בנכלוליות מסמרת שיער, נתניהו הצליח להשכיח את תמיכתו בהתנתקות. ארבע פעמים הוא הצביע בעד התכנית שיזם וביצע הליכוד, אבל תומכיו הלכו שולל אחר שקריו ומאשימים את ״השמאל״. מאז מיתקפת הרצח של חמאס, נתניהו משקיע מאמץ כפול ומכופל להשכיח את המדיניות שהוא עצמו יזם וביצע של תמיכה עקבית בחמאס.
זו קונספציה שלמה של ״ניהול הסכסוך״, בצלמו ובדמותו של נתניהו. היא עיצבה את המדיניות הישראלית לאורך שני עשורים. הכישלון המחריד שלה התפוצץ לכולנו בפנים, אבל הצהרותיו האחרונות מלמדות שהוא עדיין מחזיק בקונספציה הזו. גם שותפיו הפוליטיים ממשיכים להדהד אותה. לכן חיוני להבין את שורשיה ואת ההשפעה העצומה שהיתה לה על מערכת הביטחון ועל השיח הפוליטי. ועוד יותר חיוני להיפטר ממנה כמה שיותר מהר.
המטרה האמיתית של הקונספציה, שנתניהו התפאר בה כל כך, לא היתה ביטחונית. היא לא נועדה להגביר את הביטחון בחזית הפלסטינית, אלא להעניק דיבידנד פוליטי לימין המתנחלי. הקונספציה הדגישה שלא צריך לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא רק ״לנהל״ אותו, באופן כזה שימנע כל מו״מ, שבסופו של דבר עלול לגנוז את חלום הסיפוח שמפעם בימין המתנחלי. העניין נעשה באמצעות חיזוק חמאס כמשקל-נגד לרשות הפלסטינית שהוחלשה בעקביות ובכוונת מכוון. ״חמאס הוא נכס״, הסביר סמוטריץ׳.
חיזוק חמאס העניק לתומכי הסיפוח הישגים מדומים כלפי הציבור הישראלי וכלפי העולם. שלטון חמאס בעזה, איפשר להם לטעון שהפלסטינים מפולגים ושאבו-מאזן והרשות ברמאללה לא מייצגים את העם הפלסטיני ולכן אין שום טעם לדבר עם ״אפרוח״ חלוש ותלוש כמוהו. בנוסף לכך, ובאופן יותר מהותי, ההפרדה המלאה של הרצועה תחת חמאס, שנתניהו ושותפיו טרחו לטפח כממשלה עצמאית, איפשרה להם לטעון שאין יותר בעיה דמוגרפית מול הפלסטינים. כי כבר לא מדובר ביותר מחמישה מיליון פלסטינים, אלא ״רק״ בחצי מהמספר הזה שנמצאים בגדה המערבית. עזה היא שטח נפרד, תחת שלטון נפרד, ותושביה לא נכללים במאזן הדמוגרפי הישראלי-פלסטיני. לכן אין צורך בפתרון מדיני כדי לשמור על ישראל כמדינה יהודית. ובקיצור – אפשר לספח את השטחים ללא חשש לרוב היהודי.
כדי לשמור על הקונספציה הזו, שגבתה מחיר דמים כבד, ולמנוע כל פנייה לכיוון מדיני, פותחו מנגנונים רבים שלאורך השנים עיצבו את דעת הקהל בישראל. נתניהו באטימותו ויהירותו, הבליג על טיפטופי האש שחמאס המטיר על יישובי העוטף. אחת לכמה שנים, נערך סבב לוחמתי מול עזה, שבסופו חזרו הצדדים ״להבנות״, שאפשרו את המשך שלטון חמאס ואת המשך הפגיעה בישראלים. הרשות הפלסטינית הוחלשה עוד ועוד. ישובי העוטף שילמו את מלוא המחיר.
אנשי מערכת הביטחון שהכירו את המצב בשטח, ובראשם שב״כ, מתפ״ש ואמ״ן, התריעו שהפגיעה ביכולת של הרשות לפעול נגד ארגוני טרור בשטחים, מסכנת את ישראל. אך דבר לא הצליח לערער את הקונספציה. הרשות שחתומה על שורת הסכמים עם ישראל הוצגה כאויב, וחמאס הטרוריסטי הוצג כמי שטוב לעשות אתו עסקים. ״חמאס הוא נכס״, הבהיר בצלאל סמוטריץ׳. ראשי הימין אף הסבירו שהרשות ואבו מאזן יותר מסוכנים מחמאס כי הם יוצרים סכנה מדינית, ואילו בחמאס נוח לטפל והוא מורתע וצייתני…
את הוואקום שנוצר בשטח בעקבות החלשת הרשות, תפסו גורמים אלימים, עד כדי כך ששלטונה האפקטיבי של הרשות צומצם למעשה לאזור רמאללה. יותר ויותר חיילים נדרשו כדי להשליט סדר בגדה, ויישובי העוטף הופקרו שוב.
במשך כל שנותיו בשלטון נתניהו ידע היטב שחמאס לא סטה לרגע ממטרתו היחידה: הרג ישראלים והשמדת ישראל. אך המשיך להזרים לו כספים ואמצעים, ולהחליש במקביל את הרשות. הוא התרברב שהצליח להוריד מהשולחן את הבעיה הפלסטינית.
הקונספציה הזו נסקה לגבהים חדשים עם חתימת הסכמי אברהם. נתניהו הציג אותם כעוד מסמר בארון הקבורה של הבעיה הפלסטינית: ישראל רוקמת קשרים עם העולם הערבי בלי קשר לפלסטינים. הנה עוד הוכחה שכבר אין בעיה פלסטינית, ואין מניעה להקמת עוד התנחלויות שבסופו של דבר יביאו לסיפוח השטחים. העיסקה הסעודית היתה אמורה להיות הדובדבן שעל קצפת הקונספציה.
מיתקפת הרצח של חמאס, לא מאפשרת יותר לנתניהו לתמוך בארגון. בישראל יש קונצנזוס, מוצדק לחלוטין, שאסור שחמאס ישוב לשלוט ברצועה. אבל הקונספציה המעוותת של נתניהו חיה וקיימת: הוא ממשיך להכריז באותה יהירות ונכלוליות מופקרת, שלא יאפשר לרשות הפלסטינית לשלוט שם. אז מי כן? אין לו תשובה. שותפיו המשיחיים רוצים לספח את עזה ולהקים שם ישובים. הוא לא טורח לרסן אותם.
בתכלס הוא ממשיך באותה מדיניות עקומה: מכריז שלא תהיה הפסקת אש ולא יוכנס לעזה שום סיוע ודלק בלא החזרת החטופים, ובפועל הוא עושה בדיוק את זה. במקביל הוא הודף את המאמצים של ידידי ישראל ובראשם הנשיא ביידן, להביא לעיסקה כוללת לשינוי המצב בעזה, ללא חמאס. עיסקה כזו, מבינים כולם, מחייבת שיתוף של הרשות ומצריים. אבל נתניהו מתחמק, מדשדש, ונמנע מקבלת החלטות גדולות – לא רק בעניין עזה, אלא גם ביחס לשינוי הדחוף שנדרש בסדר העדיפויות הפנימי.
ראש הממשלה לא מביא שום תכנית כלכלית כדי להתמודד עם המציאות הקשה במשק, שעוד צפויה להחמיר. אין כל תכנית חברתית עבור רבבות המפונים ואינסוף הנפגעים האחרים. שותפיו ממשיכים בביזה הקואליציונית, כאילו אין מלחמה. והוא כלל לא מנסה להרגיע את השבר הפנימי ואובדן האמון שיצרה ההפיכה המשפטית והעמיקה השבת השחורה. להיפך – רוטמן, לוין וכל השאר חוזרים לסורם.
ברגעים הגורליים ביותר של ארצנו, מזה שנים רבות, ראש הממשלה מתגלה שוב כנטול יושרה וכחסר עמוד שדרה. יותר חשובה לו הכותרת של שמונה בערב, מגורל אזרחיו שהופקרו למדיניותו הכושלת. עיקר הקונספציה שלו היה שניהול הסכסוך מחייב את המשך שלטונו, כי הוא היחיד שמסוגל להנהיג את ישראל. הקונספציה קרסה. מקומה בפח הזבל של ההיסטוריה. ונתניהו חייב ללכת.
פורסם ב״הארץ״.