כנס תמיכה בניצן הורוביץ, מועדון ״סאבליים״ ת״א – 30.3.2012
ברכה מיורם קניוק
הסופר יורם קניוק היה אמור להיות אתנו כאן היום. הוא רצה להביע תמיכה בניצן ובמאבק להפרדת הדת מהמדינה. קניוק זכה לפני כמה חודשים בתביעה שהגיש נגד משרד הפנים לרשום אותו כחסר דת בתעודת הזהות ובכך יצר תקדים חשוב במאבק להפרדת הדת מהמדינה שהוא בעיניו מאבק יסוד על זכויות האדם והדמוקרטיה בארץ הזו. קניוק רצה לומר את הדברים האלה בעצמו ולחזק את ניצן שהוא בעיניו חבר הכנסת המוביל במאבק הזה, אבל אתמול הוא אושפז. מבית החולים הוא ביקש למסור שהוא אתנו ומגוייס לחלוטין למאבק הזה. אז אנחנו שולחים לו מכאן איחולי החלמה מהירה.
ברכה ממוסי רז
ניצן היקר,
לצערי נבצר ממני להשתתף באירוע התמיכה בפעילותך .
אני רוצה להודות לך על שעזבת את התקשורת המתקרנפת והצטרפת למפלגה הכמעט יחידה המתעקשת להגן על הדמוקרטיה הישראלית . בשלוש שנותיך בכנסת הפכת לחבר כנסת מצטיין המוביל את המערכה בכפייה הדתית נבחרת כאחד משני חברי הכנסת האפקטיביים ביותר בהגנה על ה סביבה וכאחד מחברי הכנסת החברתיים ביותר .
תודה על פעילותך . אני בטוח שתמשיך לייצג אותנו נאמנה גם בכנסת הבאה .
עוד נראה ישראל שוויונית משוחררת מכפייה וכיבוש
מוסי
תודות:
אני רוצה להודות לדוברים שעמדו כאן לפני, ואמרו דברים כל כך נכונים ומרגשים:
למיטל להבי, סגנית ראש העיר ואחת הדמויות המרשימות והמוכשרות ביותר בארץ במישור המוניציפאלי
לתמי זנדברג, המנחה, והמועמדת שלנו לראשות נעמת. כן כן, שלשום מרצ חברה לחזית משותפת לבחירות בהסתדרות, בשם "הבית החברתי", בראשות איתן כבל – יחד ניאבק בעופר עיני, ותמי היא המועמדת המשותפת של "הבית החברתי" לראשות נעמת.
למיכל עדן – חלוצה אמיתית, נבחרת הציבור הלה"טבית הראשונה בישראל, ומי שסללה את הדרך לכל אלה שנבחרו אחריה, וביניהם אני.
למאיר אזרי, הרב מאיר אזרי – שהוא באמת מאיר ומפיץ אור גדול עם פלורליזם ויהדות מאירת פנים.
לקוואמי – שרק אני כאן מכיר את שמו האמיתי, והוא חבר ופעיל אמיתי.
תודה לשני החברים הכל כך קרובים שלי – מיקי גיצין ושי אבן, שבלעדיהם קשה לי לדמיין את הפעילות שלי בשנים האלה.
תודה גדולה לדרור מורג, מזכ"ל מרצ, וצוות המפלגה המסור שעובד אתו.
והתודה הכי גדולה לשני האנשים שהשקיעו את הנשמה בארגון הארוע הזה, ובכלל בעבודה השוטפת והעמוסה כל כך שלנו – העוזרים הפרלמנטרים שלי דנה כדורי וגיא לוי.
תודה לבנזוגי עידו ריקלין
ולהוריי, דליה ואלכס,
וכמובן תודה ענקית לכולכם, וחלק מכם בא מרחוק…
נאום
קשה להאמין, אבל עברו כבר שלוש שנים, שלוש שנים בדיוק, מאז שעמדתי כאן, במקום הזה, והצגתי את הדרך הפוליטית שלי.
זה היה הכנס הראשון שעשיתי מאז שנבחרתי לכנסת, לאחר שקיבלתי אז החלטה לאמץ סדר יום אזרחי, ומצאתי את עצמי כמעט לבדי בכל הסוגיות הגדולות של דת ומדינה והחופש האזרחי, שבהמשך הדרך – הרבה בזכות הפעילות של אנשים שנמצאים כאן – הגיעו אל פיסגת סדר היום הציבורי.
אבל אז, אף אחד כמעט לא היה שם. בזירה הפוליטית היה ואקום גמור בתחום הקריטי הזה. לא היה צריך יותר מכמה ימים אחרי הבחירות כדי להבין שקדימה לא נמצאת שם. ציפי לבני לא ממש בעניין, וחברי הסיעה שלה, החלו כבר אז במופעי ההימלטות מהמליאה, בכל פעם שהעליתי נושא "רגיש" – נישואים אזרחיים, לימודי ליבה, תקציבים לישיבות, מצבן של נשים בבתי הדין הרבניים, זכויות לקהילה הגאה, תחבורה ציבורית בשבת, ועוד…
הייתי בא לדיונים בוועדות על כל מיני תקציבים וסמכויות למועצות הדתיות, לרבנות, לאינספור עמותות של חרדים ומתנחלים, והייתי בד"כ הנציג היחיד של האופוזיציה ומולי שולחן חרדי שלם.
מבחינת "קדימה", העניינים רק הלכו והידרדרו, ואולי השיא הסמלי של התהליך שעברה המפלגה המיותרת הזו היה שלשום, כשההופעה הראשונה מול המצלמות של המנצח שאול מופז, היתה כשהוא מקבל ברכה מרב הכותל, מדיר הנשים, שהפך את המקום הזה למעוז של קיצוניות ואפלייה.
אבל גם מפלגת העבודה לא היתה במאבק הזה, ודאי שלא שלי יחימוביץ'. אז היא בכלל היתה בקואליציה עם ביבי וליברמן ואלי ישי. וגם אחרי שכבר לא היתה לה ברירה והיא מצאה את עצמה מחוץ לקואליציה אחרי שברק פירק את החבילה, גם אז – ועד היום – היא ורוב חבריה – שותפים גם הם למופעים של הבריחה מהמליאה בהצבעות האלה שכל כך מפחידות אותם. איך הם הודו באוזניי בהזדמנויות שונות, כמעט כולם – "אנחנו לא שם".
וגם המפלגות הערביות לא במאבק הזה, מהסיבות הסקטוריאליות שלהן והעסקים עם המימסדים הדתיים שלהם, ולמי שהיו עוד אשליות אז הנה אפילו יאיר לפיד כבר הצהיר שהוא מתנגד להפרדת הדת מהמדינה…
זה נותר הקרב שלנו, של מרצ.
אלא שגם במרצ זה לא היה מובן מאליו, וכשאני הגעתי אז למסקנה שאני חייב להרים את הדגל הזה גבוה ככל שאפשר, היו שהרימו גבה. "זה עלול ליצור אנטגוניזם כלפינו…",אמרו לי ועוד כל מיני אמירות שבעיני העידו יותר מכל על בילבול ועל אובדן דרך. אנטגוניזם? בדיוק ההיפך.
ובאמת, תוך זמן קצר, כשיצאנו לשטח והתחלנו בפעילות בשכונות שונות שסבלו מהצקה של גורמים קיצוניים, כשיצאנו למאבקים על בית החולים באשקלון וסיפור העצמות, על חניון המריבה בירושלים, על קריית יובל, על כפר יונה, על תרומת איברים ועל חופש ההפלות, ועל זוגיות גאה, ועל גדר ההפרדה בין אשכנזיות למזרחיות בבתי ספר חרדיים, ועל אפליית אתיופים, ועל פסקי הלכה של רבנים לא להשכיר דירות לערבים, על הדרת הנשים באוטובוסים, בקווי ההשפלה, כן אנחנו היינו הראשונים להעלות את זה, ושעון קיץ כמובן (…) – וקמה תנועת "ישראל חופשית", והמאבקים הללו התחילו לטפס מעלה מעלה בתקשורת – אז נפל האסימון על החשיבות המוסרית והמשקל הפוליטי הקריטי של המאבק להגנת הדמוקרטיה שבמרכזו חתירה להפרדת הדת מהמדינה.
לא רק שהמאבק הזה הוא ב-DNA של מרצ, עוד מימי רצ והמאבקים ההיסטוריים של שולה אלוני, אלא שאי אפשר להיאבק על הנושאים האחרים בלי לטפל בעניין הזה.
האם אפשר לתאר את כל פרוייקט ההתנחלויות בלי ההקשר הדתי? בלי ההקצנה הדתית, ההתחרדלות, שעברה על תנועות כמו בני עקיבא וגוש אמונים? איך אפשר להתעלם מהחיבור העמוק בין הכהניסטים על הגבעות לבין קיצוני בית שמש – אלה ואלה וההמונים שסובבים אותם ומאפשרים להם להכות ולפגוע – חולקים את אותה תפיסה של בוז תהומי למי ששונה מהם, בוז לערכים הדמוקרטים, למערכת המשפט, לחוק… ומדוע? כי להם יש מקור סמכות אחר – אלוהי, אמוני, רבני, תורני, משיחי. מי זאת בכלל איזו דורית בייניש, שתגיד להם מה לעשות? שופטת? אישה? היא אפס בעיניהם, אבק, כלום. מי זה סלים ג'ובראן? שופט? ערבי? מה זו הטומאה הזו? הוא יפסוק על מיגרון? על חברון? שבהם הסיעה שלנו ביקרה בשבועות האחרונים – הוא שאפילו לא שר את התיקווה? … הוא יגיד לנו שאסור לנו לירוק על אישה שעולה מקדימה באוטובוס, ולקרוא לה זונה?
והצדק החברתי, שכל כך יקר ללבי, שהוא מושג מפתח בסוציאליזם שלי – שעליו יצאנו לרחובות ועוד נצא בקרוב מאוד שוב – איזה מין צדק חברתי זה שלא רואה את מי שאיננו יהודי, ובעצם את כל מי שאיננו גבר יהודי אורתודוקסי? ואני שואל את שלי יחימוביץ – איפה בכל ההיסטוריה של הסוציאליזם, מצאת סוציאליזם שמתעלם מאפלייה על בסיס גזע, צבע, מיגדר? איך אפשר בכלל לדבר על סוציאל-דמוקרטיה בלי דמוקרטיה?
ולכן רק מאבק נחוש להפרדת הדת מהמדינה, יכול לאפשר לנו להיאבק במקביל על צדק חברתי, על שיוויון, על סיום הכיבוש, ועל סדר יום אזרחי דמוקרטי למדינת ישראל.
וכדי שאוכל להמשיך במאבקים האלה, כדי שאוכל להמשיך ולייצג את הערכים האלה במרצ ובכנסת, אני מתכוון להתמודד על המקום השני ברשימת מרצ לכנסת, לאחר יושבת הראש שלנו זהבה גלאון, שזה אומר התמודדות על המקום הראשון בפריימריז לקראת הבחירות הקרובות.
הבחירה בזהבה מכניסה מרץ חדש למרצ, ואנחנו כבר רואים את זה בפעילות של המפלגה, למשל בחזית החדשה שהקמנו השבוע בהסתדרות שהיא בעצם התוצאה הפוליטית הראשונה של המחאה החברתית. אני חושב שהשילוב של זהבה יחד אתי ועם אילן גילאון חברי, ושל אנשים נוספים במרצ שבאים מתוך המאבקים השונים שלנו, שהוכיחו את היכולות שלהם, הוא שילוב שיגדיל בצורה משמעותית את הכוח של מרצ בבחירות האלה.
יש לנו הזדמנות גדולה. השחקנים האחרים במגרש מפקירים את הכדור האזרחי. הדמוקרטיה בפיהם, היא סיסמה ריקה: בכנסת, בהסתדרות, ברשויות המקומיות, כולל בעיר בה אנחנו נמצאים עכשיו. בת"א… עם ראש עיר אטום, שנוהג כשליט יחיד ורואה בשיתוף הציבור מיטרד. זו לא דמוקרטיה! ולכן מרצ, בראשות מיטל להבי, הצביעה השבוע נגד תכנית המיתאר שלו שתקבע את עתיד העיר הזו לשנים רבות, כי אין בה תחבורה ציבורית ואין בה דיור בר השגה, ואין בה דמוקרטיה.
ולכן יש לנו גם כאן הרבה מה לעשות. (חזון לעיר שמתנהלת אחרת…) – וכבר מחר ייצא "אוטובוס השבת" של מרצ, ואני כמובן אהיה עליו.
עומדת בפנינו סידרה של הכרעות מול אנשים ששכחו או אף פעם לא הבינו מה זו דמוקרטיה: הבחירות להסתדרות בעוד חודשיים, הבחירות לכנסת, והבחירות לרשויות המקומיות. (עיני, ביבי, חולדאי…) – בכל המערכות האלה יש למרצ תפקיד חיוני, תפקיד ששום מפלגה אחרת לא ממלאת. זו לא רק חובתנו להתייצב בכל הכוח למערכות הללו, זו גם הזדמנות להציב את עצמנו כגורם היחיד עם השקפת עולם כוללת, עם חיבור אמיתי בין כל הנושאים והמאבקים. זו מרצ, זו השליחות של מרצ, ואני אלחם, יחד אתכם, למען חברה שפויה, דמוקרטית, וצודקת.
תודה רבה!