ליברל – גיליון ספטמבר 2016
ניצן הורוביץ, וושינגטון
בסיבוב הקודם זה היה אחרת לגמרי. בנימין נתניהו היה מעורב, עד צוואר, בעימות הפוליטי בארה״ב. גם אם הוא מכחיש זאת, הרי כך משוכנעים במימשל אובמה. ראשי המימשל סבורים שנתניהו לקח צד, גם בעידודו של שלדון אדלסון, ותמך במועמדותו של מיט רומני לנשיאות. ראש ממשלת ישראל, מציינים בוושינגטון בחמיצות, נתן ידו לניגוח פוליטי של הנשיא וחבר ליריביו השולטים בקונגרס, למשל בפרשת ההסכם עם איראן.
היה לכך מחיר. אמנם לא מחיר כבד מדי, כפי שתיארו זאת לעיתים בישראל וכפי שארה״ב יודעת לגבות מיריביה כשהיא מעוניינת בכך. אבל נתניהו שילם. יחסים עכורים עם אובמה, ״יחסים מורעלים״, כהגדרת ״ניו יורק טיימס״ לאחרונה, והחמצת הזדמנות להגדלת הסיוע האמריקאי. גם בקהילה היהודית נגרם נזק. הוא לא מיתרגם ללחץ על נתניהו, אך הוא בהחלט מתבטא בהסתייגויות ניכרת כלפיו וכלפי ממשלתו מצד יהודים רבים. זה תהליך שגורמים ישראלים ערים לו וחוששים מהשלכותיו.
הפעם נתניהו שומר מרחק. הוא נמנע מכל שמץ של מה שעלול להיחשב אפילו למראית של עין של תמיכה באחד הצדדים. למעשה, הוא מקפיד שלא להתייחס כלל לקמפיין הדרמטי, למרות שאין ספק שהוא מתעניין ובקיא בו. אורחים אמריקאים שנועדו עמו לאחרונה הופתעו מהימנעותו המוחלטת מהנושא. כך למשל, שני סנטורים בכירים, משתי המפלגות, העלו את העניין בפגישה איתו, אך לשווא: נתניהו סירב להתייחס. כך גם הנחה את כל הגורמים: לשמור מרחק.
מפתה לחשוב כי למד את הלקח בעקבות ההתערבות הקודמת שלו, כאשר על הפרק עומד עכשיו הסכם סיוע חדש לעשר השנים הבאות. יתכן שהוא חושש ממהלכים מדיניים שאובמה עשוי לנקוט בחודשיו האחרונים בבית הלבן. נתניהו עצמו אומר שלא חכם להתערב. הוא צודק. אבל לא היה חכם להתערב גם בפעם הקודמת, ולמרות שנתניהו הוזהר אז, הוא בכל זאת התערב.
מבט מדוקדק יותר, מעלה סיבה אפשרית נוספת: נתניהו, שמבחינת השקפת עולמו וקשריו נוטה בבירור אל הרפובליקאים, מתקשה לתמוך במועמד הרפובליקאי הנוכחי. הוא לא לבד בעניין הזה. בכירי הרפובליקאים ובני שיח קרובים של נתניהו, כמו מיט רומני, אותו קיבל בזרועות פתוחות בירושלים כאשר התמודד מול אובמה, סולדים מדונלד טראמפ. בעיניהם הוא כלל לא רפובליקאי, אלא ליצן ריאליטי, נטול עמוד שדרה אידיאולוגי, וחסר כל נסיון מדיני. שני המועמדים הרפובליקאים הקודמים לנשיאות, רומני וג׳ון מקיין, ושני הנשיאים הרפובליקאים לשעבר, האב והבן לבית בוש, אפילו החרימו את הוועידה הרפובליקאית. זה היה מיפגן אי-אמון חסר תקדים במועמד המפלגה. לא מיותר להזכיר שטראמפ גם לא היה הבחירה הראשונה של שלדון אדלסון. רחוק מזה.
מעבר להסתייגות מתופעת טראמפ, יש בצמרת הישראלית חשש מבחירתו. גם בכך ישראל לא חריגה. חשש כזה מפעפע בקרב כל ידידותיה של ארה״ב: מדרום-קוריאה ויפן ועד גרמניה ובריטניה. החשש גבר לאחר שטראמפ הצהיר שהן יצטרכו לשלם על הגנתן, ולאחר שתקף את נאט״ו והרעיף מחמאות על פוטין. אמנם נתניהו ונציגיו כאן מדגישים כי כל מי שיישב בבית הלבן יהיה טוב לישראל, אבל טראמפ שונה לחלוטין מכל מי שאי פעם התקרב לבית בשדרות פנסילבניה. נתניהו אינו נהנה מיחסים חמים במיוחד עם הילארי קלינטון. אבל בחירתה תהיה מבחינתו ״עסקים כרגיל״, והוא יודע כיצד לתמרן מולה ומול אנשיה. טראמפ, לעומת זאת, הוא סימן שאלה ענק. בהתחשב בטינה העצומה שרוחשים לו רוב היהודים כאן, כל גורם ישראלי יעשה נכון אם ישמור ממנו מרחק מירבי.