חברות וחברים,
ההפגנה הזו כאן שלנו, היא בעלת חשיבות עצומה, ואנחנו לא נרפה מן העניין הזה, לא נוותר על החופש שלנו!
החניון הזה כאן הוא סמל למאבק גדול בהרבה – מאבק על השפיות במדינת ישראל!
בשנים האחרונות, לא דיברנו עם הציבור על הדברים האלה. המאבק על הפרדת הדת מהמדינה, על קץ המנופול החרדי על חיינו – כמעט ירד מסדר היום הלאומי. זו היתה טעות נוראית.
אני רוצה שנחזור אל עצמנו. שנעשה מה שטוב לנו. שנפסיק להתנצל ולהצטדק, שנפסיק לגמגם מולם, ולהרגיש כל כך חלשים ואבודים. יאוש לא יעזור לנו.
אנחנו לא חלשים. אנחנו עדיין הרוב במדינה הזאת. רוב שרוצה שלום, רוב שרוצה חינוך טוב, רוב שרוצה נישואין אזרחיים, צעירים שמנסים לעבוד, וחוששים ממה שיקרה אתם מחר, רוב שרוצה חברה צודקת, חופשית, נאורה. מדינה נורמלית,בקיצור.
אבל אנחנו לא מאורגנים, ואנחנו לא שמים את הדברים שחשובים לנו על השולחן, על סדר היום. וזו המשמעות של סדר יום אזרחי שאנחנו קובעים היום.
למשל – בכל מיני מקומות בארץ, ביותר ויותר שכונות חילוניות, יש פעילות גוברת של עמותות חרדיות שמקימות ישיבות, כוללים, גני ילדים חרדיים, מכונים להחזרה בתשובה…
החילונים מבוהלים, לא יודעים מה לעשות – ואז יוצאות קריאות – "הם לא רצויים, צריך לסלק אותם מפה"… לא! זו בדיוק הטעות שלנו.
אל מול נסיונות השתלטות חרדית, אנחנו צריכים להתארגן. לא נגדם, למען עצמנו. למען החופש שלנו.
תראו מה קורה פה בירושלים – גן חילוני ממלכתי אפשר לפתוח רק אם יש 30 ילדים בשכונה. גן חרדי פותחים גם לעשרה ילדים, וכל מיני עמותות ורשויות משלימות להם את התקציב – על חשבוננו כמובן. לכן גנים חרדיים צצים בכל מקום, קרוב – וגם הורים לא חרדים – אלא סתם מסורתיים, או אפילו חילוניים – שולחים לשם את הילדים. הגן קרוב, לא צריך להסיע את הילדים, הגן מרווח, הטיפול טוב… ואז הילד חוזר הביתה ומתחיל לקיים מצוות…
ומה אנחנו אומרים? תנו גם לנו גן, גן חילוני – בדיוק כמו להם! הרי בסופו של דבר זה הכסף של כולנו!
הם מקבלים גן חרדי גם לעשרה ילדים, אז אני רוצה גן חילוני לעשרה ילדים חילונים. ואותו דבר בבתי הספר – למה הילד שלי צריך להצטופף בכיתה עם 40 תלמידים, ברמת חינוך נמוכה, מיתקני חינוך מוזנחים, בלי תקציב – כשבבתי ספר חרדים, הכיתות קטנות יותר, יש ארוחת צהריים, יש הסעה מהבית וחזרה
מה זה? למה האפליה הזאת? ועוד על חשבון מי??
למה בחור שלומד בישיבה, ואחר כך ממשיך לשבת בה כל חייו, בלי לעבוד, מקבל תמיכה מיוחדת מהמדינה, ולעומת זאת סטודנט, אחרי שלוש שנים בצבא, צריך לשלם 20 או 30 אלף שקל שכר לימוד, וכמובן שגם צריך לעבוד, לשלם שכר דירה, להתקיים – כי הרי אין שום שכר חודשי מהמדינה לסטודנטים, רק כדי שימשיכו ללמוד, כמו שנותנים בכוללים…
למה?
למה אם אני מכיר בת זוג בחו"ל , או בן זוג – במקרה שלי… – ואנחנו רוצים לחיות בארץ, רוצים להתחתן, להקים משפחה – אנחנו לא יכולים לעשות את זה? כי למשך שנים לבן הזוג הזר לא יהיו פה שום זכויות, אפילו לא ביטוח רפואי!?
למה שבא בן אדם, שעולה לארץ, מתוקף חוק השבות, שמקבל אזרחות ישראלית, ורוצה לחיות כאן, כיהודי – לא מכירים בו ברבנות, ומעבירים אותו שבעה מדורי גיהנום, אצל הדיינים הכי קיצוניים, לצרוך הגיור?
למה מתעללים ככה באתיופים, יהודים, אפילו דתיים, עם כל הסבל שלהם – שם באפריקה, ופה בקליטה האומללה שלהם – יש איזה רב, שככה בחשאי מוכן לחתן אותם, כי עבור הרבנות הם לא יהודים? למה מתעללים בהם?
למה מגרשים מהארץ הורים של חיילים בצה"ל? בשביל למות למען המדינה הזו הם חיילים טובים, אבל ההורים שלהם לא רשאים לחיות כאן אתם?
ומי בכלל קבע שהקיצונים בקיצוניים יחזיקו את המפתחות לשער הכניסה לעם היהודי? למה לרפורמים וקונסרווטיבים – רוב היהודים בארה"ב למשל – מתייחסים כאן כיהודים סוג ב'? את הכסף שלהם יודעים לקחת, אבל להכיר בנישואין שלהם, בגיורים שלהם, בחינוך שלהם – חס וחלילה!
אם היתה לנו זכות בחירה, חופש בחירה, והיינו יכולים לבחור בין הרבנות החשוכה הזו, לבין דרך אחרת לפי המצפון שלנו – אז ניחא. שיעשו איך שהם רוצים ואנחנו נעשה איך שאנחנו רוצים. אבל לא. אין לנו חופש בחירה – אנחנו צריכים לנסוע לקפריסין או לטורונטו.
ועכשיו רוצים להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים. לחזק אותם. "דגל התורה מקדמת בממשלה הצעת חוק שבתי הדין הרבניים יוכלו לעסוק גם בנושאים אזרחיים – חוזים, נזיקין, מקרקעין. ואתם יודעים שלפי דין תורה, אישה פסולה לעדות… גם חילוני ☺
אסור לתת לזה לעבור!
המפתח לכל העניין הוא הפרדת מהמדינה. זה העניין, וזה השורש. ואסור להרפות מהמאבק הזה. אנחנו שגינו שגיאה חמורה שהפסקנו להילחם על הפרדת הדת מהמדינה. הענקנו למימסד החרדי את המדינה על מגש של כסף – תרתי משמע… וזה המפתח לפתרון – צריך לנתק את המפלגות החרדיות, את העמותות החרדיות, את המימסד החרדי מעטיני התקציב הממלכתי. המימסד החרדי הזה צובר על חשבוננו, ובעזרת הכוח הזה אחר כך נילחם בנו!
תראו מה קורה בצה"ל. עמותות חרדיות ולאומניות מממנות סופי שבוע של "יהדות" לחיילים בחברון, באלון מורה, והחיילים חייבים להשתתף, בפקודה!
רבנים צבאיים, מתנחלים, מתדרכים חיילים לפני יציאה לפעילות מבצעית, מסיתים אותם, שוטפים להם את המוח, שולחים את חיילות הבקו"ם הביתה שדתיים מתגייסים, מעודדים חיילים לצאת מאירועים כשאשה מדברת…
והחולי הזה, הקיצוניות הזו מתפשטת – קווי "מהדרין", אוטובוסים נפרדים לנשים ולגברים, סילוק נשים מקרונות רכבת כי מתפללים שם, שכונות לחרדים, ערים לחרדים.
מתי בפעם האחרונה שמעתם שמתכננים "עיר חילונית חדשה"? מה פתאום. לא יעלה על הדעת. הרי זו גזענות, נכון? אבל "עיר חרדית", זה בסדר – איזה מין דבר זה, "עיר חרדית"?
אבל ברמת אביב, או בקריית יובל, כשהתושבים אומרים "אנחנו רוצים לשמור על אורח חיינו, על החופש שלנו, אנחנו רוצים תקציבים למרכז תרבות, לקולנוע בשכונה, אנחנו לא רוצים שינסו להחזיר את הילדים שלנו בתשובה באמצעות כספי המיסים שלנו" – אז אומרים להם שהם גזענים, אנטישמים…
אז איך עושים את זה? איך מתארגנים? הדתיים והחרדים מאורגנים. יש להם נציגים, יש להם תקציבים, מוסדות… ומה יש לנו, איזה ארגון יש לנו? איזה כוח פוליטי?
כל עוד לא יהיה לנו כוח פוליטי, סביב האג'נדה הזו שלנו, אז לא נוכל להשפיע. לא נוכל לקבל גני ילדים, לא נוכל להוריד את שכר הלימוד ולקבל תמיכות בסטודנטים, לא נוכל לקבל הטבות לזוגות הצעירים שלנו – כמו שמקבלים זוגות צעירים חרדים באותן "ערים חרדיות".
(יושב לא רחוק ממני בכנסת ח"כ חרדי שמתעסק רק בזה – "לסדייר שיכון" – והוא מסדר, ועוד איך. מישהו פעם סידר לכם דירה איפוא שהוא? סתם אתם חושבים ש"ס דרשה את משרד השיכון ואת משרד הפנים?)
אז מכאן אני רוצה להגיד למימסד החרדי – לא נוותר על אורחות חיינו, לא נוותר על תרבותנו, לא נניח לכם להשתמש בתקציבים שלנו כדי לכפות עלינו את דרככם,
ולנוכח הקרביות ורוח הלחימה שהפגינו כאן אנשי העדה החרדית בשבוע שעבר – יש לי בשבילכם המלצה: אם אתם כל כך חזקים, כל כך נחושים ולהוטים – לכו לצבא. כמונו!
להתפרע בירושלים זה בסדר, לאבל לצבא אסור ללכת!?
למה?! מדוע אנחנו מסכימים לעיוות הזה?
אז אני אומר לכם כאן – הפסקנו לשתוק!
לא ניתן להם יותר לדרוך עלינו.
זו גם העיר שלנו, וזו גם המדינה שלנו,
ואנחנו נשמור על החופש שלנו כך שבאמת נהיה "עם חופשי בארצנו"!
תודה רבה.