יחד, כל הדרך

מניסיון: מתי יודעים שקמפיין נכנס לתאוצה? כשאנשים ניגשים ורוצים לתרום כסף. זה מה שקורה לנו עכשיו. במפגשי תושבים, בסיורי רחוב, בקניונים ובשווקים – אנשים ניגשים ובלי יותר מדי פטפוטים מצהירים שהם רוצים לעזור, בכסף, וחלקם אפילו שולפים מהכיס כמה מאות שקלים. ואגב, אסור לנו לקבל מזומן…
כן בטח, עדיף היה בלי זה. ובכלל, עדיף שהיו לנו מיליונים, והיינו מציפים את העיר בשלטי פירסום וכובשים את העיתונים והאתרים במודעות קנויות. הרי זה בדיוק מה שעושה חולדאי, ואפילו לא מתקציב הבחירות הרשמי שלו, אלא פשוט מתקציב העירייה שמגוייס כולו כבר חודשים ארוכים לקמפיינים הפוליטיים של ראש העיר. על חשבוננו כמובן.
אבל אין לנו תקציבים כאלה. יש לנו אתכם. ואתם הרבה יותר טובים מקבוצת המאכערים ובעלי האינטרסים שנהנים מהקירבה לצלחת הגדושה של ראש העיר הנוכחי. אנחנו לא משלמים לפעילים שלנו, ולא מבטיחים לכם זיכיון לחניון או מגרש למיגדל. אתם באים כי אתם שותפים אתי בדבקות במטרה ובאמונה בצדקת הדרך שלנו. וזה לא רק מרגש ואמיתי, זה גם חזק. עם זה אפשר לנצח.
המאבק צמוד, והכל פתוח. אלה לא רק הסקרים שמצביעים על הפרש קטן מאוד (42%-37%), ולא רק התוצאות המעודדות שאנחנו מקבלים במדגמי הטלפונים מאלפי אנשים. אלא זה בעיקר מה שאנחנו מרגישים בשטח, במפגשים עם התושבים. המון חום, והמון אופטימיות.
אני רוצה לשתף אתכם בתחושות האלה. אני פוגש מדי יום מאות אנשים. אלפים בשבוע. ואני עושה את זה כבר חצי שנה. אני חושב שנפגשתי ושוחחתי כבר עם עשרות אלפי אנשים. זו חווייה מטלטלת. אני שומע מהם, מכם, ואני רואה במו עיני, דברים שלפעמים גורמים לי לזעזוע. עוולות ומצוקות, שאפילו כחבר כנסת חברתי פעיל, לא ידעתי על קיומן.
ויחד עם זה, ולפעמים מאותם אנשים ממש, אני מקבל המון עידוד ותמיכה. ואני אומר לכם את זה בצורה הכי ישירה: אם לא הייתי מקבל את החיזוק הזה מהאנשים, כל יום, היה לי קשה להמשיך במירוץ המתיש הזה, מול יריבים שלא בוחלים בשום דבר. ומה שאני שומע מהאנשים, לא רק שמעודד אותי, אלא גם מוכיח לי שהתנועה שלי, מרצ, ואני נמצאים בדרך הנכונה.
אני גם רואה במהלך הקמפיין את ההתפתחות, לפעמים מאוד מהירה, של רעיונות מקוריים שאנחנו מעלים: הפתרונות למחירי הדיור, בנייה ציבורית, שכירות לטווח ארוך, מערכת התחבורה החשמלית שאנחנו מציעים, התוספת לתקציב לחינוך, היוזמות לדרום העיר… הרבה פעמים, בהתחלה, אני נתקל בהסתייגות, או במה שקוראים בחמיצות – סקפטיות. אנשים סקפטיים. מתקשים להאמין, מתקשים לאמץ שינוי, מתקשים להאמין באפשרות של שינוי. אבל אני רואה שככל שאני ממשיך לחתור קדימה, הרעיונות האלה הולכים ומתפשטים, וחודרים לשיח הציבורי, ומעצבים אותו ולוקחים אותו למקומות חדשים. ואני גאה בזה מאוד.
עכשיו הגענו למה שקוראים "הישורת האחרונה". זה הזמן לתרום – בקישור הזה – כל אחד לפי יכולתו. גם תרומה קטנה היא בעלת משמעות גדולה. חולצות, שלטים, מדבקות, פירסום, דוכנים – הכל עולה כסף, וכל תרומה שמגיעה עכשיו הולכת ישירות ובמהירות לפעילות השטח שלנו.
זה הזמן גם להתנדב. להצטרף לסיורי השטח שלנו בכל רחבי העיר ולחלק יחדיו את החומרים שלנו. כל המידע על הפעילות נמצא כאן. זה הזמן לתלות עוד שלטים על המירפסות, לכתוב בפייסבוק, להפיץ את המיילים שלנו (כולל המייל הזה), ובעיקר להחדיר באנשים סביבכם את ההכרה שהשינוי אפשרי. יש לנו דרך וחזון, יש לנו תכניות מפורטות ורעיונות חדשניים, יש לנו רשימה מצויינת והמון אנשים טובים, ועם בסיס כזה – הכל אפשרי.