ליברל – גיליון נובמבר 2016
ניצן הורוביץ, וושינגטון
שנה וחצי נמשכה מערכת הבחירות בארצות הברית. עכשיו כבר אפשר לקבוע שזו היתה המערכה הסוערת והמיוסרת ביותר בתולדות הנשיאות האמריקאית. מתחילתה, היא לא התמקדה בהילארי קלינטון, האישה הראשונה שהתמודדה על הנשיאות מטעם מפלגה גדולה, ולא בהישגיו או כשלונותיו של הנשיא היוצא ברק אובמה. למעשה, למרות ברני סנדרס והפריימריז המסקרנים במפלגה הדמוקרטית, הקמפיין לא באמת עסק במפלגה הזו ובאישה שבראשה. הכל התמקד באדם אחד: דונלד טראמפ.
במשך חודשים ארוכים מאוד, טראמפ הדהים את אמריקה ואת העולם כולו. הוא שבר כל מוסכמה מקובלת בכללי ההתנהלות הפוליטית, והפך על פיו כל מה שידענו על פוליטיקה ותקשורת. למעשה, טראמפ איתגר כמה מהתובנות הבסיסיות שלנו על השיטה הדמוקרטית, ועל החברה האנושית בכלל.
מספר חודשים לאחר שהכריז על מועמדותו לנשיאות, החלו להישאל השאלות. תחילה בסוג של צחוק, כבדיחה, ואחר כך ברצינות הולכת וגוברת: האם יתכן שדונלד ג׳ון טראמפ יהיה נשיא ארה״ב? זאת אומרת, האם אפשרי בכלל שהטייקון האקסצנטרי ייבחר לכהונה החשובה בעולם?
במשך חודשים רבים שררה תחושה כי טראמפ עצמו לא התכוון לזה ברצינות. זה היה סוג של ״קטע״, גאג שכזה. אולי עוד תעלול פירסומי, אחד מיני רבים שכה חביבים על יזם הנדל״ן וכוכב הריאליטי. נכון שדמויות ביזאריות ממנו כבר נבחרו למשרות בכירות באמריקה – ארנולד ״המחסל״ שוורצנגר למושל קליפורניה או ג׳סי ״הגוף״ ונטורה, כוכב פדרציית ההיאבקות, למושל מינסוטה. אבל איש לא ניהל קמפיין כה ארסי, כה פרוע, כמו טראמפ, בעודו ממשיך לקדם באין מפרע את עסקיו הפרטיים.
באוגוסט 2015, חודשיים לאחר שנכנס למירוץ, כתבתי כאן שיש סיכוי שטראמפ ינצח. טענתי כי אם הסקרים יראו שלטראמפ יש סיכוי להתמודדות סבירה מול קלינטון, ההתנגדות הממסדית אליו וההסתייגות החריפה ממנו בצמרת המפלגה הרפובליקאית, עשויות להתפוגג. כך אכן היה. בזה אחר זה ניגפו כל יריביו בצמרת הרפובליקאית, והוא זכה במועמדות המפלגה על אפם וחמתם של כמה מראשיה. גם הם, ברובם, יישרו איתו קו בהמשך המירוץ.
נקודת המפתח להבנת התופעה שריתקה אותנו במשך זמן רב כל כך, היא שבסופו של דבר, הגרעין הקשה של המצביעים הרפובליקאים הזדהה עם מה שטראמפ מייצג. למעשה, הוא לא המציא שום דבר חדש. הוא פשוט החליק בטבעיות לתפקיד הגבר האולטימטיבי מפס היצור ההוליוודי: חופן דולרים ביד, על הירך שפנפנה לוהטת, ותחת הרגל פועל שחום.
עוד עניין, חשוב ומרכזי, הוא קיבל מן המוכן מהמימסד הימני: התיעוב לקלינטון, למפלגה הדמוקרטית, ולכל מה שמייצגים ״הליברלים״ באמריקה. טראמפ הוא למעשה התוצר המובהק של שנים ארוכות של הכפשה והסתה, של תיאוריות קונספירציה, ושל פרסומי כזב. איש לא העז להפיץ מסכת כה סמיכה של שקרים, כפי שעשה בהופעות הקמפיין שלו ובעימותים מול קלינטון. אבל כשבוחנים את הפירכות והבדותות שלו, מגלים כי כמעט הכל כבר נכתב ונאמר על-ידי אחרים לפניו.
עם סיום המערכה הטרופה הזו, נותרו מעט יותר מחודשיים לכהונתו של אובמה בבית הלבן. בהתחשב בכך שמישהו כמו דונלד טראמפ שבה את לבה של מיליוני אמריקאים, אפשר רק להתפעל עד כמה נועזת היתה הבחירה לפני שמונה שנים במישהו כמו ברק אובמה, ועד כמה הם עוד יתגעגעו אליו.