שאלו אותי עכשיו בראיון מה השאיפה שלי בפוליטיקה. אמרתי: להיות שר החינוך. זה העניין הכי חשוב עם הפוטנציאל הכי גדול, אבל גם ההחמצה הכי גדולה. הנה למשל שר החינוך הנוכחי גלנט – האיש פשוט לא מבין מה זה חינוך. בזמן שכל המערכת מושבתת (חוץ מהחינוך החרדי שכנראה נמצא במדינה אחרת), והילדים ״לומדים״ בזום וצוברים פערים אדירים, לשר החינוך יש זמן להתעסק בסתימת פיות. עכשיו הוא אוסר על כניסתם של ארגוני חברה אזרחית לבתי הספר. איראן זה כאן.
אני מאמין שחינוך צריך לפתח מחשבה חופשית, ביקורת, לאפשר פלורליזם של דעות. כדי שהילדים שלנו יגדלו להיות אזרחים מעורבים, יכבדו את השכנים שלהם ובכלל יבינו שיש כל מיני דיעות ולא כולם חייבים לחשוב אותו הדבר. אנחנו צריכים לתת להם כלים לחשוב, ללמוד, להתעניין. צריכים לחשוף אותם לכמה שיותר יצירות ספרותיות, סרטים מעוררי מחלוקת ותפיסות שלא בקונצנזוס. אסור להגביל אותם כי גלנט רוצה להתחנף לבייס הימני שלו. זה עוול גדול לדור שלם של ילדים חושבים, רק בגלל שגלנט חייב כותרות.
אז מה אעשה כשאהיה שר החינוך? אקדם את הערכים הבסיסיים של השכלה טובה, העמקה, התחשבות בזולת ומעורבות חברתית, בעזרת כלים עכשוויים ותפיסות חינוכיות מתקדמות. ננהיג חינוך חינם מגיל לידה, נבטל את הפערים בהקצאת משאבים לאוכלוסיות השונות ונחזק את החינוך הממלכתי והערבי. נשווה את שכר המורים הצעירים המתחילים לשכר הממוצע במשק ונבטל העסקה קבלנית מבזה של מורים. נביא את החדשנות לכלל בתי הספר בישראל ולא רק לאזורים חזקים. נחליף את שוט המבחנים בשיטות חינוך מתקדמות כמו למידה מבוססת פרויקטים ועבודות חקר כתחליף למבחנים. המירוץ המטורף אחר ציונים ודירוגים הורג את מערכת החינוך. זה לא חינוך.
עלינו במרצ אפשר לסמוך שאנחנו נדאג לחינוך ראוי ואיכותי. רק עלינו אפשר לסמוך שלא נהיה משטרת מחשבות ושוטפי מוחות. רק עלינו אפשר לסמוך שבאמת אכפת לנו מזה.
1.נקים את מועצת החינוך הממלכתי בישראל
נקים את מועצת החינוך הממלכתי בישראל, במודל של מועצת החינוך הממלכתי-דתי המעוגנת בחוק- מועצה של אנשי רוח וחינוך שיגנו על החינוך הממלכתי מפני ניסיון הימין הדתי לשנות אותו ויתוו את הקו הערכי שלו לאור ערכי מגילת העצמאות. מדוע? כי מצב הדברים הנוכחי במערכת החינוך הוא חסר היגיון: מערכת החינוך החרדית זוכה לחופש מוחלט. מערכת החינוך הממלכתית- דתית מוגנת על ידי מועצת החינוך הממלכתי-דתי ששאסור לשר החינוך להתערב בנעשה בה. מן העבר השני, מערכת החינוך הממלכתית פרוצה לחלוטין וכל שר יכול להתערב ולטעת בה תכנים כאוות נפשו. זה בדיוק מה שעשו נפתלי בנט ורפי פרץ. את העיוות הזה הגיע הזמן לשנות מהיסוד וזה אפשרי רק על-ידי הקמת מועצת החינוך הממלכתי. זה יהיה המהלך הראשון שנעשה. 2. נהפוך את מקצוע האזרחות לעמוד השדרה של החינוך הממלכתי
2. נחזק את לימודי האזרחות ונתייחס אליהן כפי שמערכת החינוך מתייחסת היום ללימודי אנגלית ומתמטיקה. 3-5 יחידות בתיכון ועידוד להרחיב את המקצוע כתו תקן לתעודת בגרות איכותית ומכוונת אקדמיה. נקדם לימודי אזרחות מכיתה ג' ועד י"ב בדגש על שילוב בין למידת עקרונות האזרחות הדמוקרטית לבין רכישה של מיומנויות דמוקרטיות כמו חשיבה ביקורתית, ניסוח עמדות וניהול דיונים. נביא ליישום מלא של דוח הוועדה הציבורית בנושא חינוך לחיים משותפים בין יהודים לערבים בישראל. הפיכת לימודי האזרחות למקצוע הליבה של החינוך הממלכתי בישראל תהפוך את מגילת העצמאות ממסמך שתלוי על קירות בית הספר למצפן הערכי שמנחה את פעולתו.
3. נשווה את שכר המורים הצעירים המתחילים לשכר הממוצע במשק ונבטל העסקה קבלנית
לפני חצי שנה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דו"ח על עזיבת המורים הצעירים את מערכת החינוך. לפי הדו"ח, אחד מכל חמישה מורים צעירים נוטשים את המקצוע בשלוש השנים הראשונות לעבודה. ציון הפסיכומטרי הממוצע של המורים שעוזבים את מערכת החינוך גבוה מאלו של הנשארים. סיבה מרכזית למציאות עגומה זו היא שכר המורים הצעירים שיעמוד בקרוב עם יישום ההסכם החדש עליו חתם ארגון המורים על 8300 ש"ח בחודש בתיכון בלבד- 20% פחות מהשכר הממוצע במשק. בחטיבות הביניים ובחינוך היסודי השכר אף נמוך באופן משמעותי. אנו בעבודה-גשר-מרצ סבורים שהדרך לחזק את החינוך הממלכתי-ציבורי בישראל עוברת קודם כל בחיזוק עמוד השדרה של המערכת- המורים, ובקביעת שכר התחלתי בגובה השכר הממוצע במשק לצד אופק לקידום מקצועי משמעותי.
נבטל את כל צורות ההעסקה הקבלנית של מורים.
4. נבטל את הפערים בהקצאת משאבים לאוכלוסיות השונות ונחזק את החינוך הערבי
דוח ציוני מבחני פיזה שפורסם בחודש דצמבר 2019 הצביע על הפער הגדל בין ההישגים הלימודיים של תלמידים ממעמדות כלכליים שונים, ועל פער מטריד במיוחד בין תלמידים יהודים וערבים. מקור מרכזי לפער זה הוא פערי התקצוב הגדולים בין האוכלוסיות. העבודה-גשר-מרצ תפעל לביטול מוחלט של פערים אלו ולמתווה חדש של חלוקת משאבים בין האוכלוסיות השונות במערכת החינוך שבמרכזו עומד עיקרון השוויון. נבטל את מנגנון המאצ'ינג הדורש מרשויות מקומיות להשתתף ב-20% ממימון שירותי העזר בחינוך ופוגע ברשויות חלשות; נשלים את רפורמת התקצוב הדיפרנציאלי בכל רמות החינוך, ונסגור את הפערים בתשתיות בין בתי ספר יהודים וערבים על-ידי בנייה מאסיבית של כ-2500 כיתות לימוד חדשות החסרות לפי ההערכה באוכלוסייה הערבית, הדרוזית והבדואית.
5. ננהיג חינוך חינם מגיל לידה ונבטל את תשלומי ההורים לבתי ספר
ישראל היא בין המדינות הבודדות במערב שלא מספקת לילדיה חינוך ציבורי חינם מגיל לידה. מבחינת השקעה בגיל הרך- השלב החשוב ביותר להתפתחות הילד שבו גם מתחילים להיווצר הפערים- המדינות המפותחות משקיעות בממוצע פי 18 מאיתנו. כשהילדים שלנו כבר מגיעים לבית ספר, שם החינוך אמור להיות חינם, אנחנו מוציאים מהכיס שלנו אלפי שקלים בשנה על תשלומי הורים.
תשלומי ההורים שנגבים מאתנו קפצו ב-350% בשבע שנים ועומדים היום על 4.6 מיליארד שקל בשנה. אותם תשלומים הם גם אחד הגורמים לאי-השוויון במערכת החינוך: רמת ההשכלה תלויה ביכולת הכלכלית של ההורים. כשמדברים על יוקר המחיה, זה לא רק המחירים של המוצרים בסופר, זה בעיקר הכסף שאנחנו מוציאים על שירותים חברתיים שאמורים להינתן בחינם. במקום הפקרת ילדי ישראל העבודה-גשר-מרצ מציעה השקעה בהם: חינוך ציבורי חינם מגיל לידה, ולקיחת אחריות מלאה של המדינה על אותם שירותים שניתנים היום באופן פרטי על-ידי תשלומי הורים.
6. נצעיד את בתי הספר וכיתות הלימוד לעשור השלישי של המאה ה-21