לאור התמורות שחלו בחוק הישראלי מאז שנת 1992 ועד היום, ולנוכח הפגיעה התכופה בקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טראנסג'נדרים וביסקסואלים) בגין נטייה מינית או זהות מגדר, בדרך של הפליה והתנכלות, הגיעה העת לתקן את חוק הפרשנות, התשמ"א–1981. מעבר למשמעות המשפטית, בכוחו של שינוי זה להשפיע גם מבחינה חינוכית וחברתית.
מוצע בהצעת חוק זו לקבוע כי בכל מקום בדין הישראלי בו קיימת התייחסות לאיסור הפליה יתווסף האיסור על הפליה מטעמים של נטייה מינית או זהות מגדר. באופן זה לא יהיה צורך בעתיד לשנות כל חוק בנפרד.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והאופן שבו פורש בפסיקה, מעגנים בישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, את זכויות האדם, ובכלל זה את הזכות לכבוד, לשוויון, לפרטיות ולצנעת הפרט. מזכויות יסוד אלה נגזר הכלל המשפטי של איסור אפליה, בין היתר, על רקע של נטייה מינית וזהות מגדר. כלל זה השפיע לאורח השנים על דברי חקיקה שונים.
הצעת חוק זו מבקשת להרחיב את הכללים שכבר קבועים כיום בחקיקה כדי שבכל מקום שבו אסורה או תאסר בעתיד הפליה, יראו בהפליה על רקע של נטייה מינית או זהות מגדר כאסורה גם אם לא צוין כך בפירוש. אם זאת, כיוון שחוקים שונים עוסקים בסוגים שונים הפליה, מוצע לאפשר גמישות בפרשנות החוק כך שככל שמטרות החוק או הסעיף האוסר את ההפליה נועדו להגן גם על קהילת להט"ב לא יהיה צורך לציין זאת בפירוש בחוק, אולם במקום שהחוק לא נועד להגן על קהילות אלו, לא תיקרא לתוכו ההוראה המוצעת שבחוק הפרשנות.