אז זהו, אני רץ.
זה מרגש והלב דופק. חודשים ארוכים של שיחות ומפגשים עם מאות אנשים, ושנים של פעילות בכל הרמות – מהשטח עד הכנסת – הביאו אותי למקום הזה: ההתמודדות על ראשות העיר תל-אביב-יפו.
למה אני עושה את זה? כי תל-אביב שווה את זה. אני מת על העיר הזאת. אני לא יכול לתאר את החיים שלי בשום מקום אחר.
אני מכיר אותה מלמעלה – כחבר כנסת, מחוקק, איש תקשורת ומשפטן – ואני מכיר אותה מלמטה, מהשורשים, כפעיל סביבתי וחברתי וכמי שכבר שנים שותף לכל כך הרבה יוזמות ומאבקים בעיר שלנו.
וכמו שאני מכיר את תל אביב ואוהב אותה בגלל הדברים היפים שלה, אני גם מכיר את הבעיות ויודע מה צריך לעשות. לכן החלטתי להביא את הנסיון שלי, את הידע, ובעיקר את האהבה לתל אביב, אל המקום שבו אפשר לעשות את זה: אל ראשות העיר.
כל ראשי העיר הזו עשו פה דברים טובים. גם ראש העיר הנוכחי, שמכהן כבר 15 שנה, במשך שלוש קדנציות מלאות. בזכותם תלאביב הפכה למה שהיא היום. אני אמשיך: אשמור ואטפח את הדברים הטובים בעיר שלנו, וגם אטפל בדברים הפחות מוצלחים ובדברים שהוזנחו, הופקרו ממש.
הגיע הזמן לעשות את זה.
למשל – שאלתם את עצמכם פעם איך אפשר ללמד בכיתה של 40 תלמידים, או ללמוד משהו בכיתה צפופה כזו? איך אפשר לתת תשומת לב לילד בגן עם עוד 35 ילדים באותו חדר?
אז זהו, שאי אפשר. ואין שום סיבה שבתל-אביב יהיו כיתות וגנים צפופים כל כך. אנחנו ניתן סיכוי לכל אחד להגיע להישגים, להתפתח בחיים, להגשים את עצמו.
ומאיפה הכסף, אתם שואלים? סדרי עדיפויות. הנה דוגמא: רק במה שעלה שיפוץ בניין העירייה אפשר היה לבנות מאה גני ילדים חדשים בעיר. מה שווה יותר, לדעתכם?
שאלתם את עצמכם פעם, ואני יודע ששאלתם, למה התחבורה בתל-אביב תקועה – הפקקים, התאונות, הזיהום, הרעש? מה לעזאזל יהיה הסוף עם בעיית החנייה בעיר הזאת?
אז זהו, שזה לא חייב להיות כך. יש בתל אביב את האמצעים ואת היכולת, ולי יש את הידע והניסיון, לעשות כאן תחבורה אחרת.
שאלתם את עצמכם פעם, הרבה פעמים שאלנו, למה בעיר חזקה כמו תל-אביב יש כזו הזנחה במקומות מסויימים בדרום? מדוע לא מבצעים טיפול שורש בתחנה המרכזית האיומה?
דרום ת"א לא צריך להיות החצר האחורית של העיר ושל כל מדינת ישראל. זה אזור עם פוטנציאל ענק, שבעזרת פיתוח נכון, יחד עם התושבים ולמענם, וזו נקודת המפתח, יכול לשנות את פניו.
שאלתם את עצמכם, ואתם לא שואלים, אתם צועקים, למה מי שרוצה לפתוח עסק קטן בעיר הזאת, חנות, בית קפה, משרד, לבנות משהו קטן – לתת עבודה גם לכמה אנשים – צריך לעבור שבעת מדורי גיהינום מול בירוקרטיה עירונית אטומה, חונקת?
אני אכניס את האור פנימה: יהיה לוח זמנים בסיסי לכל הליך, כדי שאזרח יידע מתי יקבל תשובה. ותהיה שקיפות והגינות. זה לא רק ייתן כבוד לאזרח, זה גם יאיץ את הפעילות הכלכלית, יצור מקומות עבודה.
שאלתם את עצמכם, ואתם עושים את זה כל יום, איך צעיר או מבוגר, יכולים להמשיך לחיות בעיר שלנו? הצעיר לא יכול להגיע לדירה, והמבוגר במצב מסויים חייב לוותר על הדירה כדי לממן לעצמו דיור מוגן במחיר מטורף הרחק מקהילתו. ולעומת זאת צצים מגדלים עם דירות ענק בסכומים הזויים, שאח"כ עומדים ריקים, נטושים? זה נראה לכם סביר?
אני רוצה את כולם בעיר שלנו: צעירים ומבוגרים. וכדי שזה יקרה אני אקדם דיור בר-השגה – להשכרה ולקנייה לצעירים, ואתמוך בפרויקטים של דיור מוגן, בעיר, למבוגרים שצריכים. בכבוד ובלי לפשוט את הרגל.
וזה המפתח ל-כ-ל העניין: כבוד. לראות קודם כל את הבנאדם מול העיניים, לתת לו כבוד, לשמוע אותו, ולא להתייחס אליו רק כפרה חולבת של דוחות ומסים.
הרי מה זו עיר? גוש של נדל"ן וכבישים? עיר היא אך ורק התושבים שלה, האנשים שחיים ופועלים בה. עיר טובה, עיר נכונה, היא עיר שיודעת לתת כמה שיותר חיים טובים לכמה שיותר אנשים. זו המטרה שלי.
אני יודע ששליחות ציבורית זה לא רק סיסמאות ולכן ובחודשים הבאים אני אציג את תכניות העבודה המפורטות שלי לעיר בכל התחומים. אני אשמח לשמוע את ההצעות והרעיונות שלכם.
האתגר ענקי, ובעזרתכם זה יקרה. כל אחת, כל אחד, יכול להשפיע. תפיצו ותשתפו את החומרים שלנו ואת העמוד הזה, תתקשרו, תתנדבו במטה שלנו, קחו שלט למירפסת, תעבירו תרומה – הכל בידכם. הכל בידינו. וב-22 באוקטובר יהיה ראש חדש לתל-אביב-יפו.
להתראות, ניצן
(6.5.13)