הדיל האמריקאי הגדול שבמרכזו מדינה פלסטינית, וגם שחרור החטופים, יחסים עם סעודיה והסדר בלבנון, הוא דיל חלומות. כל הנהגה ישראלית שפויה, היתה מאמצת אותו. בדיוק בגלל זה ברור שההנהגה הנוכחית תדחה אותו. בעצם, היא כבר מתאמצת לקבור אותו, עוד בטרם הוצג רשמית.
נאמר מייד: לדיל הזה אין סיכוי גבוה. חזית הסירוב כוללת את הממשלה הקיצונית ביותר בתולדות ישראל, וגם את הציר האנטי-אמריקאי של חמאס, חיזבאללה, איראן ורוסיה, שאין לו שום אינטרס בפאקס-אמריקנה.
הדיל של ביידן מאיים לסכל את פרוייקט חייו של נתניהו: מחיקת הבעיה הפלסטינית. כל שינוי עלול לקרוע את הקואליציה שלו. עבור שר האוצר הכושל סמוטריץ׳, שבאופן עקבי נמצא מתחת לאחוז החסימה, פרישה מהממשלה עקב התנגדות למדינה פלסטינית היא מקפצה מוצלחת להתאוששות פוליטית. גם בן גביר מתחזק בכל פעם שהוא תוקף את נתניהו.
ועדיין, לכשתונח העיסקה על השולחן, בשיתוף סעודיה, מצריים, האמירויות ואירופה, היא עשויה ליצור מציאות חדשה. מרכיבי העיסקה מעניקים לישראל בפעם הראשונה מוצא מהמשבר בדרום ובצפון. שחרור החטופים וחזרת רבבות המפונים לבתיהם – שני עניינים שהממשלה אינה יודעת לפתור – הם הגזר המיידי. גם סיום הלוחמה לאחר חודשים ארוכים ומתישים, ולא מתוך עמדת חולשה, נחוץ למערכות הביטחון והכלכלה כאוויר לנשימה.
מעבר לשינוי בשטח, העיסקה של ביידן חותרת לשני שינויי עומק שכרוכים זה בזה: הסדר ישראלי-פלסטיני ויחסים עם סעודיה ובעצם עם רוב העולם המוסלמי. זו תהיה התבוסה האמיתית של חמאס, חיזבאללה והציר האיראני כולו. נתניהו יסרב. הוא כבר מסרב ומוציא את ביידן מכליו. אבל הלחץ יגבר. מבחינת ביידן זה גם הכרח פוליטי. טראמפ נושף בעורפו, ובתוך המפלגה הדמוקרטית הוא מדמם קולות למועמדי מחאה עקב תמיכתו בישראל.
לנתניהו יהיה קשה להדוף לאורך זמן את הלחץ הזה. גם אם יצליח למשוך זמן עד סוף השנה וטראמפ ינצח, תחזור לשולחן ״תכנית המאה״ של טראמפ עם מדינה פלסטינית ועימות עם המתנחלים. כך או כך, בלי הסדר אין לנתניהו מושג איך להגיע ״לניצחון מוחלט״. זו סיסמה ריקה שמשמעותה דישדוש והתשה.
הזירה החשובה ביותר היא בתוך ישראל. לחץ חיצוני, כבד ככל שיהיה, לא יוכל לכפות הסדר על ישראל. מהלך כזה מחייב שינוי פוליטי וממשלה בהרכב אחר. רוב גדול בציבור שואף לבחירות ולשינוי. נתניהו עושה הכל כדי למנוע זאת, ומחזיק בשיניים את הקואליציה שלו. אבל השילוב של לחצים פנימיים וחיצוניים עשוי להתברר כמכריע. במקרה כזה, ישראל תמצא לצדה את ביידן – חבר אמת. כן, יש לו אינטרסים פוליטיים. אבל התמיכה שלו בישראל היא הרבה מעבר לשיקולים פוליטיים ואסטרטגיים.
ביידן הוא ציוני. בתולדות הציונות היו אישים כמוהו שתמכו וסייעו לתנועה הציונית למרות שלא היו יהודים. "לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני, ואני ציוני", הצהיר כשהניח זר על קברו של הרצל. הוא מספר כי גדל בבית נוצרי שבו חינך אותו אביו על ערכים לפיהם היהודים זכאים למדינה משלהם. אבל התמיכה שלו בציונות נובעת לא רק מאמונה דתית, אלא יותר מהזדהות עם סבלם של היהודים חסרי המולדת, הנרדפים והנטבחים. ביידן מכיר לעומק את סיפור התחיה הלאומית היהודית מחורבות השואה אל הריבונות הישראלית. כשהקים משפחה משלו, לקח את בניו הצעירים למחנה הריכוז דכאו כדי להראות להם את תהומות השפל, אבל גם הביא אותם לישראל כדי להראות להם "שאי אפשר לכבות את הרוח האנושית", כדבריו שלו.
ביידן יודע להסביר טוב יותר מרוב המסבירנים הישראלים, מדוע הציונות היא התנועה הכי לגיטימית. והוא גם יודע להצביע על מה שפוגע בציונות ולהציע פתרון שיבטיח את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: חזון שתי המדינות. כפוליטיקאי משופשף ולחלוטין לא נאיבי, הוא ראה כיצד קודמיו כשלו בנסיון לפתור את הסכסוך העתיק. הוא לא רוצה לטבוע בבצה הזו. אבל ביידן מאמין ברוח הישראלית, אולי יותר מחלק מהישראלים עצמם. הוא הוכיח זאת מאז 7 באוקטובר. והנהגה ישראלית שתושיט לו יד, תזכה בבן הברית הטוב ביותר של הציונות מאז בלפור.
פורסם ב"הארץ".