דבריי בכנס שיזמתי לאיחוד השמאל הציוני – ת״א, פברואר 2019
ערב למפלגת העבודה, למרצ, לפעילים החברתיים
ערב טוב לגאווה הגדולה שלנו – לתנועות הנוער הכחולות, לנוער מרצ, לנוער העבודה, לשין-שינים, וכמובן לתנועות הבוגרים…
ערב טוב לסוציאל-דמוקרטים!
ערב טוב לשמאל הציוני!
מה מייצגים האנשים שנמצאים כאן, אנחנו? מדוע אנחנו מתכנסים ביחד? מה מחבר בינינו?
זה לא קומבינות ולא דילים – מחבר בינינו רעיון, מחברת בינינו דרך, מחברת בינינו מטרה שאנחנו רוצים להשיג, ואנחנו יכולים להשיג אותה אם נשלב ידיים, נאחד כוחות, ונעבוד יחד!
הרעיון היסודי שלנו הוא חתירה לחברה אשר שיוויון ערך האדם נמצא במרכזה.
שיוויון ערך האדם.
מכאן נגזר הכל: צדק חברתי, דמוקרטיה, שלום.
כשמאל ציוני אנחנו דוגלים במדינה יהודית ודמוקרטית אשר שיוויון ערך האדם נמצא במרכזה.
והמחנה הזה של השמאל הציוני הוא הרבה יותר רחב מהמפלגות והתנועות שנציגיהן נמצאים כאן הערב. המחנה הזה שהיה הכוח המניע של התנועה הציונית כבר יותר ממאה שנה, הוא בעל אחיזה בציבור הישראלי שהיא הרבה יותר גדולה מהייצוג שלו בכנסת.
המחנה הזה עומד עכשיו בפני אתגר קשה, כי הוא מחנה מפוצל, הוא משקיע את האנרגיות שלו במאבקים פנימיים, והוא מטשטש את דרכו. וכשאתה יורד מהדרך, אתה הולך לאיבוד.
ומהי הדרך הזו?
– ישראל יהודית ודמוקרטית עם שיוויון זכויות מלא לכל האזרחים – ולא חוק לאום מפלה, ולא גזענות, ולא כפייה דתית!
מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית שדואגת לכל האזרחים. לא לייבוש השירות הציבורי, לא לבריאות מופרטת וחינוך לעשירים. לא מדינה של פערים, מדינה שדואגת לבני אדם, שנותנת להם רשת ביטחון חברתית.
ושלום, שלום! – לא כרעיון ערטיאלי, כמחשבה לעתיד מעורפל, אלא באמצעות פתרון שתי המדינות – לא לכיבוש, לא לדיכוי!
אלה גבולות הגיזרה שלנו, זה המחנה שלנו, אלה יסודות קיומנו כאן, וזה מה שמחבר בינינו – מול ממשלה שעושה הכל כדי לכרסם ולפגוע ברעיונות האלה.
מהו המעשה הפוליטי?
המעשה הפוליטי הוא מעשה של חיבור. מה זאת מפלגה? זה חיבור של אנשים שיש ביניהם מכנה משותף אידיאולוגי והם מתארגנים יחד כדי להשיג שינוי חברתי. הם לא חייבים להסכים על הכל, הם גם לא יכולים להסכים על הכל. יש הבדלים, כל אדם הוא שונה. אבל כשיש מספיק מהמשותף אז עובדים יחד כדי להגיע למטרה המשותפת. אותו הדבר קורה בין מפלגות ותנועות. כך קמה מפלגת העבודה מחיבור של מפא"י, אחדות העבודה ורפ"י. כך קם הליכוד מחיבור של תנועת החירות והמפלגה הליברלית. כך קמה יהדות התורה – חסידים, ליטאים – הרבה הבדלים, אבל הרבה משותף.
כך קמה מרצ – מפ״ם, רץ, שינוי – הרבה הבדלים, אבל מכנה משותף מספיק רחב כדי לעבוד יחד.
ועכשיו, ברוח הזו, צריך לקום השמאל הציוני.
אלא שבמחנה שלנו עושים אנטי-פוליטיקה – במקום לחבר, אנחנו חופרים ומתחפרים מוקיעים ועושים זה לזה מבחני נאמנות. אלה לא מספיק שמאלנים בעיני מישהו, ואלה לא מספיק ציונים בעיני מישהו אחר, ולאן הגענו? איזו מין פוליטיקה זו? אנחנו אלופי העולם בלהגיד ״לא״, להתבדל, לדחות דווקא את מי שהכי קרוב לנו… איזו מין איוולת זו? מישהו רוצה ללכת אתך, ואתה עושה הכל להרחיק אותו? כדי שמה? שתעמדו שניכם לבדכם, ואת עיקר האנרגיה תשקיעו במאבק זה מול זה, במקום בכוחות שמאיימים על שניכם?
בתנועה לימדו אותי: לבד אתה חלש, יחד אנחנו חזקים. ואני אומר כאן: כל מי שדוגל בקווי היסוד שלנו, כל מי שרוצה שמאל ציוני סוציאל-דמוקרטי, ולא מפחד להגיד את המילים האלה בקול גדול – הוא שותף שלנו וצריך ללכת אתנו ביחד.
שמאל – אני שמאלני גאה. לא מתבייש בשמאל, לא מחביא אותו. ושמאל הוא קודם כל ולפני הכל חברה וכלכלה. אנחנו סוציאל-דמוקרטים, ולא מפחדים להגיד את זה. אנחנו גאים בזה. ולא רק כסיסמא, אנחנו ״חברתיים״, כולם ״חברתיים״… אלא יש לזה משנה סדורה של צעדים, יש מדיניות כלכלית מאוד ברורה שצריך לנקוט.
ציוני – אני ציוני גאה. והציונות האמיתית, לא העיוות של הימין הקיצוני והמתנחלים – לא חוסמת אף אחד. הציונות שלנו היא מדינה לעם היהודי עם שיוויון מלא לכל האזרחים, גם הלא-יהודים, גם הלא-דתיים. לא חוק הלאום של יועז הנדל ובוגי יעלון. ופתרון הסכסוך הלאומי בארץ הזו באמצעות הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, הוא הדרך להבטיח את הרעיון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית.
זו מהותו של השמאל הציוני, של הציונות הסוציאליסטית. זה הכוח שהקים את התנועה הציונית, זה הכוח שהקים את המדינה, אלה השורשים וזה הלב הפועם של שתי התנועות שלנו, שהן המרכיבות של תנועת העבודה, ועתידה של התנועה הזו ,הרחבה, היא לא במפלגות קטנות, מפוצלות, אלא בכוח מאוחד שהולך יחד. והעתיד הזה עוד לפנינו.
כבר שנים אני מאמין בחיבור של השמאל הציוני והקמת מחנה סוציאל-דמוקרטי. אם לא הייתי מאמין, אם לא הייתי חושב שהוא נכון מבחינה אידיאולוגית, לא הייתי כאן היום. סקרים וקומבינות וספינים לא מעניינים אותי. מעניין אותי דבר אחד: לקדם את הרעיון המשותף שאנחנו דוגלים בו, ולכונן כאן חברה צודקת.
כדי להגיע לשם אנחנו צריכים לעשות מעשה, וללכת בבחירות האלה ברשימה אחת.
זה לא קל, אבל האלטרנטיבה קשה בהרבה. כי חוץ מזה שהרעיון נכון, והאידיאולוגיה מחייבת, הפעם יש גם הכרח: אם לא נתחבר מאות אלפי קולות יילכו לאיבוד, גם לא יהיה גוש חוסם, ולא חילופי שלטון. לא יהיה שמאל בישראל.
יש לנו אנשים מצויינים, פרלמנטרים מעולים, פעילי שטח מדהימים, הרעיונות שלנו זוכים לתמיכה רחבה. אז איפה הבעיה? הבעיה היא שאנחנו לא עובדים יחד. הגיע הזמן לשנות את זה.
ללכת ברשימה אחת, בהנהגה שתהיה מוסכמת על כולם.
כשהתחלתי לקדם את הרעיון בבחירות האלה, היתה המון ספקנות והתנגדות. תוך כמה שבועות התגבשה תמיכה רחבה. גם הסקרים מאשרים זאת. עכשיו אנחנו כאן, יש לנו עוד שבוע וחצי להגשת הרשימות. הזמן קצר, אבל זה אפשרי. אחר כך כבר יהיה מאוחר מדי, ואי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.
אני פונה מכאן להנהגות של שתי המפלגות ולגורמים נוספים – לא רק מספרי אחד, אלא כולם: לכל חברי הכנסת, לכל בעלי התפקידים במפלגות – השטח, הפעילים, המצביעים – רבים רוצים את החיבור, רוצים שתרימו את הדגל. לכל אחד מכם יש אחריות לעשות את זה ולא תתחמקו ממנה. יש לכם אחריות כלפי הבוחרים וכלפי אזרחי ישראל. עכשיו ההזדמנות לעשות מהלך מנהיגותי, ולתת תנופה חדשה לכל המחנה.
ולנו כאן אני אומר – מה שאנחנו עושים כאן זו תשתית. וצריך להסתכל קדימה, מעבר למדמנה הנוכחית. יש לפנינו חודשיים של מערכת בחירות, וגם אחרי שהיא תסתיים – אנחנו לא הולכים לשום מקום. ומבחינתנו הבחירות האלה הן לא סוף הדרך – הן רק ההתחלה למפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית.