כספים ללא דורש הם כספים המוחזקים בידי צד שלישי, כאשר לא ניתן לאתר את בעליהם, או זהותם אינה ידועה או שבעליהם אינם מודעים לקיומם. לעתים מדובר בכספים שהיו בבעלותו של אדם, ושלאחר פטירתו אין לבני משפחתו מידע בדבר אותם נכסים כספיים, או שאין להם דרך לאתרם. במקרים אחרים, ייתכן שנפטר אדם ולא הותיר אחריו יורשים או צוואה. כיום אין בישראל מאגר מידע מרכזי, המרכז בתוכו נתונים לגבי כספים ללא דורש, ואולם לפי הערכות מדובר במיליארדי שקלים. מאגר מסוג זה קיים במספר מדינות בעולם, וביניהן אוסטרליה וארה"ב.
בחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח–1978 (להלן – חוק האפוטרופוס הכללי), אין הגדרה התוחמת בזמן את המועד שבו על מוסדות פיננסיים – דוגמת בנקים, קרנות גמל וחברות ביטוח – להתייחס לנכס כאל "נכס עזוב", כפי שהוא מוגדר בחוק האמור, ולהודיע על כך בהתאם לאפוטרופוס הכללי. נכסים אלה עשויים להיות כספים שהופרשו לקרנות פנסיה, לקופות גמל, לקרנות השתלמות, לפוליסות ביטוח חיים, ביטוח מנהלים וכדומה. כמו כן, מדובר גם בחשבונות בבנקים שלא נרשמה בהם פעילות לאורך שנים, בתוכניות חיסכון לסוגיהן, בכספי פיצויים שלא נפדו, בדיבידנדים, במניות וכו'.
מעבר לכך, ועל אף הנחיות משרד האוצר בדבר טיפול בכספים ללא דורש, לפיהן על המוסדות הפיננסיים להשקיע מאמצים ולאתר את בעלי או יורשי הכספים, לא אחת הם אינם פועלים כאמור. אם אין די בכך, הרי שלעיתים מתקבלות טענות קשות כנגד מוסדות פיננסיים, שעל פי חשדות משתמשים בכספים הנפקדים לצורכיהם המסחריים.
הצעת חוק זו נועדה לתת מענה למצב בעייתי זה: מוצע לתקן את חוק האפוטרופוס הכללי, ולקבוע כי שר המשפטים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע הוראות לעניין הקמה וניהול של מאגר מידע בדבר כספים ללא דורש, ובכלל זה הוראות לעניין סוג המידע שניתן יהיה לקבל ממאגר המידע, הגורמים שיהיו רשאים לבקש מידע ודרכי הפנייה לקבלת המידע. עוד מוצע לקבוע חובת דיווח על כספים ללא דורש, שתחול על מוסדות פיננסיים: בהתאם לכך, מוצעים תיקונים עקיפים בפקודת הבנקאות, 1941, בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005, ובחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981. תיקונים אלה נועדו לחייב את המוסדות הפיננסיים המוסדרים בחוקים האמורים לדווח לאפוטרופוס הכללי על כספים ללא דורש, הנמצאים תחת ניהולם.
הצעת חוק זו מבוססת על הצעת חוק חובת הדיווח של מוסדות פיננסיים על כספים ללא דורש, התשס"ח–2008, שהגיש חבר הכנסת משה כחלון בעת כהונתה של הכנסת השבע-עשרה. הצעת החוק התקבלה בדיון מוקדם, ונדונה בוועדת הכלכלה של הכנסת. הגם שהוועדה קיימה מספר דיונים בהצעת החוק, במסגרתם נשמעו הערות מצד גורמים שונים, הוגשו ניירות עמדה והוכנסו בה שינויים רבים, היא לא סיימה את דיוניה לצורך הכנת הצעת החוק לקריאה ראשונה. בהצעת חוק זו משולבים תיקונים שונים עליהם הוסכם במהלך דיוני ועדת הכלכלה כאמור.