פאריס.
״נתניהו שקרן, אני לא יכול לראות אותו יותר״, אמר הנשיא הצרפתי. ״אתה מדבר? אני צריך להתמודד אתו כל יום״, השיב לו הנשיא האמריקאי. השיחה הזו התקיימה לפני עשור, בין ניקולא סרקוזי לברק אובמה. השניים לא הבחינו שהמיקרופונים באולם היו פתוחים ואמרו בדיוק את מה שהם חושבים על ראש ממשלת ישראל. אם ג׳ו ביידן ועמנואל מקרון ייפגשו היום, כנראה שהשיחה תהיה דומה.
פעם, בעיקר על קירות מצודת זאב, נתניהו היה ליגה בינלאומית. היום לא נותר מזה זכר. הקונספציה הביביסטית של קשרים עם הציר האנטי-מערבי כמשקל נגד לארה״ב ואירופה, קרסה בעליבות מביכה. ״החברים הטובים״ שלו מרוסיה וסין, מתגלים כעויינים לישראל. ובמערב, כאמור, אף פעם לא סבלו אותו. גם לא דונלד טראמפ, שאחרי השבת השחורה הילל ושיבח את חוכמתם ותבונתם של חמאס וחיזבאללה, ולעג לישראל על חולשתה.
נתניהו, כמו חלק משרי ממשלתו, הוא כיום אישיות בלתי רצויה בזירה הבינלאומית. כך היה גם לפני המלחמה. הגזענות הגלויה של שותפיו הכהניסטים, ההפיכה המשפטית שהוביל, החבלה שביצע במעמד הכלכלי של ישראל – כל אלה דירדרו את הערך של מניית נתניהו לשפל בינלאומי חסר תקדים.
כמו רבים בארץ, גם ידידי ישראל בעולם תהו איך זה שנתניהו המנוסה לא מבין עד כמה המהלכים הללו מחלישים את ישראל. אחרי 7 באוקטובר גברה התהיה עד מאוד לנוכח המחדל הביטחוני והמדיני שנחשף, והמשך הפגיעה בכלכלה עם ביזה קואליציונית ושר אוצר הזוי. יחד עם זאת, ישראל – לא נתניהו – זכתה בגיבוי מצד כל ידידותיה. עכשיו גם בזה נתניהו מצליח לפגוע.
סירובו העיקש לדון עם בעלי הברית של ישראל ביעדי המלחמה ובתכניותיו ליום שאחרי, מצטייר כמהלך נכלולי. ההתחמקות הזו, מבהירים לו ראשי המערב, לא תאפשר לישראל לסיים את המלחמה בנצחון. גם אם הושגה פגיעה קשה בחמאס, הרי ללא מסגרת שלטונית חדשה בעזה, המאמץ הגדול של ישראל עלול לרדת לטמיון.
גורמים מערביים המקיימים קשר שוטף עם הצמרת הישראלית, משוכנעים שהסיבה העיקרית למהלכי נתניהו היא פוליטית פנימית. נתניהו אחוז פחד מהחקירות והמחאות שיבואו לאחר המלחמה, ואין לו עניין להגיע לסיום ברור שלה. מה גם שכל סיום שאיננו כיבוש לאורך זמן של הרצועה, על כל הבעיות העצומות הכרוכות בכך, יעמת אותו עם שותפיו הקואליציוניים שריח הבחירות יעלה באפם ועם הבייס הימני-קיצוני. שני העניינים עלולים להביא עליו את קצו הפוליטי.
האמריקאים שלחצו להקים את קבינט המלחמה ולהכניס את גנץ, מופתעים מהמשקל המועט שלו בניווט אל יעדי סיום למלחמה. גנץ איננו מאתגר את נתניהו ומאפשר לו להמשיך ולפגוע באינטרס הישראלי. גם בזירה הפנימית, בהתהנהלות הממשלה, בביזה התקציבית, גנץ איננו מורגש. קשה להאמין ששכח את הקמפיין אכזרי של נתניהו שהציג אותו כחולה נפש, סוכן איראני וסוטה מין. אפילו עכשיו הוא מושמץ בערוצי נתניהו, אבל כבר חודשיים הוא מעניק לו גיבוי ותמיכה, כמעט ללא תנאי.
המלחמה בעזה הגיעה לפרשת דרכים, והבעיות של נתניהו מסבכות את ישראל. האשראי המערבי הולך ופוחת. נתניהו ביזבז אותו, ולא השתמש בו ליצירת מנגנון סיום שיבטיח את סילוק החמאס עם סיוע בינלאומי למציאות חדשה בעזה.
התכנית האמריקאית עדיין מונחת על השולחן. תכנית כזו היתה נחטפת על-ידי כל מדינה אחרת במצב דומה, אבל נתניהו עם האינטרסים האנוכיים שלו עושה ההיפך: הוא בוחר לנשוך את היד המאכילה אותו ולתקוף דווקא את ביידן. הוא יודע שיהיה לזה מחיר, הוא מבין היטב שזה מנוגד לאינטרס הישראלי, אבל כשנתניהו מדמם פוליטית הוא לא רואה בעיניים. העיקר להיאחז בשלטון, בכל מחיר.
פורסם ב״הארץ״.