בנייה בת קיימא
האדם והסביבה קשורים ביניהם בקשר של יחסי גומלין. האדם משפיע על הסביבה, מפתח ומשנה אותה וזו, כפועל יוצא, משפיעה על בריאותו של האדם ועל איכות חייו. התפיסה הנוהגת כיום בעולם היא תפיסה סביבתית כוללת של חברה, כלכלה ואיכות חיים השלובים האחד בשני, שבה אחד הערכים החברתיים הראויים להגנה הוא זה של שמירה על משאבי הטבע.
הצורך בשמירה על משאבי הטבע וניצולם הזהיר, תוך שמירת האיזון בין השימור לפיתוח בא לידי ביטוי בתופעת ההתחממות הגלובלית. בשנים האחרונות ניכרת עלייה משמעותית בריכוז גזי החממה באטמוספרה. התוצאה היא תהליך של התחממות כדור הארץ. ההשפעות הצפויות של ההתחממות הגלובלית הן עלייה בתכיפות גלי חום, התרבות אירועים של הצפות ושיטפונות, ריבוי אזורים מוכי בצורת, עליית פני הים ועוד. רוב גזיי החממה נפלטים בעיקר משריפה של דלקים לצורך יצירת אנרגיה.
מטרתה של הצעת חוק זו לעודד שימוש יעיל וחסכוני במשאבי הטבע, להפחית, בין היתר, את צריכת האנרגיה ולתרום להוספת שטחי ציבור ירוקים לאזורים עירוניים.
בחלקה הראשון של הצעת החוק נקבע תמריץ בצורת הנחה מארנונה לכל בית משותף שעל גגו תוקם גינת גג, אשר תכסה את רוב הגג ותעשה שימוש במים מושבים לצורך השקייתה. גינון על גגות מקובל במספר ערים באירופה ובארצות הברית. גינת גג מסייעת בהורדת תצרוכת האנרגיה של הבניין ובהקטנת האנרגיה הדרושה לקירור האוויר בקומה שמתחתיה בכ- 30%. הצמחייה בגינת הגג תורמת להפחתת פליטות גזי חממה באמצעות תהליך הפוטוסינטיזה שבמהלכו קולט הצמח פחמן דו חמצני ומשחרר לאוויר חמצן. לגינות הגג תרומה משמעותית לאיכות החיים העירונית כשטחי ציבור ירוקים ופתוחים נוספים.
בחלקה השני של הצעת החוק מוצע לתקן את חוק התכנון והבניה ולהוסיף בו פרק אשר יעסוק בבנייה בת קיימא. מדיניות סביבתית המעודדת בנייה בחומרים ובטכניקות ידידותיות לסביבה הופכת מקובלת בעולם. מדינות וערים שונות בעולם אמצו תקנים לבנייה בת קיימא ואף פתחו מערכות של תמריצים לעידוד השימוש בתקן זה. לבנייה השפעה ישירה על הסביבה- על הקרקע והשטחים הפתוחים, על צריכת האנרגיה, על השימוש במים, על הטיפול בפסולת והחשיפה לרעש ועוד. בנייה בת קיימא היא בנייה אשר תבטיח ניצול יעיל וחסכוני של משאבי הטבע תוך מזעור הפגיעה בסביבה וחסכון בעלויות כלכליות לציבור ולרשויות. בישראל קיים תקן רשמי לבניינים שפגיעתם בסביבה פחותה, אולם אין כיום חובה לבנות לפיו. לפיכך, מוצע להחיל בהדרגה חובת בנייה בת קיימא בהתאם לתנאי התקן כאמור, באופן שתחול תחילה על בניינים ציבוריים חדשים שיבנו והחל משנת 2010 גם על בניינים פרטיים חדשים.
ביטול חוק הוד"לים
באוגוסט 2011 התקבל בכנסת חוק הווד"לים- החוק להאצת תכנון ובנייה למגורים. הצעת חוק זו קוראת לבטל את חוק הווד"לים לאלתר.
ההחלטה להקים ועדות דיור לאומיות (וד"לים) כפתרון לבעיות המחסור בדיור ועליית מכירי הדירות ושכר הדירה היא שגויה, מכיוון שהיא עוקפת את הליכי התכנון התקינים ומאפשרת את קיומן של תוכניות פגומות, שלא מבטיחות לתושבים איכות חיים מינימאלית. זאת, תוך פגיעה קשה בסביבה וכרסום משמעותי בזכות הציבור להשמיע את עמדתו על התוכניות. אמנם ראוי לבחון דרכים לקיצור משך הזמן הנדרש לאישור תוכניות בישראל, אולם הדבר צריך להיעשות תוך הקפדה על שיקולים תכנוניים, רמה מקצועית גבוהה ושיתוף הציבור.
ההצדקה היחידה לעקיפת הליכי התכנון הרגילים יכולה להיות רק זירוז פתרונות דיור בר השגה לאוכלוסיה עם הכנסה בינונית ונמוכה. אולם החוק אינו מתייחס לצורך בתכנון דיור בר השגה, ובפועל יביא לכך שעתודות הקרקע הגדולות במרכז הארץ יהפכו להיות שכונות הומוגניות לאוכלוסיה אמידה בלבד ויגבירו את הקיטוב ואת הפערים החברתיים.
חוק הווד"לים מקים ועדות תכנון חדשות, שפעילותן ממומנת מתקציב המדינה. השקעת אותם משאבים בתגבור כוח האדם המקצועי בוועדות המחוזיות הקיימות תוביל להאצה משמעותית בטיפול בתוכניות ובאישורן, וזאת במסגרת המערכת הקיימת, על האיזונים והבלים שבה, ותוך הבטחת תוצר תכנוני טוב וראוי יותר.
עדכון תכניות תכנון ובניה
לאחרונה אירעו מספר מקרים בהם התבקשו מוסדות התכנון לתת היתרי בניה מכוח תכניות בנות עשר ועשרים שנה ואף יותר, כגון תכניות לייבוש ופגיעה בשטחים פתוחים בכנרת, יצירת מוקדי פיתוח בלב שטחים פתוחים ערכיים ועוד.
לא פעם, מימושן של תכניות אלה צפוי לגרום נזק סביבתי והוא מנוגד למגמות תכנון ולתכניות מתאר חדשות יותר. זאת ועוד, התוכניות יכולות להיות מנוגדות לחקיקה חדשה שחוקקה בשנים האחרונות ומשנה את הכללים, הנורמות והחוקים. ואולם, על פי החוק והפסיקה, גם תכנית שאבד עליה הכלח עודנה תקפה. לכן, כדי לנסות ולצמצמם את הנזק שבביצוע תכנית ישנה בלא שכלל ניתנה הדעת על האפשרות לתקן את הנזקים הגלומים בה, מוצע שבחלוף פרק זמן של שמונה שנים מיום שניתן לה תוקף, יחויבו מוסדות התכנון לעיין מחדש בתכניות ישנות, ובמידת הצורך יוכלו להחליט לבטלן, לשנותן או להתלותן.
מובן שהסדר מוצע זה יחול אך ורק על תכניות המאפשרות לבצע פיתוח מכוחן, ולא על תכניות הקובעות מגבלות פיתוח, שביניהן גם רוב תכניות המתאר הארציות והמחוזיות. מוצע שהסדר זה יחול במקרה הצורך גם על תכנית שאושרה במועד מאוחר יותר, כדי שבמקרים מתאימים ניתן יהיה לתקן שגיאות תכנוניות. הסדר מעין זה קיים גם בסעיף 10 לתוספת הראשונה בנוגע לקרקע שהוכרזה כחקלאית.
פרסום נאות של תכניות בניה
הצעת חוק זו מטרתה להתמודד עם מצב של חוסר סימטריה במידע בין רשויות התכנון ומתכננים לבין תושבים ואזרחים אשר נפגעים או לפחות מושפעים מתכניות בניה באזור מגוריהם.
בשל מורכבותן של תכניות בניה, והעובדה כי הן אינן נגישות ונהירות לכלל הציבור, נוצר מצב בו אוכלוסיה אשר עלולה להיפגע פגיעה חמורה כתוצאה מתכנית בניה חדשה באזור מגוריה, אינה מקבלת את כל המידע ואינה מקבלת אותו בזמן. ככל שמדובר באוכלוסיה חלשה יותר, כן גדל הסיכוי שהפגיעה תהיה חריפה יותר והמידע הרלוונטי שיגיע לידיה יהיה חסר יותר.
הכלים בהם מתמודדת הצעת חוק זו עם המצב מתחלקים לכמה אלמנטים, המופיעים בחוק התכנון והבניה, ואשר תיקון זה מציע לחדד אותם ולחזק אותם.
ראשית, הצעת החוק מציעה לדאוג לפרסום של תכנית בניה בעיתונות הנפוצה ביותר, ובמקומות בהם יש צורך בכך, לדאוג לפרסום במגוון רב יותר של שפות, על מנת שהמידע יוכל להגיע אל האוכלוסייה הנזקקת לו ביותר.
שנית, הצעת החוק מציעה להודיע לתושבים, בשפתם, על תכנית הבניה באמצעות דיוור ישיר, אם באמצעות איגרת מיוחדת ואם באמצעות ספח שיתווסף לתשלום הארנונה. יש לציין כי רשויות מקומיות רבות נוהגות לפרסם מידע רב לתושבים באמצעות ספח בטופס הארנונה, וכי זהו כלי העברת מידע ישיר לתושבים, גם לאלה אשר אינם נוהגים לעקוב אחר מודעות מורכבות ובשפה תכנונית מסובכת המתפרסמות בעיתונים.
לבסוף, על מנת לחזק את זכות ההתנגדות ולצקת בה תוכן ממשי, מוצע שלא לאפשר התקדמות תכנית בניה אלא אם נמסרה הודעה לתושבים באמצעות דיוור ישיר, בזמן סביר שלא יפחת מ-60 יום לפני המועד האחרון להגשת ההתנגדות. כך, הודעה לתושבים ומילוי זכות ההתנגדות והפיצוי בכל הדרכים המצוינות בחוק יהוו תנאי להתקדמות התכנית, לאישורה ולביצועה.