היום היו רק צעקות ודחיפות. אתמול תינוק נפל מעגלה שהתהפכה בהתנגשות. אני קורא לזה קרבות מדרכה: הולכי רגל ואופניים. הדרך הביתה כשדה קרב. ואז נכנסתי הנה וראיתי שלעיריית ת״א יש פתרון מופלא: ״אמנה״ בין ההולכים והרוכבים… ככה מורחים בעיה. אחרי שעושים בטימטום שבילי אופניים על מידרכות, וממררים את החיים גם להולכי הרגל וגם לרוכבי האופניים, מציעים אמנה… אמנה!? כשאני לא משלם ארנונה, או חונה במקום אסור, אז העיריה מציעה לעשות אתי אמנה? מה זה הדבר הזה?
לא צריך שום אמנה, וחבל על הכסף שמשקיעים בזה. יש חוק. וחוץ מזה הרי לא מדובר פה ״באויבים״ שצריכים הסכם ביניהם. כולנו באותה סירה: הולך רגל לפעמים נוסע באופניים, וההיפך, או שיש לו ילדים שנוסעים באופניים, וכולנו חיים כאן יחד, ואף אחד לא רוצה לדרוס ולהידרס: לא במדרכה ולא בכביש. הבעיה היא חוסר תכנון ואי אכיפת החוק, שיוצרים מצב בלתי נסבל – עבור כולם.
לא צריך להיות מומחה לתחבורה כדי להבין שאם מסמנים ״שביל״ אופניים על המדרכה, כמו באבן גבירול, זה מתכון בטוח לתאונות והתנגשויות. אני חי את זה יום-יום, גם כהולך רגל וגם כרוכב אופניים. הולך רגל זכאי לביטחון, וגם רוכב האופניים. כולם שווים בעיני, כולם בני אדם. לכן הפתרון היחיד הוא הפרדה של שבילי האופניים מהמדרכות וגם מהכביש. הפרדה. שביל אמיתי. ובמקומות שאין עדיין שבילי אופניים נפרדים, יש חוק: חובת זהירות של נהגי המכוניות, רכיבה נכונה של האופניים, וכל שאר כללי הבטיחות בדרכים שהם חוק במדינה הזאת.
אלא שהחוק הזה הוא צחוק. בושה וביזיון. המשטרה הרי כמעט לא מתעסקת בזה, אנשים נפגעים בכמויות, ובמרכזי הערים המצב מאוד קשה. על אופנועים וכדומה אני בכלל לא מדבר: זו עבירה חמורה לנסוע עם אופנוע על מדרכה! אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם שוטר שהוריד אופנוע מהמדרכה? אגב, כל המצב הזה פוגע במיוחד בילדים ובזקנים. הם משלמים את המחיר הכי גבוה. ועוד אגב אחד, רק שנבין את הפרופורציות: מאז קום המדינה נהרגו יותר אנשים בתאונות דרכים מאשר בכל המלחמות והפיגועים ביחד… אז במקום ״אמנות״ ושטויות, צריך להתחיל לאכוף את החוק ובעיקר צריך לתכנן ולבנות נכון, כי סוף מעשה במחשבה תחילה.