אהבתי מאוד את האישה הזו. רות דיין, לוחמת צדק ושלום. הבוקר הלכה לעולמה, חודש לפני יום הולדתה ה-104. בפעם האחרונה פגשתי אותה לפני הבחירות הקודמות. רות היתה חברת מרצ מאז היווסדה. זה היה כבוד גדול עבורנו במרצ שבכל מערכת בחירות היא היתה משובצת ברשימה שלנו. בפעמים האחרונות, היא היתה המועמדת המבוגרת ביותר לכנסת, מאז קום המדינה.
כל פעם מחדש הייתי מתמלא הערכה לנוכח המעורבת והמחוייבות שלה, תמיד נלהבת לעזור ככל יכולתה – והיתה לה יכולת גדולה מאוד. כל כך הרבה דברים רות עשתה בחייה הארוכים. מייד לאחר קום המדינה, היא היתה מדריכה חקלאית במושבי העולים החדשים בפרוזדור ירושלים. שם היא הבחינה במיומנות הנשים במלאכת יד ויצירה, והחליטה להפוך את זה למקור פרנסה ושימור תרבותי. כך קמה ״משכית״ שסיפקה מקומות תעסוקה למאות עולים, מקריית שמונה ועד דימונה. בבגדי החברה ובאריגיה שולבו דוגמאות של עדות ומיגזרים שונים.
במשך עשרות שנים הקימה והייתה פעילה בארגונים רבים למען עולים חדשים, חולים, ושותפות בין יהודים לערבים. היא נלחמה בכל הכוח למען שלום. גם כשזה היה קשה, וזה עדיין קשה – היא מעולם לא התייאשה, מעולם לא הרימה ידיים. תמיד האמינה, תמיד חתרה לעשות עוד ועוד. אישה מדהימה, באמת.
על המאמצים האלה שלה היא קיבלה תארי דוקטור כבוד מאוניברסיטאות חיפה ובן-גוריון ואת עיטור נשיא המדינה. דיין היתה ממקימות וראייטי ישראל, חברת בצלם, יש דין, המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי וקרן אברהם.
חברות וחברי מרצ, פעילי זכויות אדם, אנשי שלום, מרכינים היום את ראשם. אני שולח חיבוק גדול ליעל יקירתנו ולכל המשפחה. רות דיין – יהי זכרך ברוך.