כתפיסה ערכית, דמוקרטית ופלורליסטית על הכנסת להניח לכל אזרח לקבוע בעצמו כיצד הוא בוחר לקיים את מצוות דתו ומנהגיה.
האפשרות לא לרכוש חמץ בחג המצות עומדת לבחירתו של כל אדם ואין הצדקה להטיל מגבלות על הציבור, שכן הציבור ממילא רוכש חמץ אם הוא חפץ בכך, ואין כל איסור על כך. במדינה דמוקרטית אין סיבה לאסור באופן גורף מכירה של חמץ ובוודאי שלא להטיל אחריות פלילית על מוכר החמץ.
על כן מוצע לבטל את חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו–1986, ולהשאיר את זכות הבחירה בידי אזרחי ותושבי מדינת ישראל, ללא התערבות חקיקתית.