כנס תמיכה בניצן הורוביץ: ״להיות חופשיים בארצנו״

כנס תומכים ראשון – חופשיים בארצנו – מועדון סאבליים, סלמה 56 ת"א, 5.6.09

שלום לכם! תודה שבאתם!
"להיות חופשיים בארצנו" – זו הכותרת שלנו, של המפגש הזה, ושל הפעילות שלי בכנסת.
למה בכלל לדבר על הפעילות בכנסת, על מה שנעשה בקדנציה הקרובה – הרי רק נבחרת, אומרים לי, תחמם את הכסא כמה שנים, ואז חודש לפני הבחירות הבאות תעשה קמפיין…
אז זהו שלא! לא בשביל זה באתי.
עכשיו, על חורבות הפוליטיקה, עכשיו הוא הזמן לבנות אותה מחדש. לא לחכות עד חודש לפני הבחירות ואז להתעורר, ואחר כך לא להבין מה קרה ואיך קרה ואיך הציבור נטש אותנו.
אם אנחנו רוצים לשנות – צריך להתחיל עכשיו, ואין לנו שום רגע לבזבז – וצריך להתחיל מלמטה – מהאנשים בשטח, ומהאג'נדה.
וזה בדיוק מה שנעשה כאן נציג לכם מה בעצם הפירוש של סדר יום אזרחי, מה זה אומר, ומה צריך לעשות כדי שזה סוף-סוף יקרה.
אני מעביר את המיקרופון לשרון קנטור שתנחה את המפגש הזה, ואני אשוב ואתפוס את המיקרופון עוד חצי שעה בערך.
שרון…

———————————————

שלום וחברות חברים,
היום הזה מיוחד משתי סיבות, בעצם שלוש: קודם כל בגלל שכולנו התכנסנו כאן כדי להעיר את השמאל, ולהגיד שיש שמאל שפוי, חילוני, חופשי במדינת ישראל!
היום הוא גם יום הסביבה הבינלאומי – 5 ביוני – ואין חברה טובה, אין חברה שפויה, בלי סביבה טובה.
אבל הדבר שהכי מייחד את היום הזה, שבשום ואופן אסור להתעלם ממנו – הוא הכיבוש. היום, החמישה ביוני, הוא יום השנה לכיבוש. ואחרי אתמול, אחרי אובמה, אי אפשר להמשיך כאילו "עסקים כרגיל". זה נגמר וצריך להגיד זה בצורה הכי ברורה: כבר 42 שנה אנחנו כובשים, ומדכאים כל סיכוי לעתיד שפוי – לפלסטינים, אבל גם לנו, לישראלים.
הכיבוש הממאיר הזה אוכל את המדינה הזאת, ומונע מאתנו את השלום.
אובמה אמר שהגיע הזמן להיות כנים, הגיע הזמן להגיד את האמת, והאמת היא חדה יותר מתמיד:
הכיבוש הוא עוול נורא למיליוני בני אדם. הוא אכזרי, הוא פושע.
לא רוצים שנראה אותו, אז השבוע הם הוציאו הוראה לאסור על הנשים של מחסום ווץ' לעמוד בקרבת המחסומים ולתעד את מה שמתרחש בהם יום-יום.
לא רוצים שנרגיש אותו, ולכן הם סוללים עוד ועוד כבישים עוקפים, עוד ועוד גדרות וחומות.
לא רוצים שנדבר עליו ולכן הם ממציאים עוד ועוד חוקים שמגבילים את חופש הביטוי וחופש ההפגנה. אין כמעט יום בכנסת, בלי שעולה חוק כזה – חוק הנכבה, חוק הנאמנות, חוק הפגנת היחיד, חוק האוסר פירסום נגד מדינה יהודית-דמוקרטית.
אבל הם אלה שמדי יום הורגים את המדינה היהודית הדמוקרטית. כי המשך הכיבוש הוא הפגיעה הקשה ביותר בנו, בעתיד שלנו.

כבר היום, בין הים התיכון לנהר הירדן, יש מספר שווה של יהודים וערבים. זו האמת, והיום כאן אנחנו אומרים רק את האמת: ללא פתרון מהיר של שתי מדינות לשני העמים, שזה אומר מדינת ישראל לצד מדינת פלסטין – תהיה כאן מדינה עם רוב ערבי פלסטיני שיחיה תחת משטר של אפרטהייד בנוסח ישראלי.
לא מדינה יהודית, לא מדינה דמוקרטית, לא מדינת כל אזרחיה, לא מדינה חופשית – אלא מדינה פצועה וחבולה, מרוסקת – מוחרמת ומנודה בעולם.
הכתובת כבר על הקיר, רוב הציבור בישראל כבר מבין את זה – אבל הממשלה הרעה הזאת, של ביבי וליברמן וברק ואלי ישי – מנהלת עכשיו את הקרב הגדול נגד שתי המדינות. ואל תטעו – הקרב הזה איננו נגד אובמה, ואיננו נגד החמאס, ואיננו נגד הטרור: זה קרב נגדנו, נגד הרצון שלנו לחיות כאן בשלום, במדינה שפויה, נורמלית.
ולמען מי בדיוק מנהל ביבי את הקרב הזה? למען הביטחון? למען השיגשוג הכלכלי? למען ההשכלה והתרבות? למען האנשים שמפוטרים עכשיו מהעבודה בקצב של 20 אלף לחודש?
למען מי הוא מחסל את הסיכוי היחיד לשלום באזור הזה, למען מי? לאיזו מטרה?
אז הנה, יש לי רשימה מעודכנת למען מי – למען מעלה רחבעם, מעוז אסתר, אש קודש, גבעת חסדי השם, אלוני שילה, ועוד ועוד מאחזים, ונקודות, ומיצפים, והתנחלויות…
הוא לא נלחם אפילו למען גושי ההתיישבות, או ההתנחלויות שקרובות לקו הירוק – לא!
הוא נלחם על המאחזים הסהרוריים האלה, על נוער הגבעות הוא מקריב את היחסים שלנו עם ארה"ב.
זה מטורף… וכל כך הרבה אנשים היו בטוחים שהוא השתנה שהפעם השניה שלו בראשות הממשלה תהיה אחרת. שקולה יותר, נבונה יותר, מנוסה יותר… פףףףףף
רק חודשיים עברו מאז שהקים את הממשלה האיומה שלו, והכל מתפרק.

עכשיו נחת על הכנסת חוק התקציב יחד עם חוק ההסדרים של ממשלת ביברמן. מיקבץ אלים, מרושע, אנטי-דמוקרטי, בלתי-אנושי של גזרות ומכות והפרטות. כולם מדברים על הטלת המע"מ על פירות וירקות. אתם מבינים? גם ככה יש פה איזה 2 מיליון עניים עם ילדים שלא תמיד מקבלים את מה שהם צריכים לאכול. אז עכשיו יהיה להם גם פחות עגבניות ופחות תפוחי עץ – פחות ויטמינים – כי כל זה יתייקר ב-20 אחוז בין-לילה. אבל המע"מ על פירות וירקות הוא רק דבר אחד, ולאו דווקא הדבר העיקרי בתקציב המטונף הזה ובמה שהממשלה הזו הולכת להוריד עלינו.
הם משתמשים במילים מתעתעות. "קיצוץ רוחבי", "איזון תקציבי", וכל מיני ביטויים סתומים. מה שזה אומר באמת זה כריתה בחינוך, בבריאות, באוניברסיטה, במאבק בתאונות דרכים, בהגנה על הסביבה, בתרבות, בשמירה על הביטחון האישי – בכל מה שבאמת חשוב לנו, לאזרחים שרוצים לחיות כאן.
אז אולי יהיה מי שיגיד שהקיצוץ הזה הכרחי, כי אנחנו במשבר כלכלי…. אתם יודעים למה באמת הוא הכרחי?
כי צריך להחזיק ממשלה עם ארבעים שרים וסגני שרים. המנופחת בתולדות המדינה.
כי לפי ההסכמים הקואליציוניים צריך להכפיל את תקציב התמיכות בישיבות ובאברכים שלא משרתים בצבא ולא עובדים – הגידול הזה בתקציבים לחרדים הוא הגדול בתולדות המדינה.
כי צריך לממן איכשהו את כל השלמונים שקיבל אהוד ברק ומפלגת העבודה בתמורה להצטרפות שלהם לממשלה…
אז כשתשלמו הרבה יותר שכר לימוד בשנה הבאה, והרבה יותר על קופת חולים, וכשהרופא שלכם יגיד לכם שאין לכם בעצם צורך בצילום יקר, או באיזה ניתוח בטכניקה חדשנית, והכל בסדר, תחכו שמונה חדשים בתור לניתוח עם המכשירים הישנים, וכשהארנונה שלכם פתאום תקפוץ לשמיים, והגן הממלכתי של הילדים שלכם יבקש מכם עוד ועוד תשלומי "השתתפות הורים", וכשתתפלאו למה לא בא שום פקח כשביוב זורם לירקון, או כשיישבר לכם הלב שסוגרים מעון לחיות עזובות – אז תדעו למה כל זה קורה.
בגלל ימין אטום, קיצוני, שמוכן להקריב את כולנו, למען האינטרסים הצרים שלו. שלא אכפת לו מנשים, מהשכלה גבוהה, מחינוך חילוני חופשי, מחברה צודקת, מתרבות, מסביבה, מזכויות הפרט… ימין קיצוני שלא רוצה כאן מדינה שפויה, מדינה נורמלית.

מרצ ומפלגת העבודה התרסקו בבחירות – ואנחנו כאן אומרים אמת – כי לא דיברנו עם הציבור על הדברים האלה. המתנו, הרגנו, את הקשר הרגשי אל האנשים שלנו, כי לא דיברנו על מה שחשוב להם.
אני רוצה שנחזור אל עצמנו. שנעשה מה שטוב לנו. שנפסיק להתנצל ולהצטדק, שנפסיק לגמגם מולם, ולהרגיש כל כך חלשים ואבודים. יאוש לא יעזור לנו.
אנחנו לא חלשים. אנחנו עדיין הרוב במדינה הזאת. רוב שרוצה שלום, רוב שרוצה חינוך טוב, רוב שרוצה נישואין אזרחיים, צעירים שמנסים לעבוד, וחוששים ממה שיקרה אתם מחר, רוב שרוצה חברה צודקת, חופשית, נאורה. מדינה נורמלית,בקיצור.
אבל אנחנו לא מאורגנים, ואנחנו לא שמים את הדברים שחשובים לנו על השולחן, על סדר היום. וזו המשמעות של סדר יום אזרחי שאנחנו קובעים היום.
למשל – בכל מיני מקומות בארץ, ביותר ויותר שכונות חילוניות, יש פעילות גוברת של עמותות חרדיות שמקימות ישיבות, כוללים, גני ילדים חרדיים, מכונים להחזרה בתשובה…
החילונים מבוהלים, לא יודעים מה לעשות – ואז יוצאות קריאות – "הם לא רצויים, צריך לסלק אותם מפה"… לא! זו בדיוק הטעות שלנו.
אל מול נסיונות השתלטות חרדית, אנחנו צריכים להתארגן. לא נגדם, למען עצמנו. למען החופש שלנו.
תראו מה קורה פה – גן חילוני ממלכתי אפשר לפתוח רק אם יש 30 ילדים בשכונה. גן חרדי פותחים גם לעשרה ילדים, וכל מיני עמותות ורשויות משלימות להם את התקציב – על חשבוננו כמובן. לכן גנים חרדיים צצים בכל מקום, קרוב – וגם הורים לא חרדים – אלא סתם מסורתיים, או אפילו חילוניים – שולחים לשם את הילדים. הגן קרוב, לא צריך להסיע את הילדים, הגן מרווח, הטיפול טוב… ואז הילד חוזר הביתה ומתחיל לקיים מצוות…
ומה אנחנו אומרים? תנו גם לנו גן, גן חילוני – בדיוק כמו להם! הרי בסופו של דבר זה הכסף של כולנו!
הם מקבלים גן חרדי גם לעשרה ילדים, אז אני רוצה גן חילוני לעשרה ילדים חילונים. ואותו דבר בבתי הספר – למה הילד שלי צריך להצטופף בכיתה עם 40 תלמידים, ברמת חינוך נמוכה, מיתקני חינוך מוזנחים, בלי תקציב – כשבבתי ספר חרדים, הכיתות קטנות יותר, יש ארוחת צהריים, יש הסעה מהבית וחזרה
מה זה? למה האפליה הזאת? ועוד על חשבון מי??
למה בחור שלומד בישיבה, ואחר כך ממשיך לשבת בה כל חייו, בלי לעבוד, מקבל תמיכה מיוחדת מהמדינה, ולעומת זאת סטודנט, אחרי שלוש שנים בצבא, צריך לשלם 20 או 30 אלף שקל שכר לימוד, וכמובן שגם צריך לעבוד, לשלם שכר דירה, להתקיים – כי הרי אין שום שכר חודשי מהמדינה לסטודנטים, רק כדי שימשיכו ללמוד, כמו שנותנים בכוללים…
למה?
למה אם אני מכיר בת זוג בחו"ל , או בן זוג – במקרה שלי… – ואנחנו רוצים לחיות בארץ, רוצים להתחתן, להקים משפחה – אנחנו לא יכולים לעשות את זה? כי למשך שנים לבן הזוג הזר לא יהיו פה שום זכויות, אפילו לא ביטוח רפואי!?
למה שבא בן אדם, שעולה לארץ, מתוקף חוק השבות, שמקבל אזרחות ישראלית, ורוצה לחיות כאן, כיהודי – לא מכירים בו ברבנות, ומעבירים אותו שבעה מדורי גיהנום, אצל הדיינים הכי קיצוניים, לצרוך הגיור?
למה מתעללים ככה באתיופים, יהודים, אפילו דתיים, עם כל הסבל שלהם – שם באפריקה, ופה בקליטה האומללה שלהם – יש איזה רב, שככה בחשאי מוכן לחתן אותם, כי עבור הרבנות הם לא יהודים? למה מתעללים בהם?
למה מגרשים מהארץ הורים של חיילים בצה"ל? בשביל למות למען המדינה הזו הם חיילים טובים, אבל ההורים שלהם לא רשאים לחיות כאן אתם?
ומי בכלל קבע שהקיצונים בקיצוניים יחזיקו את המפתחות לשער הכניסה לעם היהודי? למה לרפורמים וקונסרווטיבים – רוב היהודים בארה"ב למשל – מתייחסים כאן כיהודים סוג ב'? את הכסף שלהם יודעים לקחת, אבל להכיר בנישואין שלהם, בגיורים שלהם, בחינוך שלהם – חס וחלילה!
אם היתה לנו זכות בחירה, חופש בחירה, והיינו יכולים לבחור בין הרבנות החשוכה הזו, לבין דרך אחרת לפי המצפון שלנו – אז ניחא. שיעשו איך שהם רוצים ואנחנו נעשה איך שאנחנו רוצים. אבל לא. אין לנו חופש בחירה – אנחנו צריכים לנסוע לקפריסין או לטורונטו.
ועכשיו רוצים להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים. לחזק אותם. מחרתיים תעלה בממשלה הצעת חוק של "דגל התורה" שבתי הדין הרבניים יוכלו לעסוק גם בנושאים אזרחיים – חוזים, נזיקין, מקרקעין. ואתם יודעים שלפי דין תורה, אישה פסולה לעדות… גם חילוני ☺
אסור לתת לזה לעבור!

המפתח לכל העניין הוא הפרדת מהמדינה. זה העניין, וזה השורש. ואסור להרפות מהמאבק הזה. אנחנו שגינו שגיאה חמורה שהפסקנו להילחם על הפרדת הדת מהמדינה. הענקנו למימסד החרדי את המדינה על מגש של כסף – תרתי משמע… וזה המפתח לפתרון – צריך לנתק את המפלגות החרדיות, את העמותות החרדיות, את המימסד החרדי מעטיני התקציב הממלכתי. המימסד החרדי הזה צובר על חשבוננו, ובעזרת הכוח הזה אחר כך נילחם בנו!
תראו מה קורה בצה"ל. עמותות חרדיות ולאומניות מממנות סופי שבוע של "יהדות" לחיילים בחברון, באלון מורה, והחיילים חייבים להשתתף, בפקודה!
רבנים צבאיים, מתנחלים, מתדרכים חיילים לפני יציאה לפעילות מבצעית, מסיתים אותם, שוטפים להם את המוח, שולחים את חיילות הבקו"ם הביתה שדתיים מתגייסים, מעודדים חיילים לצאת מאירועים כשאשה מדברת…
והחולי הזה, הקיצוניות הזו מתפשטת – קווי "מהדרין", אוטובוסים נפרדים לנשים ולגברים, סילוק נשים מקרונות רכבת כי מתפללים שם, שכונות לחרדים, ערים לחרדים.
מתי בפעם האחרונה שמעתם שמתכננים "עיר חילונית חדשה"? מה פתאום. לא יעלה על הדעת. הרי זו גזענות, נכון? אבל "עיר חרדית", זה בסדר – איזה מין דבר זה, "עיר חרדית"?
אבל ברמת אביב, כשהתושבים אומרים "אנחנו רוצים לשמור על אורח חיינו, על החופש שלנו, אנחנו רוצים תקציבים למרכז תרבות, לקולנוע בשכונה, אנחנו לא רוצים שינסו להחזיר את הילדים שלנו בתשובה באמצעות כספי המיסים שלנו" – אז אומרים להם שהם גזענים, אנטישמים…
אז איך עושים את זה? איך מתארגנים? הדתיים והחרדים מאורגנים. יש להם נציגים, יש להם תקציבים, מוסדות… ומה יש לנו, איזה ארגון יש לנו? איזה כוח פוליטי?
כל עוד לא יהיה לנו כוח פוליטי, סביב האג'נדה הזו שלנו, אז לא נוכל להשפיע. לא נוכל לקבל גני ילדים, לא נוכל להוריד את שכר הלימוד ולקבל תמיכות בסטודנטים, לא נוכל לקבל הטבות לזוגות הצעירים שלנו – כמו שמקבלים זוגות צעירים חרדים באותן "ערים חרדיות".
(יושב לא רחוק ממני בכנסת ח"כ חרדי שמתעסק רק בזה – "לסדייר שיכון" – והוא מסדר, ועוד איך. מישהו פעם סידר לכם דירה איפוא שהוא? סתם אתם חושבים ש"ס דרשה את משרד השיכון ואת משרד הפנים?)

כשאנחנו מדברים על סדר יום אזרחי – אנחנו מדברים גם על המקום שבו זה אמור לקרות, והמקום הזה הוא סביבת החיים שלנו. קודם כל בעיר.
היום הוא יום הסביבה הבינלאומי – ובעניין הזה פשוט מדהים לראות, עכשיו אני רואה את זה מהכנסת, את "השילוש הקטלני" של אגו, אטימות, וטיפשות – ביחס לפתרונות הסביבתיים והצעות החוק שאנחנו מציעים.
מחרתיים תדון הממשלה בארבע הצעות חוק שהגשתי – חלקן יחד עם חברי כנסת אחרים. בשבועות האחרונים כל ההצעות הללו, יחד עם הצעות של חברי כנסת אחרים, נדחו, ומחרתיים עולים הערעורים.
ובואו תראו את הצעות החוק שהממשלה הזו מסרבת לקבל:
אנרגיה מתחדשת – חוק שקובע מעבר הדרגתי של המשק לחשמל ירוק, חשמל ממקורות נקיים, מתחדשים כמו שמש, רוח. הממשלה מתנגדת.
חיסכון בחשמל – חוק שקובע כללים להתייעלות אנרגטית במוסדות ציבור, ויכול לחסוך מיליונים. הממשלה מתנגדת.
חוק החסכמים – חוק שמחייב התקנת חסכמים על הברזים במוסדות ציבור כדי לחסוך מים. הממשלה מתנגדת.
צער בעלי חיים – חוק שמגדיר מהי "התעללות" בבעלי חיים, כדי שאפשר יהיה להרשיע מתעללים בחיות, שעכשיו מצליחים להתחמק כי החוק מעורפל. הממשלה מתנגדת.
וכל ההתנגדויות האלה של הממשלה לחוקים הסביבתיים היא לא מקרית. זה חלק ממדיניות רחבה של העדפת המזהמים הגדולים, של מחדלים בקידום תחבורה ציבורית מתוחכמת, של הרס השטחים הפתוחים והטבע לטובת אינטרסים של בעלי הון ונדל"ן.
אל תאמינו לתשדירים על החיסכון במים והחיסכון בחשמל והמאבק בתאונות דרכים – זה הכל כיסוי תחת. הממשלה הזו לא עושה כלום בעניין המים, כלום בעניין אנרגיה, כלום בעניין התחבורה המזעזעת, וכלום למען הטבע ובעלי החיים.

ומי שחושב שסביבה טובה זה מותרות, אז הוא לא מבין עד כמה זה קריטי לחיים שלנו. לא רק הזיהום של האוויר, הים, האדמות וההפקרות בטיפול בחומרים מסוכנים. אלא הזמן שאנחנו מאבדים בפקקים, ההון שאנחנו מוציאים על הרכב והחניה, התאונות המטורפות, התשתיות העצומות לכבישים ומחלפים , במקום לרכבות, לאוטובוסים חשמליים, לאופניים.
וכשכבר משקיעים את הכסף, למשל עושים שיפוץ כזה ענקי באבן גבירול, אז עושים את שביל האופניים על המדרכה – גם רע להולכי רגל וגם רע לאופניים…
תחשבו כמה הרבה יותר טובה העיר שלנו היתה יכולה להיות, עם תחבורה ציבורית יעילה, שקטה, נקיה, כמו בחו"ל… עם שבילי אופניים ועמדות להשכרת אופניים, עם מדרכות רחבות, עם גינות קטנות בכל שכונה, עם מערכות סולריות על כל גג שמספקות אנרגיה לבית, עם מערכת למיחזור המים האפורים…, עם הפרדת אשפה ומיחזור… ועם דיור בר השגה!
העיר לא צריכה להיות עיר מחולקת בחדות בין מגורי עשירים במיגדלים עם דירות של 300 מ"ר, ושכונות של עוני. עיר זה מפגש של אנשים מכל הסוגים. סוד הקסם של עיר טובה זה כשאתה פוגש אנשים שלאו דווקא דומים לך, שכולם מכבדים את כולם…

– – – – – – – – – – – – – – –

דיברנו איתכם היום על דת ומדינה, על תרבות, על סביבה, על השלום, ועל צדק חברתי – והכל מתחבר לאג'נדה אחת, לתוכנית פעולה אחת. יש פה אנשים מכל מיני מקומות ומפלגות – לדעתי רובכם בכלל לא ממפלגה כלשהי
מאז הבחירות נפגשתי עם מאות אנשים, הקשבתי בתשומת לב. ואני לא זוכר תקופה שבה כל כך הרבה אנשים מרגישים שחייבים לעשות משהו, שזה הזמן, דווקא עכשיו, להרים ראש.
אז לאן אנחנו הולכים מכאן?
אנחנו הולכים לעבוד.
זה הזמן להתארגן ולהשפיע – לא לחכות לבחירות. דווקא עכשיו, לא הרבה אחרי הבחירות, צריך לבנות משהו חדש. לעבוד מהשטח, מלמטה. וזה מה שאני מתכוון להוביל בחודשים הקרובים.
כדי שתהיה בינינו תקשורת טובה יותר, ישירה יותר, כדי שעוד ועוד אנשים יוכלו להתעדכן בפעילות, להצטרף לאירועים שלנו, להציע רעיונות חדשים – אנחנו משיקים את אתר האינטרנט החדש, אינטראקטיווי לגמרי.
האתר יעלה ממש בשבועות הקרובים ויאפשר לכל אחד לקחת חלק בעשייה.
אנחנו מעדכנים את רשימות התפוצה שלנו, במייל, עם הפניה לאתר, ואני אומר לכם שזה יהיה אתר פוליטי מהטובים בארץ.
אתם תראו אותנו בפייסבוק ובטוויטר, וכמובן בתקשורת הרגילה, ואני מקווה לראות אתכם בפעילות שנארגן. חלק מהפעילות מופיעה בגלויות שיחלקו לכם ביציאה. אירועים אחרים יהיו באינטרנט ובתקשורת.
תראו חברים, אין לנו משאבים, ואין לנו מנגנון, אבל יש בנו המון המון תקווה. מי שהרים את הארוע הזה אלה כמה אנשים עם מיטען עצום של רצון טוב, ואני רוצה לתת להם כאן את הקרדיט שמגיע להם – כי הם עבדו חזק מאוד:
נעמה סלומון
שי אבן
טל רונן
דרור מורג
סני
עמי פינדלינג
איתמר ברודרסון
ועוד רבים וטובים
ואנחנו צריכים עוד אנשים, ועוד עזרה. אנחנו צריכים אתכם כדי שתעזרו לנו לשנות. אנחנו זקוקים לכם, לכל אחד ואחד מכם, כדי שמשהו יקרה כאן! אנחנו זקוקים למתנדבים בתחומים השונים, לרכזי פעילות, למומחים לתחומים שונים, ובעיקר, אנו זקוקים לכם שתפיצו את הבשורה – את המסר של השינוי, את התקווה – כי מגיע לנו משהו טוב יותר.

סדר היום האזרחי שלנו יכול להפוך לסדר היום המרכזי בשיח הציבורי בישראל. אנחנו יכולים, ביחד, לשנות את פני החברה הישראלית. יגידו שאני תמים – אז אומר לכם שיש בי תקווה. ובלי תקווה לא יהיה שינוי. והשינוי הזה דרוש כדי שבאמת נרגיש כאן שווים, בטוחים, וחופשיים. זה החזון שלי, זה החזון שלנו, וזו המטרה המשותפת שלנו.
ואומר לכם דבר אחרון, מכאן רק נעלה ונעלה – עד שבאמת נהיה, חופשיים בארצנו!
תודה רבה