משמעות ההחלטה לא לאפשר לערוץ 10 לפרוס את חובותיו הייתה אחת: לבצע סיכול ממוקד בערוץ תקשורת ממניעים פוליטיים וציניים. ההוכחה לכך שמדובר במהלך פוליטי, היא המשמעת הקואליציונית שהטילה לשכת ראש הממשלה על הח"כים. נתניהו פעל מתוך נקמנות וניסה לחסל חשבונות עם ערוץ 10, עקב התחקירים של הערוץ על "ביבי טורס" – הנסיעות הבזבזניות של רה"מ ואשתו לחו"ל – ועל מעללים של שרים מסויימים בממשלתו. למרות הניסיון המכוער, בעקבות חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, אישרה הרשות השנייה את המשך הזיכיון של הערוץ עד סוף שנת 2012 והצילה אותו מסגירה.
ההחלטה שהתקבלה על ידי הרוב הדורסני האוטומטי שיש לממשלה, צריכה להיבחן בקונטקסט הרחב יותר במסגרת הגל האנטי דמוקרטי ששוטף את הכנסת בניצוחה של ממשלת ביבירמן. הממשלה מנסה להשתיק כל מוקד של ביקורת חופשית ולגיטמית: החל מבית המשפט העליון, דרך אירגוני החברה האזרחית וכמובן איך לא, כלי תקשורת שלא סרים למרותו של ראש הממשלה ומוצאים לנכון לבדוק, לחקור ולבקר את התנהלותה של הממשלה, של שריה ושל העומד בראשה.
נראה כי נתניהו ניסה לחסל את ערוץ 10 כדי להגיע לבחירות עם ערוץ בודד, מפוחד ומאויים. אין זו הפרזה: חיסול ערוץ 10 היה יכול להיות המסמר בארון הקבורה של החברה החופשית בישראל. הצלתו-הצלתנו.