דברים בפתח ישיבת מועצת הבריאות.
בכינוס הקודם שלנו לפני כמה חודשים, היינו בעיצומו של גל הדלתא, ימים בודדים לאחר אישור תקציב המדינה
בממשלה, לקראת דיוני התקציב בכנסת. כידוע לכם, התקציב אושר, והאתגר כרגע הוא ליישם ולממש את
התוכניות בו. כמובן, זאת לצד ההתמודדות עם גל האומיקרון שבפתח.
זמננו קצר, ואני רוצה לצלול ישר לנושאים החשובים שיעלו כאן לדיון הבוקר.
הראשון מבינהם הוא חוק הקאפ – מבחינתי, אחת מהבשורות המשמעותיות בתקציב שעבר רק לפני חודש היא
עדכון חוק ההתחשבנות בין קופות החולים ובתי החולים, וקביעת מודל התקצוב שלראשונה ייתן מסגרת ברורה
ואחידה לתקצוב מערך האשפוז בישראל.
זה מנגנון שאני מאמין שנכון ונחוץ למערכת, ושראוי להפעיל אותו. הוא יכניס סדר באופן חלוקת המשאבים לכל
מערך האשפוז.
אני יודע שחלקכם מודאג מהתקנות שנמצאות כרגע בתהליך שימוע ובמשא ומתן ביננו לבין האוצר. חלקכם אפילו
מתנגד להם נחרצות בשלב הזה. אנחנו מכירים את ההתנגדויות, ופועלים לקביעת תקנות שיעשו סדר – לא נזק.
אנחנו רוצים לייצב את המערכת, לא לייצר לה אתגרים בירוקרטים מיותרים.
אבל, יהיו גם פרמטרים שנתעקש עליהם, ויהיו כלים לבקרה ואכיפה שנפעיל בעת הצורך. אני מקווה שבאוצר יבינו
שהם חייבים להתגמש וללכת אתנו יד ביד לתהליך הזה, כי אחרת לא נוכל להשלימו. אני חושב שזה צעד חשוב
ונכון.
הנושא השני על הפרק הוא נושא חשוב לא פחות – דוח קבילות הציבור לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אני
רוצה קודם כל להודות לנילי חיון דיקמן, נציבת הקבילות, לכל צוות הנציבות על העבודה המסורה והחשובה
לשימור זכויות המבוטחים בישראל ועל הדוח החשוב הזה, שמשקף לנו באמת את חשיבות הנציבות גם לטובת
מימוש ומיצוי זכויות, וגם כמנגנון בקרה, אכיפה וקביעת מדיניות שמחדד נהלים במערכת שלאדם הפרטני – זה
כמו חיים ומוות.
נילי תכף תציג את הדוח וממצאיו, אבל אני אתן לכם ספויילר לאחד הנתונים המדאיגים שעלו בדוח. מעל שליש!
מהקבילות שהוגשו לנציבות נמצאו מוצדקות.
זה נתון חמור שמצביע על הקושי של הציבור לממש את זכויותיו באופן ישיר מול המרפאה שלו, מול הרופא שלו,
מול הקופה שלו.
אני שמח שהנציבות מצליחה לפתור שיעור כה ניכר של פניות, אך זה כשל משמעותי במערכת שצריך להבין את
משמעותו – בשליש מהמקרים שהופנו לנציבות, נדרשה התערבות חיצונית כדי לממש זכאות לטיפול רפואי לפי
חוק. לא מפנים לשורת הדין, לא באופן חריג. זה נתון שמצביע על חשיבות הנציבות ועל תפקידה במערכת. אבל
זה גם מראה שהפניות שמגיעות אלינו הן באמת פניות איכותיות;
מה שמוביל אותי לרובד השני שמדאיג אותי בנתון הזה. הפניות שלא מגיעות למערכת, אלו שאנחנו לא מכירים –
האנשים שלא הצליחו לממש את זכאותם, אבל לא ידעו למי לפנות.
אצלי בלשכה מתקבלות עשרות פניות, אם לא מאות, מדי יום, מבחינתי זה אומר שהציבור לא יודע למי לפנות.
אנשים לא מכירים את המנגנונים האלה, והם לא בקיאים בהם, בטח במצבי חירום ולחץ, כשהם או היקירים להם
לא מרגישים טוב וצריכים עזרה.
זה אומר שלנו כמשרד יש עוד הרבה עבודה לעשות, כפקחים ורגולטורים מול הקופות – כדי לוודא שהחוק
מתקיים, וששירותי הבריאות בישראל ניתנים באופן הרחב והמיטיב ביותר, כפי שהתכוון המחוקק, וכפי שאנחנו
פועלים לעשות יום יום. התפקיד הנוסף שלנו הוא כנותני שירות מול הציבור – לסייע לו לממש את זכויותיו, ליידע
אותו במהן זכויותיו, ולהפנות אותו לגורמים הנכונים. זו מטרת הנציבות וזהו תפקידה, ואני רואה בה מטרה עליונה
וחשובה ביותר.