מאת ניצן הורוביץ, פאריס
בנימין נתניהו שיגיע היום לביקור ממלכתי ראשון בצרפת, ימצא קהילה יהודית זועמת. הנבואות הקודרות שהשמיעו בעקבות הבחירות כמה מראשי הקהילה הזו – השניה בגודלה בעולם – התאמתו במהירות. החשש התמקד בז'אק קופפר, ראש הליכוד בצרפת וסגן נשיא הליכוד העולמי, אשר מזה שנים נחשב לסמן הימני הקיצוני של הקהילה. ראשי הארגונים היהודיים הממוסדים שהעניקו תמיכה חד-משמעית לממשלת העבודה ולתהליך השלום, רואים לחרדתם כי קופפר וחבורתו שהתבלטו עד כה בפיצוץ אירועים של הקהילה ובהפרעות להופעות של אישים ישראלים מהשמאל, הם מעתה גורם מרכזי שזוכה ללגיטימציה של השלטון החדש.
הזעם הגדול נובע מהעובדה שבנימין נתניהו, בהופעת הבכורה שלו בפאריס, דחה את הזמנת הקרי"ף (ארגון הגג הייצוגי של המוסדות היהודיים בצרפת) לערוך, כגולת הכותרת של הביקור, סעודת-גאלה יוקרתית אליה יוזמנו כל ראשי הקהילה "וכל מי שנחשב בפוליטיקה הצרפתית", כדברי אנרי אז'דנברג, נשיא הקרי"ף. נתניהו העדיף להיענות להזמנת קופפר, ולקיים עצרת של אנשי הליכוד-בית"ר המקומיים, הנחשבים כאן לאנשי שוליים קיצוניים. התיסכול בקהילה אף גבר בימים האחרונים לנוכח המודעות שמפרסם הליכוד, המציג את הארוע "כמפגש של נתניהו עם הקהילה היהודית של צרפת".
אין המדובר, כמובן, בארוחת ערב בלבד. גלי ההדף של נצחון נתניהו וגוש הימין בישראל זיעזעו את אמות הספים של הארגונים המרכזיים בקהילה. העימות סביב הביקור משקף את ההתחבטות הנוקבת בקרב יהודי צרפת באשר לדרך בה יש לנהוג כלפי ממשלת נתניהו, וכיצד ליישב את היחס כלפי ישראל שלאחר המהפך עם מעמדם של היהודים בצרפת, לנוכח העמדה הברורה והחד-משמעית של פאריס בעד תהליך השלום.
"הקהילה היהודית כאן עוברת ימים לא קלים", אומר אז'דנברג. בנוסף לעימות הזה שגורם למבוכה רבה, חשים היהודים בסכנה גדולה: הימין הקיצוני בראשות ז'אן-מארי לה-פן הולך ומתחזק בעקביות. אז'דנברג טוען כי במקרה של שינוי שיטת הבחירות, עלולה "החזית הלאומית" לזכות בכ- 80מושבים באסיפה הלאומית. המשבר הכלכלי והחברתי מחריף, לה-פן מקצין את התבטאויותיו, ויותר ויותר יהודים מתחילים להרהר בקול רם באפשרות של עזיבה.
– אנרי אז'דנברג, מה תגיד היום לנתניהו כשתפגוש בו יחד עם הנהלת הקרי"ף?
"אנחנו נגיד לו שהבחירה שהוא עשה – לדחות את הזמנת הקרי"ף ולקיים ארוע של תנועה פוליטית – היא ללא ספק שגיאה. אולי הוא קיבל יעוץ גרוע. אולי היו עליו לחצים מאנשים שתמכו בו בבחירות. אבל כיום הוא צריך להציג תדמית אחרת. נתניהו לא צריך לנהוג כראש מפלגה. הוא צריך להקרין תדמית של מאחד של הישראלים ושל היהודים, וכאן בפאריס – כלפי השלטונות הצרפתיים והתקשורת – לא ליצור רושם שהוא מעניק אשראי למישהו שהוא לחלוטין נטול חשיבות.
הנהגת הקהילה מאוגדת בגוף ייצוגי שנקרא קרי"ף, במטרה שהקהילה תדבר בקול אחד בתחום הפוליטי. אני עומד בראש הקרי"ף כבר שנה וחצי והמשכתי כמובן להביע את הסולידריות שלנו עם ישראל. הקהילה הזו תמיד נהגה כך, מול כל הממשלות בישראל: ימין או שמאל. נציגי הקהילה שלנו לא בחרו לתמוך בממשלה כזו או אחרת: הם מפגינים סולידריות כלפי העם בישראל.
– האם תחרימו בשל כך את הביקור?
ניפגש אתו, אנחנו בהחלט רוצים לקיים מיפגש. אבל, לפני מספר ימים היתה ישיבה של הנהלת הקרי"ף שהפגינה את אכזבתה, כן בדיוק כך – את אכזבתה. יש כיום ציפיה שונה בקרב ראשי הקרי"ף. הדיאלוג צריך להיות עם ראשי הקהילה שנבחרו באופן דמוקרטי, ולא עם מישהו שנמצא בשולי השוליים, שלא נחשב בקהילה הזו. זה לא יאה ולא מתאים לרמה של ראש הממשלה. גם אם יבואו 2,000איש שיצעקו סיסמאות 'יחי נתניהו', הרי הרשויות והתקשורת בצרפת מדגישים שזו קבוצה המונהגת על-ידי אדם קיצוני, שאינו מייצג את הקהילה כלל, ואז התדמית של ראש הממשלה היא שנפגעת מכך. ואנחנו, כנבחרי הקהילה היהודית, רגישים לתדמיתו של ראש ממשלת
ישראל.
– אבל פרס ורבין פגשו כאן, במהלך ביקוריהם, קבוצות שתמכו בתהליך השלום, ואולי מה שמפריע לכם הן העמדות של הליכוד-צרפת?
יש שתי נקודות שמפריעות לנו. נקודה ראשונה, זו התדמית שראש הממשלה עלול ליצור. כשהוא בא כראש מפלגה, ולא כראש ממשלה, לארוע שיהיו לו הדים גדולים, הוא עושה טעות. נקודה שניה, היא הבחירה של בן השיח שלך כאן. אם הוא נפגש, בקוקטייל או בקבלת פנים, עם אנשים שתמכו בו זה נורמלי. הוא עשה כך בארה"ב. ונכון, גם שמעון פרס עשה זאת כאשר היה בפאריס. אבל, כאן זה עניין אחר. מצד אחד יש הזמנה של הקרי"ף לארוע מרכזי, ומצד שני יש הזמנה לאסיפת תמיכה, והבחירה של נתניהו שגויה. רבים בהנהלת הקרי"ף רואים בכך עלבון כלפי ראשי הקהילה: נתניהו מעדיף נציג אחד של הליכוד, הנחשב לקיצוני שבקיצוניים בליכוד. אפילו בתוך הליכוד הוא לא יצוגי. הוא נתון כאן במחלוקת קשה, בשל דבריו לאחר רצח רבין. הוא הרי הישווה את פרס ורבין לפטאן ולאוואל, ראשי משטר וישי בתקופת המלחמה! העניין הזה גורם לנו צער גדול.
– אתה אומר "הקהילה היהודית של צרפת", אבל קופפר טוען כי הוא זה שמייצג את מה שחושבים באמת יהודי צרפת?
אני מדבר על הקהילה המאורגנת. הבט, לא קשה לכנס 2,000איש סביב ראש ממשלת ישראל. הרבה אנשים יבואו לארוע כזה בלי קשר למי שמזמין. העובדה שיהיו שם 2,000יהודים אינה מצביעה על כך שזו קבוצה המייצגת קהילה של 700אלף איש!
– תקן אותי אם אני טועה, אבל נראה שהעניין כאן הוא בעצם המחלוקת העזה בתוך הקהילה על תהליך השלום.
אין סקרים בקרב היהודים, ויהודי צרפת לא מצביעים בבחירות בישראל. כך שקשה לדעת מה חושבים היהודים כאן. היהודים חברים בהרבה מאוד ארגונים, הם משלמים דמי חבר, ובוחרים את נציגי הארגונים הללו, והנציגים מכל רחבי צרפת ממנים את ראשי הקרי"ף. איש כיום אינו חולק על סמכות הקרי"ף. אני מתבטא לעתים קרובות מאוד על בעיות הקשורות לצרפת ולישראל ואין מישהו שחולק על זה, חוץ מכמה קיצוניים. יש לי תמיכה חזקה מאוד בקהילה.
– ברצוני להציג לך שאלה כללית יותר: האם התמיכה שלכם במדינת ישראל היא בלתי-מותנית?
הסולידריות עם ישראל היא בלתי-מותנית, אך היא אינה בלתי-מותנית כלפי ממשלה ישראלית, או מדיניות ישראלית. כצרפתי לא מבקשים ממני לגלות תמיכה בלתי-מותנית בממשלה הצרפתית. ואין סיבה שאגלה תמיכה בלתי-מותנית בכל עמדה של ממשלה ישראלית, כזאת או אחרת. אולם, הסולידריות שלנו כלפי ישראל היא בלתי-מעורערת.
– אך נראה שאתם נזהרים מאוד שלא לבקר החלטות שונות של ממשלת נתניהו שאינן עולות בקנה אחד עם ההתקדמות בתהליך השלום?
הממשלה הקודמת יזמה את תהליך השלום. הקרי"ף תמך בהסכמי אוסלו במשך שלוש שנים. לא יתכן שאנו שתמכנו כאן בפאריס, כלפי השלטונות וכלפי התקשורת, בתהליך השלום, פתאום – כשיש חילופי ממשלות בישראל – גם אנחנו נשנה את מדיניותנו. אנחנו לא שבשבת. אבל אני גם רואה שבנימין נתניהו התפתח לכל אורך מסע הבחירות שלו, ובסוף הוא הכריז שיכבד את ההסכמים. כראש ממשלה הוא נפגש עם מנהיגים ערביים, הוא לחץ את ידו של ערפאת, והוא חזר ואישר שיכבד את הסכמי אוסלו, וגם אם יש שינוי תכנים הוא מתפתח כיום בכיוון של ישום ההסכמים. % 80מהישראלים מברכים על כך שנתניהו נפגש עם ערפאת. כך שאין לצפות מאתנו שמחר נמתח ביקורת על תהליך השלום. זו עמדתנו.
– לא תחששו, אם כן, לבקר – אם יהיה צורך – את ממשלת נתניהו ועמדותיה?
אם נגיע למסקנה שיש קרע ברוטאלי עם מה שצריכה להיות בעינינו התנהגות יהודית, אתיקה יהודית, וקרע עם מה שאפשר לראות כמדיניות ישראלית צודקת – אנחנו נביע את דעתנו. אבל, אנו חיים בצרפת ואיננו מתחלקים בחובות שנושא כל ישראלי, ולכן איננו יכולים להגיד כאן, באותה צורה ובאותה חופשיות, את מה שיכול להגיד אזרח ישראלי.
– אינך חושש שעמדותיכם, בעניין תהליך השלום, עלולות לגרום לקרע בקהילה?
אני לא מביע את דעותי האישיות. אנו פועלים במערכת דמוקרטית, ואני הנציג הנבחר של של אנשים שבדרך כלל
מסכימים אתי כאשר אני מתבטא. כך שאין מה לדבר על קרע. כאשר אני מפרסם הודעה על נושאים הקשורים בישראל, היא מבוססת על קונצנזוס בקהילה.
– אבל בדיוק בנקודה הזו, תהליך השלום, אין קונצנזוס.
הארגונים המייצגים של הקהילה היהודית עוקבים כיום אחר ההתפתחות של בנימין נתניהו ורואים אותה כחיובית. איננו מסכימים לגבי כל מה שנעשה בישראל, וגם כשרבין ופרס היו בשלטון לא הסכמנו עם כל דבר. הנה דוגמא ממשית: לא שאלו את הקהילה היהודית אם צריך לפעול בלבנון. אנחנו יכולים לתמוך, אנחנו יכולים למתוח ביקורת, ואנחנו יכולים גם לשבת בשקט. לעתים קרובות אנו בוחרים לשמור על שתיקה.
– חזית הפעולה העיקרית שלכם כיום היא כאן בצרפת, במיוחד לנוכח התחזקות לה-פן. מה אתם עושים, כראשי הקהילה, כדי להיאבק בימין הקיצוני?
זו שאלה קשה. קודם כל צריך לנתח מדוע החזית הלאומית זוכה לתמיכה כזו. כיום יש נציגים של הימין הקיצוני שזוכים באזורים מסויימים ביותר מ-% 30מהקולות! זו תופעה שלא הכרנו בצרפת מאז מלחמת העולם השניה. המצב הזה נובע ממספר סיבות. צרפת היא כיום המדינה בעלת שיעור המהגרים הגבוה ביותר – לא מהגרים זמניים, אלא כאלה שנשארים. בסוף לכך יש כאן מצב כלכלי וחברתי קשה ביותר, עם ארבעה מיליון מובטלים. זו גם מדינה שכמעט בכל יום פורצת בה שערוריה פוליטית-פיננסית. במצב כזה, תנועה קיצונית שתוקפת את המהגרים בסיסמאות דמגוגיות, זוכה לשיגשוג. האנשים איבדו את הצפון, והמפלגות הקלאסיות – שמאל וימין – שהחזיקו בשלטון, לא הצליחו עד כה לפתור את המצב. יש יאוש מהמערכת הפוליטית שלא מצליחה לחסל את המשבר. כל זה יוצר אווירה מאוד קשה, וזו קרקע המזון של הימין הקיצוני, עם מנהיג כמו לה-פן, בעל כושר רטורי, שמנצל זאת היטב.
– אם המצב חמור כל כך, מדוע לא שומעים את קולם של היהודים?
אין מקום לקול יהודי עצמאי. היהודים כאן הם חלק מהחברה הצרפתית. מזה דורות. אין כאן מקום לאוטונומיה יהודית, אנחנו לא בונדיסטים. או שמחליטים שמקומם של היהודים בישראל, ואז עולים לארץ, או שמחליטים שהיהודים יכולים לתפוס מקום בחברה הצרפתית, ואז הם חלק מהחברה הצרפתית.
– והם גם יכולים להקים לובי רב עוצמה, כמו בארה"ב למשל, שיקדם מאבקים כאלה?
הלובי היהודי באמריקה הוא עניין אחר. כאן יש מסורת שונה. זו קהילה עתיקה מאוד. המשטר הרפובליקאי בצרפת קיים מאז המהפיכה, והיהודים ניסו להשתלב באומה הצרפתית. אך בצרפת היתה פרשת דרייפוס, היה משטר וישי, היתה השמדת יהודים, הגירת יהודי צפון אפריקה – כל זה לא היה בארה"ב. יש לנו מסורת רפובליקאית שאין לה דבר וחצי דבר עם מה שקורה בארה"ב.
את המאבק בלה-פן, כמו כל מאבק אחר, אנו מנהלים לפי המסורת הרפובליקאית ועל-פי האופי המיוחד של הקהילה שלנו. לה-פן כיום מרוויח מהמשבר הכלכלי והחברתי. לנו, כיהודים, אין את האמצעים לשנות את המדיניות הכלכלית. אנחנו לא שולטים במדינה הזאת, למרות המיתוס הידוע. המפתח לבעיית לה-פן נמצא בידי הממשלה.
– אז מה אתם עושים בעצם?
יש לנו משקל מוסרי, הרבה יותר ממשקלנו המספרי. לנוכח מה שהיהודים עברו כאן, שומעים מה שיש להם להגיד כשהם מוחים על הפאשיזם והאנטישמיות. היה לנו חלק חשוב בעידוד של אישים פוליטיים להגיב להכרזות לה-פן. ברגע שאנחנו נקטנו עמדה, אז גם המערכת הפוליטית הגיבה. יש לנו משקל מוסרי שמאפשר לנו להתנגד לשינוי שיטת הבחירות בדרך שתביא לחיזוק 'החזית הלאומית', ושמאפשר לנו גם להשמיע זעקת אזהרה. זהו מירווח התימרון שלנו. הוא צר למדי. אבל אני יכול לקבוע, שאם לא היינו כאן, לה-פן היה מגיע הרבה יותר רחוק.
– לא הגיע הזמן להחריף את המאבק?
הדמוקרטים הצרפתים הם שצריכים להחריף את המאבק. התפקיד שלנו הוא להבהיר לדמוקרטים את גודל הסכנה. עד עכשיו האנשים היו מזועזעים מההתחזקות של 'החזית' ומחו על דבריו של לה-פן, אך לא חשבו שזו עלולה להיות סכנה של ממש. בשבוע שעבר התחלנו לראות הקשחה של התגובות כלפי לה-פן, משום שהם הבינו – בשמאל ובימין – שהם עלולים להפסיד מושבים בפרלמנט בבחירות הקרובות, ושמפלגתו של לה-פן עלולה לזכות ב- 80מושבים! ובמצב כזה היא יכולה להיות לשון מאזניים.
– מדוע אתם לא יוצאים לרחוב, מדוע לא רואים ארגונים יהודיים בהפגנות נגד הימין הקיצוני?
היו הפגנות ברחובות. כשחיללו את בית הקברות היהודי בקרפנטרה, 300איש בפאריס יצאו לרחובות.
– זה היה לפני יותר מחמש שנים.
צריך להסביר כאן נקודה מרכזית. לה-פן זוכה בקולות באמצעות ניצול התקשורת. בכל פעם שמגיבים על דבריו, מנפחים את הבלון הזה של לה-פן, ונותנים לו הד נוסף.
– אז האסטרטגיה היא שלא להגיב?
זו באמת בעיה קשה: לשתוק או להגיב? בשבוע שעבר, אחרי האירועים במארסיי וההכרזות שלו על אי-שיוויון הגזעים, החלטנו שצריך להגיב, לא יכולנו לתת לזה לעבור בלי תגובה, כי זה היה גדול מדי. השאלה הגדולה היא עד לאן הוא יגיע.
– אתה ודאי מודע לכך שיותר ויותר יהודים מתחילים לדבר ברצינות על אפשרות של עזיבה לנוכח התחזקות לה-פן.
היהודים באמת מודאגים מאוד. ובאופן אישי אני חושב שיש תפנית במצב: זה נהיה מסוכן מאוד. בעוד שנה וחצי יהיו בחירות לפרלמנט, ועד אז צריך לפעול. באופן פוליטי. לא מספיק לרדת לרחוב, או להעמיד אותו לדין. התשובה היא פוליטית ותקשורתית. אנחנו מגבשים עכשיו את שיטות הפעולה שלנו, ונעשה את זה יחד עם הקבוצות הלוחמות בגזענות ויחד עם המפלגות הפוליטיות, שעכשיו סוף סוף מכירות בסכנה. עד עכשיו הן לא ידעו כיצד לנהוג, והעדיפו להתעלם ממנו. התקופה הזו נגמרה. אי-אפשר עוד שלא להתייחס אליו. הדמוקרטיה חייבת להבין שהיא בסכנה והיא חייבת להילחם כדי למנוע השתלטות של מישהו שרוצה להרוס אותה.