חשוב להבין – מי שקובע מה יבנה או יהרס, איזה מוסד יפתח ואיזה יסגר, ומה יהיה אופייה של שכונה, הוא בראש ובראשונה ראש הרשות – על פיו ישק דבר. מה גורם לראשי רשויות חילונים להתעלם מרצון התושבים הבוחרים, ולקדם תפיסת עולם שאינם מחזיקים בה? ומה קרה בשנה האחרונה שהוביל אותם לנקוט באופן זה?
בפני ניצן, התקשו ראשי ערים ומועצות התקשו להסביר את התנהגותם, וכשנדחקו לפינה הגיבו ברוגז ובצעקות. אולם בפני ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הם היו הרבה יותר ברורים – שכן רבים מהם הם שליחי מפלגתו. על פי כתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ" (10.2.2010), הטיחו ראשי הרשויות מהליכוד וסגניהם בראש הממשלה – "ש"ס מנהלת את המדינה מתוך משרד הפנים, בגיבוי שלך!".
כתבת הארץ, מזל מועלם, הביאה דברים בוטים שהשמיע ראובן יוקלר, סגן ראש עיריית עפולה: "השליטה של ש"ס במשרד הפנים מורגשת מדי יום. ש"ס פשוט גוזרת קופון עבור עצמה על כל תקציב שמשרד הפנים מעביר לרשויות המקומיות. אם אנחנו רוצים להקים גן במסגרת החינוך הממלכתי, הם מיד דורשים גן חרדי… ואם לא נסכים הם יכולים לעכב לנו פרויקטים. זה קורה כל הזמן וכל יום, בכל רשות מקומית. אנחנו מפלגת השלטון ואנחנו פשוט בידיים שלהם, הם יושבים על הברזלים במשרד הפנים ומנהלים אותנו".
לכל מי שמכיר את התופעה מקרוב, התמונה ברורה – הקמה של מוסדות ציבור דתיים בשכונה חילונית, מושכת בהכרח תושבים חרדים להתגורר בשכונה; לעיתים "בדרך הטבע", ולעיתים בצורה מאורגנת וממומנת בכסף זר. מכאן עלולים למצוא עצמם תושבים שאינם מתעוררים בזמן ומוחים במסלול חד כיווני – התחרדות השכונה, שמשמעותה הפיכת השכונה למקום בו תושביה המקומיים לא מרגישים רצויים וכבר לא יכולים לחיות.
נראה שכל עוד המפלגות ה"חילוניות" דוגמת הליכוד, יהיו תלויות לבניית הקואליציה בסחטנותן של מפלגות חרדיות, לנו, החילונים, לא תהיה מנוחה. תושבים לא יוכלו לסמוך על שליחיהם הפוליטיים "לעשות את העבודה" בשבילם, ולשמור על צביון שכונותיהם ואורח חייהם החופשי.
מחבר המאמר: עמיחי פינדלינג