בסוף השבוע אמור להיכנס לתוקף המהלך לקיצור התורנויות. שרת הכלכלה, שר האוצר ואני הצהרנו לפני כחצי שנה, בחודש אוקטובר, על החלטתנו להפסיק את מתכונת העבודה בתורנויות של 26 שעות ברצף.
אף אחד לא יכול ולא צריך לעבוד 26 שעות ברצף – לא אחות, לא נהג, לא מורה וגם לא רופא מתמחה. לכן קיצור התורנויות הוא קריטי. זו הדרך שלנו ומחוייבותנו כלפי רופאי ורופאות העתיד של ישראל. הדרך ליישם המהלך לקיצור התורנויות אינה פשוטה. צפויים לנו אתגרים רבים בדרך. אני לא חושב שזה יהיה פשוט, אבל אני בטוח שזה נדרש.
אני רוצה שיהיה ברור – אני נחוש להוציא את המהלך הזה אל הפועל. ממשלת ישראל החליטה כך, ההחלטה מעוגנת במשאבים מתוקף חוק תקציב המדינה, ועל אף המהמורות הרבות, זה יקרה.
המשבר סביב קיצור התורנויות שם זרקור על אחד הנושאים האסטרטגיים והקשים במערכת הבריאות: מצוקת כוח האדם הרפואי. במשך שנים ישראל לא הגדילה באופן משמעותי את מספר הרופאים והאחיות החדשים הנכנסים למערכת.
משרד הבריאות החל השנה לטפל בנושא ופועל באופן אינטנסיבי לתת מענה שורשי לבעיית כוח האדם.
לצד בעיית כוח האדם, שהתחלנו לטפל בה, ולשים תקציבים גדולים לפתור את המחסור, אנחנו צריכים לחשוב על העיצוב הכולל של המערכת, וכיצד להכין אותה להתמודד עם אתגרי העתיד.
מתוך הבנה שהטיפול הרפואי בעתיד יהיה הרבה יותר מקצועי ומדוייק, ושאנחנו הולכים לכיוון של רפואה מותאמת אישית, לצד המשך הזדקנות האוכלוסייה וההתפתחות הטכנולוגית, הצרכים הרפואיים יהיו מורכבים יותר ונידרש להתאים את המערכת הישראלית לצרכים הללו.
בין היתר בעזרת טיפול ומעקב רפואי אינטנסיבי ללא הוצאת המטופל מביתו. חלק מהקופות לקחו חלק בפעילות הזו, וגם חלק מבתי החולים.
לצד התמקצעות בתי החולים ומערך האשפוז, מערכת הבריאות נסמכת בראש ובראשונה ברפואת הקהילה. זה גם נכון לכל מה שקשור לטיפול אונוקולוגי, בעיקר במקומות מרוחקים. קופות החולים בישראל הם סמל ומופת לרפואה ראשונית מקצועית. בכל תוכנית אסטרטגית נידרש לשמור על האיזון בין קופות החולים לבתי החולים, לוודא שכוח אדם איכותי, ציוד, ומכשור טכנולוגי מוקצה לקהילה בפריסה רחבה. צריך לזכור תמיד שהתפקיד של רפואת הקהילה הולך וגובר.
כששני הבסיסים הללו – האישפוז והקהילה – הם חלק ממערכת בריאות ציבורית חזקה. וראינו בקורונה מה קרה במדינות עם מערכת ציבורית עלובה, כמו בארה"ב. ואיך מדינות פחות עשירות אבל עם מערכת בריאות ציבורית טובה הצליחו להתמודד בצורה הרבה יותר מוצלחת. וזה לקח דרמטי לכל תחומי הרפואה הבריאות – האם אנחנו מנהלים אותם מתוך תפיסה של רווחים, או מתוך תפיסה של טיפול בחולים, בכל החולים, על בסיס שיוויון ערך האדם.