אדוני היו"ר, כנסת נכבדה!
בנאומי הראשון בבית הזה אני מבקש להשיב לשאלה שאנשים רבים כל כך מפנים אלי בחודשים האחרונים מאז נכנסתי לזירה הפוליטית – מדוע עשיתי זאת, ומה אני מקווה להשיג בכהונתי בכנסת.
מושג המפתח בתפיסת העולם שלי, מה שגרם לי להיכנס לפוליטיקה, ומה שאני מקווה לקדם כאן, הוא "חירות", חופש – לקיים חברה חופשית ופתוחה, בסביבה טובה ככל האפשר, כדי שכל החבילה היקרה הזאת שנקראת מדינת ישראל והחברה הישראלית על קבוצותיה ומגזריה, תוכל להמשיך ולהתפתח.
חירות אמיתית יכולה להתקיים רק כשהיא נשענת על בסיס של נאורות, או במילה פשוטה אחת – "נורמליות". ואנחנו, לצערי הגדול, לא רק שרחוקים מאוד מחיים נורמליים במדינה נורמלית, אלא שאנחנו הולכים ומתרחקים מהם…
גבירותי ורבותי חברי הכנסת, לפני שישים שנה לקחנו את גורלנו בידינו במטרה להיות עם חופשי בארצנו…
אבל האם אנחנו באמת חופשיים?
בתפיסת החירות שלי שלוש צלעות: חברה צודקת, תרבות חזקה, וסביבה טובה.
והצלעות הללו, לצערי הרב, צולעות מאוד, כמעט קורסות.
הצלע הראשונה, החברה – אינה צודקת ואיננה חופשית.
אדם שנאבק על קיומו הבסיסי, על הפרנסה הזעומה שלו ושל משפחתו – איננו אדם חופשי. אין לו חופש הזדמנויות ואין לו בחירה חופשית. ילד במשפחה כזו איננו חופשי לבחור את דרכו בחיים. "החופש" עבור אדם ששרוי במאבק קיומי – הוא מושג ריק מתוכן.
אדם שאינו יכול לנהל את חייו לפי תפיסת עולמו, שסובל מאפליה על רקע מוצאו, גזעו, אמונותיו, מינו, נטייתו – גם הוא איננו אדם חופשי, וחברה של אנשים כאלה נטולי חופש – איננה חברה חופשית.
וחברה כובשת – איננה חברה חופשית.
הצלע השניה – התרבות – היא יסוד חיוני בבניה של חברה חופשית ונאורה. אין חברה בריאה בלי תרבות עשירה וחזקה. זו הנשמה, זה שאר הרוח, זה מה שנותן טעם לכל פועלנו: היצירה. וזה נכון שבעתיים במדינה צעירה כמו שלנו, מדינה מגוונת כל כך, עם קבוצות אוכלוסיה בעלות שפות שונות, אמונות, אורחות חיים, ותרבות ומסורות עשירות ויחודית כל כך. מהבחינה הזו ישראל היא תופעה יחודית בעולם כולו.
הספרות, המוסיקה, האמנות, הקולנוע, התיאטרון, המחול – זו הרוח הישראלית האמיתית.
היקף היצירה התרבותית בישראל הוא עצום ומגוון להפליא. למעשה בישראל הקטנה שלנו, מתקיימת יצירה תרבותית בה יכולות להתפאר מדינות גדולות ועשירות בהרבה. אולם ההישג התרבותי האדיר הזה עומד בסכנה: היעדר תמיכה ציבורית הולמת, קיצוצי תקציב, ומיסחור גובר והולך מאיימים על התרבות בישראל.
בראש ובראשונה מה שמאיים על כולנו כאן הוא הפגיעה בחינוך. התרבות מתחילה בבית הספר. אם בית הספר לא יקנה לתלמיד מטען תרבותי, ידע, השכלה, יכולת לימוד והעשרה – לא תהיה כאן יצירה תרבותית, ותארו לעצמכם את החברה שלנו, את חיינו שלנו, ללא ספר, ללא שיר, ללא ציור… ללא ביטוי חופשי, ללא סאטירה, ללא עיתונות, ללא ויכוח חופשי…
וראו מה קורה בשטח – הנה ארגון כמו מתא"ן – עמותה מובילה לקידום נוער מהפריפריה בתחומי האמנות – תיסגר תוך שבועות ספורים משום שמשרד החינוך לא מעביר את תקציבה. וזה ארגון שפועל כבר כמעט 30 שנה וטיפח אלפי בני נוער – בשירה, במשחק, במחול – נתן לילדים האלה סיכוי להתפתח, להגשים חלום, לתרום לכולנו… ילדים שבלי התמיכה הזו לא היה להם שום סיכוי להפוך לאמנים צעירים…
הצלע השלישית היא הסביבה שבה מתקיימים חיינו כאן. ללא סביבה טובה, לא תהיה כאן חברה טובה.
ישראל שרויה במשבר סביבתי-חברתי חריף: מצוקת מים איומה, מערכת תחבורה מקרטעת, מערכת אנרגיה עם תלות הרסנית בנפט ופחם, הרס של השטחים הפתוחים והטבע, זיהום האוויר, הקרקע והחופים.
הפגיעה הזו בסביבה היא לא רק הרס של ערכי טבע ונוף אלא גם ובעיקר פגיעה באוכלוסיות החלשות – ובתוכם במיוחד בזקנים ובילדים. ההזנחה הסביבתית פוגעת בבריאות הציבור ובאיכות החיים, גורמת לאלפי מקרי מוות בשנה ועולה מאות מיליוני שקלים בהוצאות בריאות ובאובדן ימי עבודה.
הפגיעה הזו סימפטום של מחלה קשה. היא מעידה על העדפה של אינטרסים צרים על פני טובת הכלל, על החלטות בלתי שקופות ובלתי דמוקרטיות, על אי-צדק בחלוקת המשאבים, ועל חוסר הכרה באחריות של הדור הנוכחי לדורות הבאים.
אדוני היו"ר, חברי הכנסת –
המחויבות שלי כאן בבית הזה, היא בראש ובראשונה, לחופש שלנו.
לחופש שלנו לבחור את דרך החיים שלנו, כל אחד ואחת בדרכו ובדרכה שלה.
לבחור את הדרך שלנו להינשא – כדת משה וישראל או בטקס אזרחי.
ולבחור את הדרך שלנו להתגרש.
המחוייבות שלי כאן היא ליצירה תרבותית חופשית –
לאפשר לכל ילד בארץ לראות הצגת תיאטרון, לבקר במוזיאון, לשמוע מוסיקה
ואם יש לו כישרון ונטיה – לאפשר לו להתפתח – לצייר, לנגן, לרקוד, גם אין לו הורים עשירים במיוחד…
לאפשר ליוצרים – ויש כאן כשרונות מדהימים, בעלי שם עולמי – לחיות כאן, ליצור כאן בכבוד, לתמוך ביצירה שלהם שמעשירה כל כך את חיינו –
וכל זה נכון וחשוב שבעתיים דווקא בתקופה של מיתון ומשבר כלכלי –
כי חברה בלי ספרות, בלי מוסיקה, בלי אמנות, בלי יצירה חופשית, שוקקת, ביקורתית, עתירת דמיון וחזון – איננה חברה ראויה, איננה חברה חופשית!
המחוייבות שלי כאן היא לסביבה טובה:
למערכת תחבורה מתוחכמת ונגישה שתוציא אותנו מהפקק, תפחית את הזיהום, ותמנע תאונות.
למאבק במשבר המים באמצעות מדיניות אמיתית של חיסכון, ופיתוח מקורות מים אלטרנטיביים, במיוחד מיחזור רחב בהרבה של מי ביוב.
למהפך במשק האנרגיה על-ידי פיתוח מקורות אנרגיה חלופיים ונקיים, והקטנת התלות ביבוא נפט ופחם.
לטיפוח ריאות ירוקות בתוך הערים ובין הערים. שמירה על החופים, השטחים הפתוחים, והטבע.
ולמאבק במזהמים הגדולים – במיוחד באזורי אשדוד ומפרץ חיפה שצריכים להיות מוגדרים כיעדים לאומיים למאבק בזיהום.
אני חש ואני יודע שרבים חשים זאת – שעוד לא אבדה תקוותנו להיות חופשיים בארצנו.
אני נבחרתי לכנסת הזו כדי לדאוג שנהיה באמת אזרחים חופשיים בארצנו. זוהי המחויבות שלי.
אני קורא מעל הבמה הזו לכל אלו שמצפים ומקווים שהכנסת הזו תהיה שונה, טובה יותר ואיכותית יותר: אל תשבו בחיבוק ידיים! המטרה המשותפת שלנו תתממש רק אם תתגייסו למענה. חברי ואני בסיעת מרצ זקוקים לכם, לרעיונות שלכם, לאנרגיה שלכם, לתמיכה הציבורית שלכם. אני קורא לכם לא להסס ולהיות חלק אמיתי ופעיל בעשייה הפרלמנטרית שלי כאן בכנסת.
תודה רבה.