פורסם ב״הארץ״.
מאת ניצן הורוביץ, פאריס.
בצמרת הקהילה היהודית בצרפת טרם נרגעו הרוחות מהמערכה חסרת התקדים על
התפקיד היוקרתי של הרב הראשי, ששיקפה עימות חריף בין הזרם המתון ביהדות
הצרפתית הנהנה מתמיכתם של אינטלקטואלים ואנשי רוח, לבין הזרם המתחרד
הזוכה לתמיכה של שכבות עממיות ומפלגות חרדיות בישראל. המערכה הסתיימה
בשבוע שעבר בבחירתו לכהונה מחודשת של הרב היוצא
ז'וזף סיטרוק, לאחר התנגשות גלויה בינו לבין המועמד השני הרב ז'יל
ברנהיים, שהבליטה את הקרע בקהילה היהודית המונה 700 אלף איש בקירוב.
עד לאחרונה נראה היה כי ז'וזף סיטרוק ייבחר ללא כל בעיות לתקופת כהונה
נוספת כרב ראשי, ונחשב למועמד היחידי. "מוטלת עלי החובה להישאר
בתפקידי", אמר סיטרוק לאחרונה, "אם מישהו מעוניין להתמודד מולי, הוא
יכול לעשות זאת, אבל זה לעולם לא יצליח, משום שזה יהיה בלתי ראוי מנקודת
מבט מוסרית". אולם לפני כחודשיים, במפתיע, הציג את מועמדותו ז'יל
ברנהיים, 41, רב הסטודנטים של פאריס ובעל תואר בפילוסופיה.
"המטרה המרכזית שלי היתה להפוך את הרבנות הראשית של צרפת למקום מפגש
עבור כל הזרמים ביהדות הצרפתית", אומר ברנהיים בראיון ל"הארץ". "הרבנות
צריכה להתאפיין במדיניות של זרועות פתוחות כלפי כל היהודים, כולל אלה
שאינם פעילים בקהילה או שהתרחקו ממנה. בעיני זה היעוד והאתגר החשובים
ביותר העומדים בפני הרב הראשי".
ברנהיים הצעיר, המתנסח בצרפתית משובחת ומזכיר מאוד בדרך ביטויו את
האינטלקטואלים הצרפתיים חביבי התקשורת, זכה בתמיכתו הגלויה של קודמו של
סיטרוק, הרב הראשי לשעבר רנה-סמואל סירא, הנחשב למקל ופתוח בהשוואה
לסיטרוק המחמיר. "ברנהיים הוא בעל מעמד מוסרי לדוגמא. זהו רב עם עתיד
גדול", הכריז סירא.
הגוף הבוחר את הרב הראשי כולל 217נציגים – רבנים ואנשי קהילות מכל רחבי
צרפת – ופועל במסגרת ועד הקהילות, "הקונסיסטואר סנטראל", גוף שהוקם כבר
על-ידי נפוליאון בונפרטה לצורך יצוג הקהילה היהודית. כיום נתון הגוף
הזה, בראשות ז'אן-פייר בנסאר, במאבק סוער עם גורמים יהודיים אחרים
בקהילה, במיוחד הקרי"ף ("המועצה המייצגת של הארגונים היהודיים"). הקהילה
היהודית בצרפת היא השלישית בגודלה בעולם, ונחשבת למאורגנת ביותר מבחינת
מספר המוסדות ותחומי המעורבות. אולם בצד הפעילות העשירה מאופיינת הקהילה
הזו במאבקים אישיים ומוסדיים חריפים: בין שמאל לימין, בין אשכנזים
לספרדים, בין דתיים לחילוניים, בין תומכי תהליך השלום לבין מתנגדים
מושבעים, בין העסקנים לבין אנשי הרוח. העימותים העזים הללו מאפילים
לעתים על ההישגים הנאים בתחום החינוך, התרבות, וההסברה.
זהו גם הרקע לעימות על הרבנות הראשית – אחד מתפקידי המפתח בקהילה. דרכו
של ברנהיים משקפת לדעת תומכיו את היהדות מודרנית המאירה פנים לכל
היהודים, כולל הרוב החילוני הגדול, המתקשה ביצירת קשר עם הקהילה עקב
מגמות של הסתגרות והתחרדות. אולם המאבק משקף גם נסיון למנוע את התחזקותה
של הרבנות תחת כנפיו של ועד הקהילות (הקונסיסטואר). רב ראשי חזק מהווה
איום על מעמד הבכורה הפוליטי של הקרי"ף בייצוג הקהילה היהודית בצרפת.
"קיים עימות נוקב בקהילה בין תומכי המודרניות והקידמה לבין הגטואיזם,
בין חסידי הסובלנות לבין תומכי ההסתגרות", אמר ז'אן קאהן, נשיא הקרי"ף.
קאהן וצמרת הקרי"ף אינם רואים בעין יפה את בחירתו המחודשת של סיטרוק
האולטרה-אורתודוקס, תחת חסותו של נשיא הקונסיסטואר בנסאר השואף להשתלט
על הקרי"ף ובעצם לחסלו.
לצורך הבחירה זקוק המועמד לרוב של שני שלישים, ובתחילת הכינוס התברר כי
סיטרוק אינו נהנה מרוב זה. יחסי הכוחות בסיבוב ההצבעה הראשון היו 121
בעד סיטרוק, 75בעד ברנהיים. בשלב זה, כדי שלא לפלג את הקהילה, הסיר
ברנהיים את מועמדותו ובכך איפשר לסיטרוק להיבחר בסיבוב ההצבעה השני.
"יכולתי למשוך את העניין ולהגיע עד סיבוב ההצבעה השלישי, אבל למען אחדות
הקהילה העדפתי לוותר על מועמדותי", הוא אומר. וכך, לאחר דיון סוער,
במהלכו הוטחה ביקורת חריפה ביותר בהנהגת הקונסיסטואר, נבחר לבסוף סיטרוק
לקדנציה מחודשת. "היה חשוב מאוד שיתקיים ויכוח ושהדברים שייאמרו ישרתו
אחר כך את הקהילה, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שהמנצח היחיד לא יהיה אני
או סיטרוק אלא הקהילה היהודית. ולכן כשראיתי שסיטרוק נהנה מרוב, למרות
שלא היה זה הרוב הדרוש, החלטתי לוותר כדי לא להפוך את העניין הזה לעימות
מפלג. אחדות הקהילה היא דבר כל כך חיוני היום, שכל השאר מתגמד לידו",
אומר ברנהיים.
המאבק היה קשה במיוחד בשל ההערכה הרבה לשני המועמדים. סיטרוק נחשב לבעל
כריזמה אישית רבה המסוגל לגייס אלפים רבים לפעולות קהילתיות, והוא זוכה
לתמיכה רבה מצעירים שחזרו לאחרונה לדת בעקבות פעילותו הנמרצת. שיעורי
התורה שלו בבתי הכנסת מושכים אליהם קהל גדול מאוד. אולם סיטרוק קנה לו
גם מתנגדים רבים המאשימים אותו ב"שלטון יחיד" ובקיצוניות בתחום הדתי.
סיטרוק מערים קשיים על גירושין, מקשה על גיורים, מקפיד ביותר על תעודות
הכשרות, והכריז על רצונו "לייהד את היהודים" וכך לשמור על קיומה של
הקהילה על רקע האחוז הגבוה של התבוללות.
לעומתו, ז'יל ברנהיים הוא רב אורתודוכסי "אשר אינו מפחד מהמודרניות",
כדברי אחד מתומכיו. ברנהיים יצא במערכה בסגנון אמריקאי והפיץ עלוני
הסברה בהם קרא "לקדם את היהדות לקראת שנות ה- ."2000הוא ערך מסע נרחב
בקהילות המדינה, והצליח לגייס קהל תומכים גדול. "אם אנחנו מדברים על
שמירת מצוות, הרי שנינו רבנים אורתודוכסים ונאמנים באופן מלא לתורה
ומצוות, אבל באורתודוכסיה יש רגישויות שונות לגבי האופן שבו צריך לתרגם
את דברי התורה כך שיוכלו להגיע לכל היהודים ולכל המרכיבים האינטלקטואלים
ביהדות. הרי יש הכרח לתת מענה לשאלות שצצות בחברה, ולא להסתגר ולהקיף
עצמך בחומה", הוא אומר.
הרב ברנהיים יסד לפני מספר שנים יחד עם קבוצת אנשי רוח חילוניים את
קבוצת "גשר" ששמה לה למטרה לטפל בעניינים הנובעים משאלות הזמן המודרני,
הדיאלוג עם דתות אחרות, ומצבה הנוכחי של הקהילה. תומכיו של ברנהיים
דוחים בתוקף את הטענה שמועמדותו מייצגת את "האשכנזים" ואת תושבי
"הרובעים היפים", ומכריזים כי אבד הכלח על טיעונים מסוג זה.
עד ,1980שנת פרישתו של הרב הראשי יעקב קפלן, נבחר הרב הראשי בצרפת לכל
ימי חייו. מאז, המנדט הוא לשבע שנים בלבד, והוא מסמל את הדמוקרטיזציה
במוסדות היהודיים. לנוכח הפריחה הניכרת בחיים היהודיים בצרפת בכל הקשור
במוסדות החינוך, בבתי הכנסת, וגם בחנויות המוכרות מזון כשר – יש
לאישיותו של הרב הראשי משמעות רבה לגבי דרכה בעתיד של הקהילה. "אני
מתנגד לאורתודוכסיה שסגורה בפני שאלות ומצוקות של חלק כלשהו בציבור
היהודי", אומר ברנהיים. "אני דוגל באורתודוכסיה הפתוחה לעולם שמחפשת גשר
בין דברי התורה לבין ענייני העולם כיום".
לפתיחות שהוא מייצג יש נגיעה ישירה לעניינים בהם מתחבטת הקהילה כיום –
הכשרות למשל. "צריך להבין מה אנחנו אומרים בנקודה הזו של הכשרות, שהיא
נקודה חשובה ביותר. הכשרות לדעתנו צריכה לאפשר חיים משותפים לכולם.
אנחנו דוחים את השימוש בחומרות יתרות כדי למעט או להפחית מיהדותו של
מישהו. זהו שימוש לא ראוי בהלכה. הכשרות חייבת להיות אחידה על מנת
להגשים את הכוונה שמאחורי ההכשרות והיא לאפשר חיים משותפים בקהילה, כי
הרי אם אי אפשר לאכול ביחד, אי אפשר בעצם לחיות ביחד. אם נוקטים בחומרה
יתרה וקובעים היררכיה של כשרויות, מונעים בכך את החיים המשותפים ויוצרים
הבדלים וחיכוכים מיותרים. השאלה איננה מי יותר מחמיר, אלא מה עושים עם
העניין הזה כדי לקרב את האנשים אחד לשני ולתת שירות אמיתי לשומרי
הכשרות. מה שקרה כאן הוא שעקב מלחמת ההכשרים הגענו לראיה פוליטית של
הכשרות וליצירת כל מיני סמכויות מוסריות שמנסות להשתלט אחת על השניה,
ופיספסנו את המטרה הבסיסית של כל העניין שהיא לשפר את איכות יחסי האנוש
בקהילה."
אחת השאלות הקשות המציקות כיום ליהודי צרפת היא סוגיית הזהות במדינה
חילונית השומרת בקפדנות על הפרדת הדת ברוח העקרונות הרפובליקאיים
המסורתיים. סיטרוק, למשל, קרא ליהודים שלא להצביע בבחירות הקנטונליות
האחרונות משום שנערכו בחג הפסח, ובכך – לדעת רבים – העמיד את מצוות הדת
לפני החובה האזרחית הצרפתית. גם היחס לישראל אינו פשוט. לסיטרוק קשר
הדוק לישראל. למחרת הנצחון של נבחרת ישראל בכדורגל על צרפת, הכריז
סיטרוק כי זהו נצחון של "דוד על גוליית" שמילא את הקהילה בגאווה עמוקה.
"היהודים, זו נבחרת גדולה", אמר הרב הראשי, "והמסקנה הרוחנית שלי היא:
שאם זה היה אפשרי, כיצד ניתן להטיל ספק בביאת המשיח?". "דת, פוליטיקה,
כדורגל – זהו בלבול תחומים מוחלט", כתב בתגובה "נובל אובזרווטר". אולם
גם מבקריו של סיטרוק אינם מכחישים את שיעור קומתו, ואף הרב ברנהיים נמנע
בקפדנות מכל דבר ביקורת עליו: "לא אגיד דבר נגד הרב הראשי. יש לי גישה
שונה, אך בשום פנים ואופן איני פוסל אותו. חס וחלילה." כאשר אנו שואלים
את ברנהיים, במה אם כן בכל זאת מתמדת הביקורת, אומר ברנהיים כי מהרב
הראשי מצפים למעורבות בבעיות החברתיות המרכזיות, והוא צריך לשמש מנהיג
לכל היהודים, גם לחילוניים. "היהודים הצליחו להשתלב בחברה הצרפתית, גם
החלק הגדול שהגיע מצפון-אפריקה בתחילת שנות ה- .'60אם רוצים להמשיך
בהשתלבות – ואינני אומר היטמעות – זאת אומרת לחיות בתנאים הטובים ביותר
ולהיות יהודי שומר מצוות בצרפת בלי לפגוע במודל הרפובליקאי, זקוקים
להרבה זהירות".
פתיחות, מתינות, התחשבות, השראה – אלו הן מילות המפתח בלקסיקון של ז'יל
ברנהיים. "הקהילה היהודית נעה בין שלושה קטבים והרב הראשי הוא שצריך
לגשר ולנווט ביניהם: הרב הוא נציגם של כל היהודים בפני המדינה הצרפתית;
הוא מקיים קשרים מעשיים, דתיים, תרבותיים ואפילו פוליטיים עם מדינת
ישראל; והוא גם צריך לשמש בתפקיד מחנך. מי שמתמקד רק באחד משלושת הקטבים
הללו תוך התעלמות מהשניים האחרים עושה שגיאה ועלול לעורר התנגדות
בקהילה".
בחירתו המחודשת של ברנהיים אינה סוף העימות, משום שההבדלי ההשקפות
בקהילה המורכבת של צרפת באשר ליחס הנאות בין "שלושת הקטבים" – האזרחות
הצרפתית, הדת, וישראל – הם עמוקים מאוד. המאבק בין הזרמים צפוי להימשך,
ויש הטוענים כי בעקבות המערכה על תפקיד הרב הראשי, ייחשפו בקרוב מהלכים
ויוזמות נוספות.
סוף