(תמונה: ביקור בבית החולים הישראלי באוקראינה – 4.4.22).
אני מתרגש לדבר אתכם כאן בטקס הזיכרון לשואה ולגבורה של בית החולים שדה "כוכב מאיר". תודה גדולה למנהל בית החולים שדה מר שמעון סבח, לראש המשלחת ד"ר מיכל מקל, לסגן ראש המשלחת פרופ' אלעד קטורזה, למנהל חטיבת בתי החולים הממשלתיים במשרד הבריאות ד"ר דודו דגן ולמארגני הטקס. זה חשוב במיוחד.
אין עוד אירוע שעיצב את דרכה של המדינה ושל האנשים שחיים בה כמו השואה. מהזוועות של אושוויץ ושל בירקנאו, של הגטאות ומחנות הריכוז, אי אפשר להתעלם.
כל עדות לזוועות השואה מזעזעת אותנו מחדש ומכווצת לנו את הבטן. כששומעים את הסיפורים קשה להבין איך הניצולים שרדו את זה, לא ניתן לדמיין בכלל את התופת שהם עברו.
הרופא והפילוסוף היהודי ניצול השואה ויקטור פרנקל כתב: "סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד. זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו."
היהודים שחיו בשואה עברו את הדברים הקשים ביותר שניתן בכלל להעלות על הדעת. גיהינום אמיתי. וברגעים האלה, הקשים ביותר של קיומם, הם צפו על העתיד כדי לשרוד. הם חלמו על מקום בו היהודים יוכלו לחיות בבטחה. על חיים ללא גזענות ואנטישמיות, בלי שנאה ופחד. חיים של חופש ואושר ורווחה. על עולם בו קדושת החיים היא הערך העליון.
אלה בדיוק הערכים שעומדים בבסיס הפעילות שלכם באוקראינה – קדושת ערך האדם, הדאגה לחלש, הסולידריות. הפעילות שלכם בבית החולים שדה היא הגשמה של החלום הזה.
מזוועות השואה אנחנו לומדים על כמה קריטי לחיות במדינה בה יש לך ביטחון, על חשיבות הסיוע לפליטים, סיוע שמציל חיים, ועד כמה חשובה התמיכה ממדינות העולם בעת המשבר. הפרויקט המדהים הזה – "כוכב מאיר", הוא דמותה היפה של ישראל שמגשים את כל הערכים האלה. זאת ישראל שאנחנו יכולים להתגאות בה – צודקת, מוסרית, חומלת.
חלק מאלו שחוו את זוועות השואה לא שרדו כדי לראות את העתיד שהם חלמו, וחלק מהם שרדו את השואה והגיעו לארץ ישראל, כדי להגשים את חלומם. עלינו לשמור על החלום הזה מכל משמר, החלום ששמר עליהם בחיים בזוועות השואה. החלום הזה, העתיד שהם ראו, צריך להיות המצפן שלנו בעיצוב והובלת המדינה קדימה.
אנחנו גדלנו במדינה בה כמעט כל אחד מכיר ניצול או ניצולת שואה באופן אישי. בה בכל יום השואה פוגשים ניצולים ושומעים את סיפוריהם. על הקשיים והחלומות, התקוות והזוועות. בבית הספר, בצבא או בכל מסגרת אחרת, ניתנה לנו הזכות לפגוש את הגיבורים האלה ולשמוע מפיהם ישירות.
אבל האמת היא שהדור הזה, של ניצולי השואה, הולך ונעלם. לא רחוק היום שעל השואה יהיה ניתן לשמוע רק מסרטים, ספרים וסיפורים. החובה שלנו עכשיו היא להקשיב לניצולים כל עוד אפשר. להקשיב ולזכור, כדי שנוכל להעביר את הידע והסיפורים הלאה לדורות הבאים.
ויש לנו עוד חובה גדולה כלפי הניצולים – לדאוג להם ולרווחתם. האנשים האמיצים האלה, ששרדו את התופת הגדולה והגיעו לישראל כדי להגשים את חלומם, צריכים לקבל מאיתנו את היחס הטוב ביותר. הם לא חלמו על חיים בבדידות ובעוני, הם חלמו על חיים של קהילה וסולידריות חברתית וזאת חובתנו לקחת חלק בהגשמת החזון הזה.
לצערי מדינת ישראל נכשלה פעמים רבות בדאגה לניצולי השואה, אסור לנו להיכשל שוב.
גם לנו, במערכת הבריאות, תפקיד חשוב במאמץ הזה. אנחנו פוגשים את ניצולי השואה במקומות רבים – בקופות החולים, בבתי החולים, בשירות הגריאטרי, במערך בריאות הנפש ועוד. האתגרים הבריאותיים הם חלק משמעותי מחיי הניצולים, וזאת חובתנו לתת להם את השירות הטוב, הרגיש והנגיש ביותר שניתן.
כשאני רואה את הפעילות שלכם באוקראינה במסגרת המבצע המדהים הזה, אני נזכר איזה אנשים נפלאים יש לנו במערכת הבריאות הציבורית, וזה עושה אותי קצת יותר אופטימי, אפילו ביום קשה כמו זה.
תודה