הסיפור של עליית גומולקה, הוא הסיפור של המשפחה שלי

דברים בכנס ראשון של עליית גומולקה – עליית היהודים מפולין בשנים 1956-1960 – אונ׳ ת״א.

בוקר טוב לכם,

כחבר כנסת אני משתתף בהרבה כנסים ואירועים, ונושא הרבה ברכות ונאומים. אבל הפעם זה שונה.
ולא רק בגלל שאני מכהן כיו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-פולין, אלא שהסיפור הזה הוא בשבילי קודם כל ולפני הכל סיפור אישי.
הסיפור של עליית גומולקה, הוא הסיפור של המשפחה שלי.

הוריי, שניהם, אמא ואבא, שנמצאים כאן, עלו לארץ בעליית גומולקה, באותה שנה: 1957. עלו בנפרד, ממקומות שונים בפולין.
הם הכירו בארץ, במועדון של צעירים עולים, פולנים, ביפו, והתחתנו, ואז אני נכנסתי לתמונה.
ההורים, הדודות והדודים, הסבים והסבתות, חוג החברים שלהם, המכרים, חברי הילדות שלי – הכל גומולקה.
כך שגם אם לא הייתי יו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית, הייתי נמצא אתכם כאן, ובעצם הרי לא במקרה גם הגעתי לאגודת הידידות הזו. חברי כנסת אחרים לקחו להם כל מיני אגודות ידידות "זוהרות" – ברזיל. סין, קנדה, ספרד, איטליה, יפן… אף אחד לא רצה את פולין…
אבל בשבילי זה לא רק עניין חשוב מבחינת ישראל, וטיפוח קשר עם המדינה שהיא בין הידידותיות ביותר היום באירופה. זה קודם כל עניין אישי.
נולדתי לתוך הסיפורים האלה, והשפה הזאת. ההורים דיברו פולנית כשרצו שלא נבין. הבנו הרבה יותר ממה שהם חשבו…
העיתון הראשון שראיתי, גם אצל סבא וסבתא, לא היה מעריב או הארץ. זה היה "נוביני קורייר". ובכל יום הולדת אנחנו שרים "סטו לאט", עד היום…
והשואה והציונות והעלייה, והגורל היהודי לא היו בשבילי משהו ערטילאי, אקדמי, ומרוחק – אלא ממש הסיפור של המשפחה ושל כל כך הרבה אנשים שאיתם גדלתי והתבגרתי. ומכאן גם הקשר לארץ והתפיסה הציונית הדמוקרטית שלי.

אני גם חושב שבמידה רבה גם הדרך שלי, הדיעות הפוליטיות שלי, והעובדה שנהייתי עיתונאי ואיש פוליטי, צמחו מתוך הדבר הזה. זו היתה עלייה, אלה היו אנשים, אתם, הקבוצה הזאת, עם המון מודעות ומעורבות. עלייה משכילה, חילונית, רצינית, עם דגש מאוד חזק על תרבות, על השכלה, על רכישת מקצוע מסודר, ועל עבודה קשה.

הרי כל העלייה הזו יצאה מהשואה. כולם כאן, בלי יוצא מהכלל, איבדו חלק ממשפחתם שם. אנשים חזרו מהמחנות, אנשים חזרו מרוסיה, אל מדינה חרבה, אל קהילות שכמעט כלום לא נשאר מהן, רק בתי קברות עצומים, ואל שלטון חדש, עם יחס מאוד מורכב ליהודים. הם היו צריכים לבנות חיים בחברה חדשה, קומוניסטית, שמצד אחד אפשרה להם להשתלב וללמוד, ואפילו להיכנס למנגנון, אבל נשארה עם הרבה מאוד מהיחס הקשה והעוינות הקודמת כלפי היהודים.

כל זה, ועוד הרבה מאוד מאפיינים אחרים, שבוודאי תדברו עליהם היום, גרמו לכך שעליית גומולקה היתה עלייה של אנשים עם המון תושיה, מוביליות חברתית, ויכולת להשתלב ולהצליח. ואת הדברים האלה היא הביאה לא רק למשפחות שלנו, אלא גם למדינה שלנו.
גישה מתונה, חילונית, רציונלית, מאוד מפוכחת ומעשית, עם מידה לא קטנה של ציניות ואירוניה וגם ביקורת עצמית. חוסר ההתלהבות שלנו מכל מיני משיחים וקיצונים למיניהם, ואמונה בצדק חברתי בסיסי, במשטר נאור, בגישה ממלכתית, לא סקטוריאלית – והעלייה הזאת אף פעם לא היתה סקטור, שדרש לעצמו דרישות. הנה, בהזמנה כתוב שזה הכנס הראשון של עליית גומולקה, אחרי 55 שנה. רק תשוו את זה לעליות אחרות שבנו פוליטיקות שלמות על העניין הזה…

לכן אני חושב שהעליה הזו, מתוך ובגלל המקום שממנו היא באה, היתה לה תרומה אדירה לחברה הישראלית, כי היא היתה הכי פחות סקטוריאלית. ואם יש משמעות למושג "ציונות", אני חושב שהציונות האמיתית, יושבת כאן, באולם הזה.
תודה למארגנים על הכנס המרגש הזה. בשם הכנסת, אני רוצה לאחל לכם כל טוב והרבה בריאות, ובשם הדור השני אני רוצה להודות לכם על כל הדברים היפים והטובים שהבאתם לארץ הזאת ועשיתם כאן.
תודה רבה!