אם הייתי מקבל שקל על כל אחד שנשבע לי שהוא הצביע לנו בבחירות, הייתי כבר מיליונר. אבל אני לא מיליונר, וגם לא מתקרב לשם, כי האמת אחרת, כמו שכולנו יודעים. אלא שעד לא מזמן, לא הייתי מודע למלוא המשמעות של האמת הזו. והדברים ששמעתי גרמו לי להעריך לגמרי מחדש את מעמדנו הפוליטי.
זה קרה במהלך הקיץ, במחאה החברתית המופלאה. כמעט מדי ערב נדדתי בין מאהלים ואירועי מחאה בכל הארץ. בגלל שהייתי בין הח"כים הבודדים שהתערבבו בשטח, מטבע הדברים שימשתי כתובת לכל התלונות והטענות של הפעילים והמפגינים נגד המערכת הפוליטית, הממשלה והכנסת. פשוט בגלל שהייתי שם איתם.
הייתי מקשיב לכל הטענות והקובלנות, והן בדרך כלל היו חריפות מאוד ובצדק, ואז הייתי אני שואל את אותו אדם, בדרך כלל אדם צעיר, מה האחריות שלו לכל העניין. וזה היה הולך בערך ככה:
– "האחריות שלי? איזו אחריות יש לי? אני אזרח, אתה חבר כנסת, אתה אחראי"
– "אבל אתה בחרת בי"
– "מה פתאום! לא בחרתי בך"
– "אז בחרת ביבי או ליברמן – הם לא חטפו את השלטון או נחתו כאן במקרה מהירח. אתה נתת להם את המנדט, בגללך הם בשלטון, ועכשיו אתה מתלונן שלא תגיע בחיים לדירה/שאין לך כסף לפעוטון/שאתה עובד בלי סוף והכל יקר"
– "חס וחלילה! לא בחרתי בהם"
– "נו, אז במי בחרת?"
– "לא בחרתי. בכלל לא הצבעתי…"
וככה זה היה. שיחה אחר שיחה, הפגנה אחר הפגנה – אלפי אנשים ונשים, בדרך כלל צעירים חילונים, שהודו שבכלל לא טרחו להצביע. חלק קטן מהם, מתוחכמים כביכול, הציגו את אי-ההצבעה כסוג של "מחאה". אחרים פשוט הודו שלא היה בראש שלהם להקדיש עשר דקות פעם בכמה שנים כדי ליישם את הזכות הכי חשובה של אזרח: לבחור את נציגיו. אלה הפנים מאחורי 40 האחוזים שלא הצביעו בבחירות האחרונות לכנסת, ו-60 האחוזים שלא הצביעו בבחירות לעירייה.
אגב, תמונת האדישות הזו לחלוטין איננה שיקוף של המצב במקומות אחרים בארץ. בבני ברק, למשל, אחוז ההצבעה גבוה ביותר. גם בהתנחלויות. גיוס המצביעים שם מלא. ויש מקומות שבהם אפילו המתים יוצאים להצביע… וכך נראית המפה הפוליטית שלנו, ככה נראית הכנסת, וככה נראות העיריות.
אם משתתפי המחאה היו מקדישים חצי פרומיל מהאנרגיה העצומה שהשקיעו במהלך הקיץ הזה, לביצוע הפעולה הכל כך מסובכת של הכנסת פתק למעטפה ושילשול המעטפה לקופסה, הרבה מאוד דברים היו יכולים להיראות אחרת. ובמקום כל הדיונים המייגעים על שינוי שיטת הבחירות, וכל המודלים המתוחכמים ופתרונות הקסם של הצבעה נשיאותית/אזורית/אישית, וכל מיני טריקים ושטיקים שנולדים מתיסכול מהמציאות הפוליטית וממפח הנפש לנוכח הביברמניה, אולי פשוט כדאי להצביע? פשוט להצביע.
בדרך כלל, בשלב הזה של השיחה, עולה הטענה הבאה: "אבל מה זה ישנה, הרי כולכם אותו הדבר". אז זהו שלא. יש לנו נשק סודי. אל מול עיניו המשתאות של בן-שיחי אני שולף את הנשק הזה: אצבע. ואני אומר לאיש, נגיד סטודנט, אדם שמתעניין, שיודע בדיוק איך לחפש ולבדוק דברים כשזה קשור בחיים האישיים שלו – תבדוק מה האצבע הזו עשתה בשבילך. אל תעשה לי הנחות. תבדוק בדיוק איך הצבעתי, מה אמרתי, איפה הייתי. איך החברים שלי בסיעה הצביעו, ואיך נהגו חברי כנסת בסיעות אחרות. הכל פתוח, הכל לפניך. ואם תגיע למסקנה שייצגנו אותך נאמנה – תחזק אותנו. תממש את זכותך, ועם האצבעות שלך תשלח לירושלים את מי שאתה מאמין בו. ככה בדיוק. בלי חישובים ותרחישים ומשחקי קואליציות ומפלגות גדולות או קטנות. הרי כל חישובי הבחירות האלה ממילא קורסים בכנסת, ומה שנשאר אלה הערכים הבסיסיים. הנה, יש מפלגה אחת גדולה, הכי גדולה, "קדימה". 28 מנדטים. נו ו…? כל מילה נוספת מיותרת. כי בניגוד לכל התרחישים והחישובים, לא רק שהיא לא הרכיבה את הממשלה למרות שהיא המפלגה הגדולה ביותר, אלא גם בתור אופוזיציה היא לא ממש מורגשת, וחלק מחבריה אפילו עוקפים את ביברמן מימין כי אין לה חוט שידרה. אז חברה יקרה, חבר יקר, פשוט צאו והצביעו למי שמבטא את הערכים שלכם. ואז הכל אפשרי. הכל.
ועד שתגיע ההזדמנות הזו, והיא תגיע, הנה כמה דוגמאות למה שהאצבע שלי/שלכם עשתה השבוע:
הצבעה בעד:
הצעת החוק שלי להגבלת פעילות אנשי דת בצה"ל (הנאום שלי במליאה, ודיווח אפילו באתר חב"ד )
הצעת חוק להגדלת המענקים לחיילים משוחררים
תיקון לחוק הביטוח הלאומי בעניין חניכים במכינה קדם-צבאית ומתנדבים בשנת שירות
הצעת חוק זכויות התלמיד – הזכות להיבחן בבחינות בגרות ללא תשלום
הצעת חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי
הצעות אי-אמון בממשלה
הצבעה נגד:
בקשת שר הפנים להאריך עד אינסוף את כהונת ראש המועצה הממונה בחריש כדי להקים שם עיר חרדית.
הצעה להכיר בבוגרי ישיבות כבעלי תואר אקדמי
ועוד כמה דברים, חוץ מהצבעות, שעשינו השבוע:
– כנס פעילים למען תחבורה ציבורית בשבת (הנה הווידיאו שלי)
– דיון סוער בוועדת עובדים זרים בראשותי על עצירת הדלת המסתובבת של יבוא עובדים וגירושם, והצורך בשילוב עובדים ישראלים בבניה ובחקלאות (הווידיאו כאן)
– ועוד דיון שיזמתי על התנערות המדינה מטיפול נאות בקשישים ונכים והסתמכות מוחלטת על עובדים זרים ללא פיקוח (כאן)
– פעולת מחאה מקורית של צעירי מרצ – קנסות פיקטיביים על שירת נשים בפומבי וחברות בארגון זכויות אדם…
– הצעת חוק שהגשתי לחינוך חינם מגיל 3 חודשים, ממש כפי שהמליצה ועדת טרכטנברג ולממשלה אין שום כוונה ליישם – ראיון אתי על הצעת החוק.
– פניה למפכ"ל המשטרה עקב התקפות אלימות על הומואים בת"א.
– מפגש עם איגוד המשוררים על חוק הספרים שלי, על רקע סיפורה האישי של אורלי קסטל בלום (בבלוג המצויין של מתי שמואלוף וגם באתר מאבק המשוררים)
– מאבק לקידום הצעת חוק שאני שותף לה למניעת שימוש לרעה בתביעות משפטיות כדי להשתיק ביקורת ומחאה ציבורית – קונטרה לחוקי ההשתקה של הקואליציה – בבלוג הזה.
– מאבקנו להגנה על עצים מפני כריתה והשחתה – הדיווח כאן.
– וגם שתי הצעות חוק על בעלי-חיים שאני שותף להן – אחת על כלבים, השניה על חתולים שאושרה השבוע בקריאה שנייה ושלישית ונכנסה לספר החוקים – הכל במטרה לצמצם את הפגיעה בבעלי חיים ולמנוע את נטישתם.
ועוד על כל מה שקרה בשבוע הסוער הזה בכנסת, ובכלל בזירה הפוליטית, סיפרתי בתכנית הקצבית "זוג או פרט" עם עמית סגל ונדב פרי.
ומה הלאה? הפעילות עצומה, יום-יומית. כל אחד שרוצה להשפיע ולשנות, ולא רק לקטר "איך המדינה הולכת פייפן", יכול לבחור מה שמתאים לו, ולהשתתף. אז הנה מבחר קטן מהפעילויות הבולטות של השבוע הקרוב: הפגנת מחאה במוצ"ש עם סירים ומחבתות כדי להעיר את המדינה. מצעד זכויות האדם, בת"א, וגם לראשונה מצעד זכויות בחיפה. יום זכויות האדם הבינלאומי בכנסת: דיון מיוחד שיזמתי בוועדת עובדים זרים,וכנס מרכזי בהובלת חברתי זהבה גלאון. דיון בבג"צ בעתירה על חופש בחירה בנישואין – ביום ב'. יום עיון ראשון מסוגו על טרנסג'נדרים ומערכת הבריאות – בתל השומר, ביום ה' – הרישום כאן…
בקיצור חברים, זה לגמרי בידיים שלנו. אז, להתראות בשטח.
שלכם, ניצן