שלום חברים,
אני יודע שהרבה אנשים ציפו שבעקבות המחאה הגדולה, הכנסת שחזרה השבוע תהיה כנסת חברתית. לצערי, זה לא קרה. אותה ציניות, אטימות, ותעתוע שמאפיינים את קואליציית ביבי-ליברמן-ישי-ברק, חזרו בגדול. כל הצעות החוק שהגשנו, ובראשן חוק יסוד זכויות חברתיות, נדחו בזו אחר זו ברוב אוטומטי של הקואליציה. אמנם זכינו בבמה ציבורית בלתי-רגילה להצגת עמדתנו – צפו למשל בנאום שלי במליאה ובדיאלוג עם היו"ר ריבלין על המשמעות של חוקי יסוד במדינה ללא חוקה, או בכתבה מאוד יוצאת דופן עלינו באתר החרדי החשוב. אגב, ריבלין היה הצדיק היחיד בקואליציה שהצביע אתנו. ובכל זאת, התיסכול גדול ולא בררנו במילים מול המצלמות והמיקרופונים: הוכח – כאילו שהיינו צריכים עוד הוכחה כזו – שהממשלה דוגלת בגישה כלכלית קיצונית, אנטי-חברתית. קפיטליזם חזירי, חד וחלק. ובתום השבוע הסוער הזה, המסקנה ברורה לי יותר מאי פעם: צדק חברתי? רק עם ממשלה חדשה.
עד שתהיה כאן ממשלה אחרת? מגבירים את המאבק כדי שכל אחד יבין מה אנחנו מציעים. יחד עם חבריי לסיעה אילן וזהבה, נעלה עוד סידרה של הצעות חוק. אני שותף לארבע שיעלו השבוע: תקציב חדש ל-2012 (כידוע, אנחנו תקועים עם ההמצאה המהוללת של ביבי ושטייניץ של תקציב דו-שנתי שלא מאפשר שינויים), פטור ממע"מ על מוצרי מזון בסיסיים, איסור אפליה בהפנייה לעבודה משירות התעסוקה, ושיקום של ים המלח. במקביל אנחנו מובילים שורה של מאבקים: עצירת המאגר הביומטרי, סיוע של המדינה לחסרי בית, חובת זיהוי לשוטרים, ועוד. אני תולה הרבה תיקוות שהמאבקים האלה ורבים אחרים, יזכו לרוח גבית מיוזמות חדשות של אזרחים למעקב ודיווח על המתרחש בכנסת, שקמו על רקע המחאה החברתית, ובראשן המשמר החברתי. כל המפלגות וכל חברי הכנסת צריכים לעמוד למבחן הציבור.
ת' זה תחבורה ציבורית. הצעת החוק להנחות לסטודנטים בתחבורה הציבורית (הנה הנאום שלי במליאה), היא בעלת חשיבות עצומה בעיני – לא רק ביחס לסטודנטים אלא גם ביחס לתחבורה הציבורית שנמצאת במצב נורא. ברוח הזו ניצלתי את כנס התחבורה שנערך השבוע, כדי להתמקד בנקודה קריטית, שרוב העוסקים בתחום פשוט מעדיפים לטייח: אין ולא יכולה להיות מערכת טובה של תחבורה ציבורית שמושבתת כל סוף שבוע. אני מודה שקצת התעצבנתי שם. אבל כשמבינים את המחיר המחריד שאנחנו משלמים, וקודם כל בחיי אדם, בגלל שאין פה תחבורה ציבורית טובה, אי אפשר להישאר אדיש. אני לא ארפה מהמאבק לתחבורה ציבורית בשבת מול מימסד דתי שפועל מתוך שיקולים פוליטיים כוחניים. לא רק לחיפה מגיע.
כולנו קניוק. לנוכח דמותו הזו של המימסד הדתי, אין פלא שהמון ישראלים רוצים להירשם כחסרי דת. בעקבות פסק הדין שאישר את בקשת קניוק, פנו כבר מאות בבקשות דומות. הייתי בארוע המחאה עם קניוק.ההתרגשות הגדולה שם מאפיינת את הפעילות שלנו בכל הארץ. המאבק לנישואין אזרחיים, לתחבורה ציבורית בשבת, להכרה בקבוצות לא-אורתודוקסיות, ללימודי ליבה בכל בתי הספר, לשוויון נשים, לזכויות הקהילה הגאה, להפסקת הכפייה בבתי הדין הרבניים – כל אלה צוברים תאוצה כחלק מהמאבק העקרוני שאנו מובילים להפרדת דת ומדינה. המפתח להתקדמות נעוץ בשינוי השיח, וזה ישתנה רק כאשר הציבור החופשי ישתחרר מרגשי הנחיתות ומדימויי "העגלה החילונית הריקה". בפסטיבל "הקהל", בפני קהל ענק, תקפתי את חברי הכנסת החילונים שמתבטלים בפני מצג השווא "הערכי" של המפלגות החרדיות. למאבקי העסקנים החרדים אין שום קשר לאמונה ולערכים. זו מערכת שכל מטרתה להגדיל כוח פוליטי, ציבור מצביעים, מישרות ומוסדות.
ברוח הזו נקיים כנס חירום הכנסת עקב ההתגברות הבלתי נסבלת של השפלת נשים במרחב הציבורי: מדרכות נפרדותת בירשולים – בניגוד לפסיקת בג"ץ, ביטול שירת נשים באירועים ציבוריים – "קול באישה ערווה", הפרדת נשים באוטובוסים, אופנת הטליבאן של כיסוי מלא, העלמת נשים משלטי חוצות…חייבים להבין: זו מחלה והיא מדבקת. אם לא נילחם בה עד חורמה, היא רק תמשיך לזלוג לעוד ועוד תחומים במרחב הציבורי. אפילו חיילות בצה"ל מושפלות. ואני חייב להדגיש – עברנו מזמן את הדיון על "רב-תרבותיות" או על "כפייה חילונית" ושאר הבלים. מדובר בתופעות בלתי-חוקיות,בדיכוי ובהשפלה. כולכם מוזמנים לארוע – הפרטים כאן. ובאותו עניין, יוזמה מרשימה של שירת נשים בכל הארץ, בכותרת מסקרנת: "ככה לא נראית ערווה – מחאה מוסיקלית של נשים שרות". ובעניין הזה אני יכול להבטיח לכן: לא נפסיק לשיר!
לסיום, ביום השנה לרצח רבין ועל רקע "העונש" של הממשלה לפלסטינים, ובעצם לחברה הישראלית, בדמות הרחבת ההתנחלויות – בלי ספק ההחלטה המטומטמת של השבוע – הנה סרטון מוצלח של יוזמת ז'נבה, שמראה שהסדר עם הפלסטינים אפשרי בהחלט. ועוד צימוק אחד – למה אני לא עורך-דין? – מאמר שלי בבטאון הלשכה במדור הפופולרי "מדוע עזבתי את המקצוע" (דלגו לעמ' 124 כאן)
שלכם, ניצן