בדיוק לפני שנה, בעלון הזה, כתבתי לכם כך, ציטוט מדוייק: "השנה החדשה לא חייבת להיות כמו הקודמת. אנחנו יכולים לפעול ולהפגין באותה נחישות, למשל כמו החרדים, בכל פעם שמישהו פוגע לנו באינטרסים החיוניים, בחינוך, בבריאות וברווחה. אנחנו יכולים לבחור לקחת חלק בפעילות פוליטית וציבורית, במקום להתלונן מהספה בבית על המצב".
כך קרה, ובעוצמות שאיש לא שיער, איש אפילו לא העז לקוות. אז נכון שכמעט מכל בחינה אחרת התשע"א הזו היתה שנה איומה למדי. אבל לקראת סופה, המחאה ההמונית לקחה אותה למקום חדש. ועכשיו, לאחר החווייה הרגשית ומיפגני העוצמה ברחוב, המחאה פוגשת את הזירה הפוליטית. בנקודת המפגש הזו אנחנו נמצאים.
מכאן והלאה זה בידינו. אנחנו יכולים לחזור לספה בבית, אל ההבל של תכניות הריאליטי וכל מה שהן מייצגות מבחינה חברתית ותרבותית – תחרותיות אינסופית בקרקס פרעושים תחת חרב ההדחה של אח גדול כל יכול – או להחליט שדי, שאנחנו אנשים חושבים, שיש לנו ערכים אחרים ושאיפות אחרות. הקיץ המופלא הזה סימן את הדרך: צדק חברתי, שלום, דמוקרטיה, זכויות אזרח, סביבה טובה, מימשל נקי, חופש דת וחופש מדת. אם אנחנו לא מסתפקים בחווייה רגשית, אלא רוצים גם שינוי ממשי – חוקים, תקציבים, סדרי עדיפויות – נחוץ מאבק פוליטי.
וכדאי שלא נתבלבל. הנושאים כולם כרוכים זה בזה. הם מרכיבים תפיסת עולם שלמה. אין צדק חברתי רק לקבוצה אחת ואין צדק חברתי בלי צדק סביבתי. הם בלתי-נפרדים. ממש כפי שאין סוציאל-דמוקרטיה בלי דמוקרטיה. ודמוקרטיה לא הולכת יחד עם גזענות, כיבוש או כפייה דתית. זו תפיסת העולם שלנו במרצ, זו סוציאל-דמוקרטיה אמיתית, שלמה וכוללת, והיא זו שמייחדת אותנו.
אנחנו צועדים בדרך הברורה הזו מול ממשלה שכושלת בכל החזיתות, כפי שהדגשתי בנאום מיוחד השבוע בכנסת. ופעם אחר פעם אני נדהם לגלות שאנחנו האופוזיציה הכמעט יחידה מול הממשלה, לאחר שהאופוזיציה הרשמית, "קדימה" וגם אחרים, נמלטים מהזירה או אפילו עוקפים את ביבי מימין. הדוגמא האחרונה והבוטה כל כך: הצעת החוק של ח"כ חסון להפרטת הגנים הלאומיים (הסיפור המלא בראיון אתי בתכנית "עושים סדר" בערוץ 2, פרק 688).
הסיעה שלנו בכנסת קטנה, אך לוחמנית ופעילה יותר מסיעות גדולות בהרבה. זהבה, אילן ואני משלבים את הפעילות בכנסת עם פעילות אינטנסיווית בשטח כדי לקדם את הערכים שבשמם נבחרנו. הנה כמה דוגמאות רק מהימים האחרונים:
- סדרת הפגנות בעד הכרה במדינה פלסטינית וחידוש מיידי של המו"מ.
- פנייה לרמטכ"ל להפסקת הכפייה דתית והדרת נשים בצה"ל.
- מאבק להצלת חוף נחשולים.
- מאבק נגד גזענות במערכת החינוך ואפליית התלמידים האתיופים.
- סיור של ועדת העובדים הזרים, בראשה אני עומד, במיתקן בו מוחזקים ילדים מבקשי מקלט.
- מאבק לשינוי המדיניות המשפילה של מד"א כלפי הומואים.
- מאבק בתקנות החירום החדשות המאפשרות מעצרים שרירותיים ושלילה קולקטיבית של זכויות יסוד מחשודים ועצורים.
וזה, כאמור, רק חלק קטן מהפעילות בימים האחרונים בלבד. שום גורם פוליטי, שום תנועה, ושום מפלגה במרחב הציבורי לא מקיימות מכלול כזה של פעילות ומחוייבות. אנחנו זוכים להערכה, והדברים בולטים בשטח. אך זה אינו מספיק. עלינו לתרגם את ההערכה ואת השבחים לכוח פוליטי. זה לא רק אפשרי, זה כבר קורה, ובחודשים הקרובים נשקיע בכך את כל המאמצים.
הלוואי ויכולתי להזמין את כולכם להרים יחד כוסית לשנה טובה, את כל האנשים הטובים שפעילים, שעוזרים, שנותנים את הלב והנשמה למען חברה צודקת יותר. אני נאלץ להסתפק ב"לחיים" וירטואלי, אבל אישי מאוד: חברות וחברים יקרים, תודה על הכל, ולחיי שנה של פעילות והתחזקות, שנה טובה!