ליברל – גיליון פברואר 2016
ניצן הורוביץ
״אתם לא תתמכו בי כי אני לא רוצה את הכסף שלכם״, הטיח דונלד טראמפ ביהודים. והוא צודק: היהודים לא יתמכו בו. אבל אין לזה קשר לכסף, אלא לנימה האנטישמית העולה מדבריו, ולחשדנות הבסיסית של רוב היהודים כלפי הימין האמריקאי. אמנם הפוליטיקה היא רכבת הרים של תהפוכות והפתעות, אך אופן ההצבעה של היהודים בארה״ב לא משתנה אף פעם, ממש כמו צבעו הירוק של הדולר. אין שום דמיון בין המהגר דובר היידיש, שזה עתה נפלט מאליס איילנד אל סדנאות היזע של הלואר איסט סייד, לבין נינו, הפרקליט המקושר, בוגר הרווארד, המתרווח לו במסעדת פיוז׳ן מדוברת, מלבד עניין אחד: שניהם מצביעים תמיד שמאלה, למועמדי המפלגה הדמוקרטית. כך עשו כל חייהם. זו עובדה מפליאה, אך היא עומדת במבחן הדורות כצוק איתן. אין לה מקבילות ואין לה חריגים.
הנתונים חד-משמעיים: במאה השנים האחרונות נערכו 25 מערכות בחירות לנשיאות. ב-24 מתוכן קיבל המועמד הדמוקרטי את הנתח הגדול של הקול היהודי, בדרך כלל בהפרשים עצומים. ובכל זאת, מה היתה אותה פעם בודדת במאה שנה, שבה לא זכה המועמד הדמוקרטי בקולותיהם של רוב היהודים? זה קרה ב-1920, כאשר המוני יהודים נתנו את קולם למועמד שמאלי אף יותר: המועמד העצמאי יוג׳ין דבס, סוציאליסט אדום, שכמוהו לא ראתה אמריקה מעודה. אגב, דבס הוא גיבורו הנערץ של המועמד היהודי ברני סנדרס.
היהודים הם בעלי תודעה של קבוצת מיעוט. הם ליברלים וסולדים מהזהות הנוצרית הפונדמנטליסטית של חלקים בימין. מסגרות החינוך והתרבות שלהם הן בעלות צביון פלורליסטי מובהק. הקול היהודי, אם כן, מונח לבטח בכיס הדמוקרטי. אבל לאו דווקא הכסף היהודי. זו נקודה מרתקת. למרות שהיהודים הם פחות מ-2 אחוזים מהאוכלוסיה, הרי ברוב מערכות הבחירות בשני העשורים האחרונים, כמחצית מכספי התרומות לקמפיינים התקבלה מיהודים: עדות בלתי-רגילה למעמדם והשפעתם. ובניגוד חד להצבעה בקלפי, הכסף היהודי מתחלק בצורה הרבה יותר מאוזנת בין שתי המפלגות. או כמו שעסקן יהודי בכיר הסביר: אנחנו לא שמים את כל הקניידלאך באותה צלחת.
כניסתו של שלדון אדלסון לזירת המימון הפוליטי, חיזקה את המגמה הזו. אדלסון הפך לדמות מפתח בימין האמריקאי. ההערכה היא שבמערכת הבחירות האחרונה, ב-2012, אדלסון תרם כ-150 מיליון דולר למועמדים רפובליקאים, ובראשם מיט רומני. אלה סכומים חסרי תקדים בהיסטוריה האמריקאית מצד תורם בודד. אך מפתיע ככל שיישמע, גם הכסף הגדול הזה, לא מצליח להטות ימינה את הקול היהודי.
רבים ניסו לעשות זאת, וכולם כשלו. גם הפעם נסיון כזה מועד לכשלון חרוץ. מועמדים רפובליקאים כמו טד קרוז או מרקו רוביו, ובוודאי טראמפ, לא יזכו בקמצוץ מהקולות היהודיים שתקבל קלינטון. ומה בעניין נשיא יהודי? סנדרס יוצר כעת סחף בבסיס התמיכה הצעירה בקלינטון, אך קשה להאמין שייבחר. גם סיכוייו של מייקל בלומברג, לשעבר ראש עיריית ניו-יורק, לרשום נצחון ראשון בהיסטוריה של מועמד עצמאי, אינם גבוהים. מה שמשאיר את ג׳ו ליברמן, שהתמודד בשנת 2000 לצדו של אל גור, כיהודי היחיד שהצליח בכלל להתקרב לבית הלבן. ואם כבר ליברמן, אז הנה דוגמא למה שנחשב באמריקה ״הומור יהודי״ : לאחר שהפסיד ולא נבחר כסגן נשיא, חזר ליברמן הביתה בפנים נפולות. אל תהיה עצוב, אמרה לו אשתו. פה אצלי אתה תמיד תהיה סגן הנשיא.