חברים יקרים שלום,
ריאקציה. זה היה צפוי, זה קורה בכל מהפיכה, ובכל זאת עצוב: עוד לא נמוגו התשואות בהפגנה הגדולה בתולדות המדינה, וכבר עטים על תנועת המחאה מכל עבר מבקשי רעתה. אחד מכפיש את מנהיגיה, אחר טווה תיאוריות קונספירציה על מניעיה, וביחד עושים הכל כדי לפלג ולסכסך כדי שיוכלו כבר באותה נשימה להגיד כמה היא חלשה ומלאכותית אך גם אלימה ומאיימת – רק תבחרו את הספין המתאים לכם. אחד משגר פקחים לסלק את האוהלים, אחר זורק משם את חסרי הבית, ועוד אחד מדבר על עכברושים ופרעושים. וליכלוך, כל כך הרבה ליכלוך. והם כולם, והם רבים, כל כך משתוקקים לשוב אל סדר היום הישן והטוב: הנה זה מצייר מפת איומים מבהילה, וההוא חוזה מלחמה כוללת, והפירומן הידוע כבר מזדרז להכריז מלחמה, והרי עוד רגע האו"ם יחליט, וצריך להיערך להפגנות וכבר מנוסחות הוראות הפתיחה באש. והאש? אל תהיו במתח – תג מחיר בשטח. ומה עם גישה חדשה? צדק חברתי? הצחקתם. הרי העולם כולו נגדנו, או כניסוחו של שר האוצר: "לא נשנה את סדר העדיפויות". יותר ברור מזה אין.
למי קראת חוליגן? במשך כל הקיץ צועדים מאות אלפים בסדר מופתי. חלון ראווה אחד לא נותץ. פח אשפה אחד לא הוצת. איפה עוד בעולם יש הפגנות מנומסות כאלה? תחשבו על לונדון, מדריד, מאה שערים… אלפים יושבים באוהלים שבועות ארוכים. לחלק מהם באמת אין בית. ואין התפרעויות, אין קטטות המוניות. יש קבלות שבת ותורנויות לפינוי זבל. אז מי פה הבריון? מי התנפל על מי? כאן תמצאו עדויות וחומרים מצולמים של אנשים שהשתתפו בהפגנות, המוכיחים מאיזה כיוון הגיעה האלימות.
אז מה עושים? מתרגמים את האנרגיות העצומות של השבועות האחרונים למאבק אזרחי כדי להביא לשינוי אמיתי בחברה הישראלית. זה לא יהיה קל, ולא יהיה קצר, אבל זה אפשרי. תנועת המחאה יצרה תשתית של קבוצות בכל רחבי הארץ. הקבוצות הללו ימשיכו לפעול, במסגרת הקהילה ובמסגרת ארצית. כולנו יכולים להצטרף אליהן. והנה ההתחלה, כבר במוצ"ש: "אלף שולחנות – ממאהל למעגל" – שיח המונים ראשון מסוגו שייערך בו-זמנית ב-15 מוקדים. תהיו גם אתם במעגל. הפרטים כאן.
מה יותר מסוכן – פוליטיזציה בשידור הציבורי או טייקוניזציה בשידור הפרטי? מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10 ועורכת מהדורת שישי התפטרו לאחר שבעלי המניות כפו עליהם התנצלות בעקבות כתבת תחקיר על שלדון אדלסון. זו צפירת אזעקה לכל מי שרוצה לחיות במדינה דמוקרטית עם תקשורת חופשית, הדגשתי בראיון הזה.
למי קראת שחור? עשרות ואולי מאות תלמידים יושבים בבית. זה עלה מאתיופיה, זו מזרחית, אחרת לובשת מכנסיים ולכן לא דתייה מספיק. ובתי ספר שמקבלים מימון ציבורי, מסרבים לקבל אותם. מייד עם תחילת מושב הכנסת אעלה מחדש את הצעת החוק שלי לשלילת תקציב מבית ספר שינקוט באפליה. לפני שנה בדיוק דחתה אותה הממשלה, ונתנה גיבוי לגזענות. בדיון סוער השבוע בועדת החינוך הדגשתי כי שורש הבעיה הוא בתי הספר הפרטיים, רובם חרדיים, המתחרים בחינוך הממלכתי, מחלישים אותו, והכל במימון המדינה. בנוסף לכך בתי הספר הללו לא מקיימים את תכנית הלימודים וגם עושים סלקציה לתלמידים. מצבם של יוצאי אתיופיה עגום במיוחד. תחילה לא מכירים ביהדותם, לאחר מכן מגיירים אותם. כחלק מתנאי הגיור עליהם ללכת לבית ספר דתי, אך בית הספר אינו רוצה בהם כי הם שחורים… זהו מילכוד.
יש לנו אג'נדה. אחת התובנות הברורות שעלו מתנועת המחאה היא הצורך במעורבות רצינית, מושכלת, בזירה הפוליטית, ובראש ובראשונה בכנסת. הנה מכשיר מעולה: "כנסת פתוחה" – פרויקט שמטרתו לחשוף את הכנסת לציבור. באתר תוכלו לראות בדיוק מי הצביע בעד מה, מי יזם, מי משתתף בדיונים ובוועדות, מי עקבי ומי מזגזג. ויש אפילו מדדי פעילות לפי אג'נדות. התבשרתי כי מרצ כסיעה ואני כח"כ מובילים במדד הפרדת דת ומדינה. מרצ מובילה במדד של אג'נדה נוספת: קידום מעמד הנשים. גם ברוב האג'נדות האחרות הסיעה שלנו זוכה לציונים גבוהים במיוחד.
לסיום, כולכם מוזמנים למפגשים אתי השבוע – ביום שני ברעננה, וביום שלישי בקריית חיים. הפרטים – במייל חוזר.
להתראות, ניצן