הפרדת נשים – חרפת האקדמיה

הנה ילדה שנפתלי בנט וראשי האקדמיה צריכים להכיר: לינדה בראון, אמריקאית מהעיר טופיקה בקנזס. הוריה רשמו אותה לבית הספר הקרוב, ונתקלו בסירוב. יש עוד פרט חשוב בסיפור: בראון היתה שחורה, וזה היה בית ספר ללבנים בלבד. אביה, יחד עם עוד הורים שחורים, תבעו את מועצת החינוך העירונית. התיק הגיע עד בית המשפט העליון. דווקא שופט שמרן, הנשיא ארל וורן, שיכנע את שאר השופטים השמרנים, וכך התקבלה החלטה פה אחד, עניין נדיר ביותר, שטילטלה את העולם: ההפרדה פסולה, משום שהיא גורמת לנזק ממשי למעמדו של התלמיד המופרד, ולכן היא במהותה בלתי שוויונית ומפלה.

זה היה לפני 64 שנים, אבל במועצה להשכלה גבוהה בישראל כנראה עוד לא הגיעו לחומר הזה. קשה להאמין, אבל המל"ג התירה באופן רשמי הפרדה מלאה בין גברים לנשים במסלולים לחרדים. עד עכשיו הדפה המועצה את ההתנגדויות, בתירוץ שההפרדה מותרת "רק" בכיתות. כעת, נעלמו גם תירוצי הסרק: המועצה מסרה שההפרדה מותרת בכל רחבי הקמפוס, בימי לימוד נפרדים, ואפילו בקמפוסים נפרדים לגמרי. "כך הופכים ראשי המל"ג, נפתלי בנט ופרופ' יפה זילברשץ, מרחבים אקדמיים לסטריליים מנשים", סיכם ביום שישי האחרון אור קשתי, כתב החינוך של "הארץ".

האקדמיה מוכיחה שוב שהיא לא מעוז של שפיות, כמו שהיא אוהבת לחשוב על עצמה, אלא חלק מהגל העכור ששוטף את ארצנו. אמנם, המל"ג סייגה זאת בכך שההפרדה לא תיעשה בכפייה, אלא "מרצון" בלבד. אבל מהי הפרדה "מרצון"? איך מוודאים שכולם מסכימים לה? הפרופסורים במל"ג צריכים לדעת שמעולם לא התקיימה הפרדה שאיננה בכפייה. משום שהפרדה משמעותה חלוקה למרחבים נפרדים, קודים של התנהגות בתוכם, ומעל הכל — הקצאת משאבים שונה. כדי לאכוף את זה יש לכפות. אגב, לא תמיד דרוש חוק מפורש — לעתים קרובות, לחץ חברתי, וכמובן כסף, הם אמצעים יעילים ביותר לכפיית הפרדה. לכן אין כל משמעות להפרדה "מרצון", כי המגזר המוחלש והמופרד מתקשה מאוד להתנגד לה.

המל"ג שולף עוד טענה עלובה — "נפרד אבל שווה" — שגם היא מעידה על חור בהשכלה. זה היה החוק במדינות הדרום בארה"ב עד פסק דין בראון. כל ילד במיסיסיפי ידע היטב שאין שום שוויון בין בית הספר המטופח ללבנים לבית ספר העלוב לשחורים, אבל במשך שנים נופפו בטענת הסרק הזאת כדי למנוע את שינוי החוק ובכך לחסל את האפליה במערכות החינוך.

ההצדקה לעוול הזה, בעיני המל"ג, היא שילוב חרדים. זו עמדה מקוממת. למל"ג אין שום זכות לפגוע בשוויון של סטודנטיות ומרצות — חרדיות וחילוניות. שילוב חרדים הוא חשוב וצריך לעודד אותו, אבל לא על חשבון הנשים. לא מתקנים עוול אחד בעוול אחר. מה גם שהטענה שחרדים יסכימו ללמוד רק בנפרד היא שגויה, כפי שהראו מחקרים אחרונים, ומנציחה כשלעצמה את ההפרדה. חברה מופרדת היא חברה חשוכה. הפרדה — לפי מין, מעמד כלכלי, דת — היא מאפיין בולט של משטרים מדכאים וחברות נצלניות, כי ללא הפרדה לקבוצות עם זכויות שונות קשה לקיים דיכוי וניצול. האם זו תהיה תרומתה של "אומת הסטראט־אפ" לעולם המחקר וההשכלה של המאה ה–21 — אוניברסיטאות נפרדות?

לינדה בראון הקדישה את חייה לשוויון בחינוך. כשהיו לה כבר ילדים משלה בבית הספר, היא פתחה מחדש את התביעה נגד מועצת החינוך בטענה שההפרדה הגזעית נמשכת. לאחר שנים ארוכות, בית המשפט שוב פסק לטובתה. השנה היא הלכה לעולמה, אך הכרזתו של השופט וורן ממשיכה להדהד: "חינוך נפרד הוא מפלה מטבעו".