התכנית הכלכלית האלטרנטיבית של מרצ ליציאה ממשבר הקורונה

תקציר – תכנית כלכלית אלטרנטיבית:

שינוי פרדיגמה סביב שבעה עקרונות המהווים חלופה ברורה למדיניות הממשלה:
1. סבסוד מקומות עבודה במקום דמי אבטלה וחל"ת. חלק מהמודל הגרמני.
2. מענקים אוניברסליים ופשוטים במקום סלקטיביים וסבוכים.
3. השקעה במערכות חברתיות (טיפוח המיגזר הציבורי, בעיקר עובדי החזית החברתית) וצמצום העוני במקום קיצוצים מיותרים.
4. הכנת מערכת החינוך ללימודים בצל הקורונה.
5. הפחתת יוקר המחייה.
6. הגדלת ההוצאה הממשלתית במקום הגדלת חובות משקי הבית. דגש על הגדלת יחס חוב-תוצר, כמקור מימון.

7. ממשבר לצמיחה – המרצת המשק ויצירת מנופי צמיחה

ֿ
1. דמי תעסוקה במקום דמי אבטלה
ליישם מודל של "דמי תעסוקה" במקום "דמי אבטלה". המודל שנולד בגרמניה ומיושם ב-25 מדינות ב-OECD, מאפשר למעסיקים לצמצם את תעסוקת העובדים למספר שעות וימים בהתאם לאפשרות המימון שלהם, כאשר המדינה מסבסדת את חלק השכר שקוצץ. בדרך זו העובדים ממשיכים לעבוד ונשמר הקשר עם מקום העבודה, הם מקבלים שכר גבוה יותר מדמי אבטלה, והמעסיק יכול להמשיך את פעילות העסק.

2. מענקים אוניברסליים ופשוטים במקום סלקטיביים וסבוכים

במדינות רבות מועבר כסף ישירות לאזרחים בצורה פשוטה וקלה, ללא תבחינים כלל או עם תבחינים מועטים בלבד ותוך מתן אמון באזרחים שמצהירים שהם נזקקים לסיוע כזה ושהכנסותיהם ירדו.

כדי לדאוג שהכסף יגיע לכל מי שזקוק לו, לא חייבים לחלק כסף לכולם. אפשר לעשות זאת בצורה פשוטה ויעילה הרבה יותר – להקל מאוד על התבחינים, לוותר על הררי המסמכים והאישורים, לתת אמון בישראלים ולתת לכמה שיותר מהם את הכסף, ומהר. כך אפשר להעביר כסף לכל שכיר או עצמאי שהצהיר שהכנסותיו ירד. את ההתחשבנות או הבדיקות המדגמיות אפשר לעשות מאוחר יותר. חלק מהכסף כנראה יגיע למי שלא זקוק לו, אבל זה עדיף משמעותית על מצב בו חלק גדול ממי שמגיע לו, לא מקבל – שכן מטרת המענקים והתמיכות בזמן המשבר אינה למקסם את החיסכון הכספי למדינה אלא לייצר השפעה משמעותית על המצב הכספי של המשפחות.
בנוסף, מענקים הניתנים לעסקים צריכים להיות מותנים בהימנעות מפיטורים ובהחזרת עובדים. לא יתכן כי המדינה תעביר סכומי עתק לחברות גדולות, ללא כל התחייבות מצדן לשמור על תעסוקה גבוהה.

יש לחוקק חוק דמי אבטלה לעצמאים, ולאשר את הצעת חוק המשתתף החופשי המשווה את מצבו לעובד שכיר מבחינת דיני העבודה וזכויות סוציאליות.

3. השקעה במערכות חברתיות וצמצום העוני במקום קיצוצים מיותרים

בלימת ההידרדרות לעוני
יש לגבש תכנית מקיפה וארוכת טווח להתמודדות עם מצוקת השכבות המוחלשות ולמניעת הרחבה והעמקה נוספת של העוני ואי השוויון, בהתבסס על שלוש מטרות מדיניות: א. טיפול בהשלכות הישירות של המשבר על תחולת העוני ועומק העוני, ב. צמצום הפגיעה המיידית באוכלוסיות החיות בעוני, ג. טיפול בהשלכות עקיפות וארוכות טווח על תחולת העוני ורמת אי השוויון.
ביצור החזית החברתית מול הקורונה
יש לדאוג לתשלום הולם לעובדי השירותים החברתיים, הבריאות והרווחה, שניצבים בחזית המאבק במגיפה, ועוד יידרשו לימים מאומצים וקשים. רובם עובדים בתת תנאים, עם משכורות מעליבות ובלי מספיק תקנים. במדינות רבות בעולם, כמו גרמניה וצרפת, כבר דאגו להם למענקים ולשיפור שכר. יש לעשות זאת בדחיפות גם בישראל.

בפועל, יש להוסיף תקנים לאחיות ולעובדות הסוציאליות, לאשר להן תכניות מוגנות ולשפר את שכרן. יש להקצות תקציבי חירום ייעודיים לארגונים אזרחיים המסייעים לאוכלוסיות בסיכון, לקשישים ולאנשים עם מוגבלויות ולהקים מפעלי הזנה במקומות רלוונטיים.

כמו כן, יש לתת מענק מיוחד לכל הצוותים שניצבים בחזית הקורונה ולגייס אלפי מובטלים כדי להקים מערך תחקור אפדימיולוגי ראוי שיעזור במאבק בנגיף.

סיוע מיידי
יש להגדיל את סכומי הסיוע לאזרחים שאיבדו את פרנסתם, ולסייע בדיור, מניעת פינויים מדירות והליכי הוצאה לפועל.

הסבה מקצועית
כדי לצמצם את ההשלכות השליליות העקיפות של המשבר על העוני ואי השוויון במשק, יש לגבש תכניות להכשרה תעסוקתית. על הממשלה לגבש במהירות מסלולי הכשרה למגזר הציבורי, סבסוד לימודי סיעוד, הוראה, עבודה סוציאלית וחינוך מיוחד, ולתמרץ השמה של כוח עבודה למשרות מועדפות בתחום השירות הציבורי.

שינוי במדיניות המיסוי

במקביל יש לבחון שינויים עתידיים במערכת המס במטרה להפוך את תמהיל המסים לפרוגרסיבי יותר, בדומה למקובל במדינות ה-OECD.

4. הכנת מערכת החינוך ללימודים בצל הקורונה

על המדינה להיערך לשנת הלימודים הקרובה על בסיס הלקחים שנלמדו וליישם מגוון פתרונות שיאפשרו קיום שגרת לימודים נאותה:
פיצול כיתות ויצירת מרחבי לימוד לקבוצות קטנות, לרבות הקמת כיתות באוהלים ייעודים.
גיוס והכשרה של מורים ואנשי סגל חינוך.
פעלת מסגרות החינוך המיוחד.
הכשרה וליווי מקצועי בתחום הלמידה המקוונת.
הנגשת אמצעי למידה – סיוע ברכישת מחשבים וחיבור לאינטרנט למשפחות באשכולות הנמוכים, כך שלכל תלמיד בישראל, בכל המגזרים, תהיה אפשרות טובה ללמידה.
התאמה של מפעל ההזנה ללמידה מהבית, מערכות חלוקה (מרכזי חלוקה ושליחים).

5. הפחתת יוקר המחייה

ליצור סל מוצרים מפוקח של מאות מוצרי בסיס תחת פיקוח מחירים למשך תקופת המשבר. הסל המפוקח יאפשר למשפחות להמשיך בקניית מוצרי מזון על אף הירידה בהכנסות.

הבטחת אחידות מחירים של סל מוצרים בין פריפריה ומרכז לרשתות.

סבסוד וחלוקה של מסכות, כפפות וחומרי חיטוי.

6. הגדלת החוב הממשלתי במקום הגדלת חובות משקי הבית
רמת החוב הנמוכה שנשמרה בישראל במשך שנים (יחס חוב-תוצר), יחד עם סביבת הריבית הנמוכה, מאפשרת ומחייבת להגדיל את החוב הציבורי כדי לממן את ההתמודדות עם המשבר הכלכלי. זהו צעד הכרחי, שהסכנות הגלומות בו קטנות לאין שיעור מהסכנה שבהרחבת החוב של משקי הבית. בכוחו להניב תשואה כלכלית בטווח הזמן הנראה לעין. זה צריך להיות מקור המימון של המשבר ולא משקי הבית הקורסים. בנוסף, יש להנהיג מס עושר שיחול על קבוצה זעירה של מילארדרים מקרב האזרחים.
7. ממשבר לצמיחה – המרצת המשק ויצירת מנופי צמיחה

ההשקעה הישראלית בתשתיות היא הנמוכה ב-OECD ועומדת כבר שנים ארוכות על כ-1.5% בלבד מהתוצר. זאת לעומת ממוצע של כ-3% בקרב המדינות המפותחות. קרן המטבע מעריכה שכדי לשקם את התשתיות יש להשקיע כ-24 מיליארד ש"ח (כ-2% מהתוצר). השקעה בסדר גודל שכזה, המומלצת על ידי חוקרי ה-OECD, תייצר מקומות עבודה רבים, תתניע את המשק ותחזיר את עצמה בטווח הארוך על ידי עלייה בפיריון העבודה.

על הממשלה ליזום, דווקא עכשיו, פרויקטים לאומיים עתירי-תעסוקה אשר יהוו מנופי-צמיחה למשק הישראלי בטווח הארוך. פרויקטים אלה יתמודדו עם צרכים ואתגרים של המשק הישראלי אשר התקיימו גם טרם משבר הקורונה, אולם כעת בזמן המשבר הם יהוו גם אפיק תעסוקתי בטווח הקצר והבינוני למאות אלפי מובטלים שחלקם עלולים שלא לחזור לעבודתם הקודמת.