבר היום איסור להעביד בעל חיים שאינו יכול לעבוד או בעל חיים שהגיע לאפיסת כוחות, והחוק קובע עונש של שנת מאסר או קנס בשיעור של 67,300 שקלים חדשים, אולם למרות שישנם דיווחים רבים על בעלי חיים ובעיקר סוסים וחמורים שמגיעים למצב זה בערים הגדולות, הרי שסעיף זה לא נאכף בשל ניסוחו המעורפל והנתון לפרשנות ומצוקת החיות שמועבדות בתנאים בלתי סבירים בערים הגדולות אינו בה לידי פתרון.
ראוי להבהיר, כי על אף שיש בהצעת חוק זו כדי לפגוע בחופש העיסוק של אותם רוכלים, הרי שהשינוי הוא לתכלית ראויה והוא מידתי באופן שהולם את ערכיה של מדינת ישראל. כיום יש חלופות רבות לאותם רוכלים, שעושים שימוש בחיות משא בשטח עירוני, שיאפשרו להם להמשיך ולעסוק בעבודתם באמצעות כלי רכב מסחרי, לצורך כך קובעת הצעת החוק תחילה מאוחרת (לאחר שנה), שתאפשר תקופת התארגנות מספקת לסוחרים שעושים שימוש בחיות משא.
בעלי החיים הללו, המהווים גם אצל חלק מהמשתמשים בהם תחליף זול לכלי רכב לתנועה בשטח עירוני, מוחזקים לעיתים בתנאים קשים ביותר, כשהם תשושים, חולים, רזים וסובלים מבעיות רפואיות שונות בשל העבודה הרבה והעבודה השוחקת, שנעשית לרוב בתנאי לחץ בעומסי תנועה ובתנאים שאינם מתאימים לבעל חיים.
מנתונים של ארגונים לזכויות בעלי חיים עולה, כי על מנת להימנע מעלויות כספיות, חוסכים המחזיקים, מבעלי החיים, טיפולים רפואיים הכרחיים, מזון בכלל ובמזון איכותי ומתאים בפרט ואף משכנים אותם באתרי אשפה ובמקומות שאינם מתאימים להחזקת בעלי חיים.
הסדרת עיסוקים
מטרת הצעת החוק היא לאפשר קביעת הגבלות ותנאים בתקנות על ידי השר הממונה, בנוגע לחופש לעסוק בעיסוקים הנוגעים לבעלי חיים.
התניית הפעילות בעיסוקים הנוגעים לבעלי חיים ברישיון, או הסמכת רשות מנהלית לאסור על אדם מסוים את העיסוק במקצועות הנוגעים לבעלי חיים, הן כלים חיוניים, אולם מהוות פגיעה בחופש העיסוק. גם אם מדובר בפגיעה מידתית ביותר, היא מחייבת, על פי חוק-יסוד: חופש העיסוק, הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית. ללא הסמכה כזו בחוק, אין בידי השר הממונה סמכות לקבוע בתקנות התניות על עיסוקים הנוגעים לבעלי חיים. הצעת חוק זו מתקנת מצב זה, על מנת שסמכותו של השר הממונה לפי סעיף 19 תהיה ניתנת להפעלה יעילה.
לעתים קרובות הפרמטר החשוב ביותר בהגנה על בעלי חיים הוא זהות האדם האחראי לטיפול בהם. ידע ומיומנות ראויים יכולים ליצור את ההבדל בין מוות מהיר של בעל חיים למוות מיוסר שלו, בין החזקה נאותה של בעל חיים לחיים מחפירים שלו, וזאת גם כאשר האמצעים העומדים לרשות המטפל זהים.
ביקורת שוטפת
מטרת הצעת החוק לאפשר פיקוח שוטף על קיום הוראות חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994. אחת הבעיות הקשות בהגנה על בעלי חיים בישראל היא חולשת מנגנון האכיפה.
חוק צער בעלי-חיים והתקנות לפיו – אלו שהותקנו ואלו שבהליכי התקנה – קובעים כללים, לעתים פרטניים מאוד, לגבי אופן ההחזקה של בעלי-חיים. אכיפת כללים אלו מחייבת ביקורות פתע של הרשויות במתקנים המחזיקים בעלי-חיים – חנויות, פינות ליטוף, משקים ועוד.
החוק הקיים מסמיך את הממונה, מפקח או שוטר להיכנס לכל מקום ולערוך בו חיפוש, אם יש להם יסוד סביר להניח שנעברה שם עבירה על החוק. סמכות מוגבלת זו אינה מספיקה. יש לאפשר כניסה גם ללא חשד מוקדם, לצורך פיקוח ובקרה. הסדר מקביל קיים בסעיפים 6 ו-15 לחוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים), תשנ"ד–1994, אשר מאפשרים לגורמים המנויים שם להיכנס למעבדות ניסויים – מקומות שהם רגישים הרבה יותר מאשר משקים או חנויות בעלי-חיים.
סמכות כניסה לצורכי פיקוח שוטף קיימת גם בחקיקה משווה במדינות מערביות, למשל: ארה"ב, בריטניה, גרמניה ועוד.
העברת סמכויות לשר לאיכות הסביבה
חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994, נועד למנוע סבל ודאגה לרווחתם של בעלי חיים. לפי החוק הקיים, השר האחראי הממונה על ביצוע חוק זה הינו שר החקלאות, דבר אשר עלול ליצור ניגוד אינטרסים מובהק בין הרציונל שבבסיס החוק לבין תחום תפקידו של שר זה.
כך למשל, שר החקלאות מופקד על משק החלב וענף הלולים, אך בו בזמן על רווחתם של הפרות והתרנגולות.
על כן, בכדי למנוע מצב זה, ובכדי להבטיח הגנה אמיתית על בעלי חיים, מוצע להעביר את הסמכות לשר להגנת הסביבה.